לפני כשנתיים בעלי ואני נתנו הלוואה לחבר קרוב מכספנו הפרטי, ואחרי מספר חודשים ההחזרים שלו הופסקו בטענה שהוא לא יכול. כרגע הסכום הכולל שהוא חייב לנו עומד על כ־80 אלף שקל. הבעיה שהוא מסנן אותנו כרגע בטלפונים ובמיילים, ואנחנו תקועים מולו כי הוא טוען שהוא לא יכול להחזיר את הכסף, אבל לדעתי מדובר בסדר עדיפויות. אז התקשרתי אליך לשאול לעצתך, איך לדעתך עלינו לפעול?
"אני תמיד אומר שלמשפחה ולחברים לא מלווים כסף, כי אין דרך יותר טובה להרוס מערכות יחסים קרובות מאשר להלוות כספים בין משפחה וחברים. זה פשוט לא עובד. תשע מתוך עשר הפעמים זה תמיד נגמר באסון, ולכן אני ממש מתנגד לכך. אבל במקרה שלכם הדבר כבר נעשה, אז יש בפניכם שתי אפשרויות – אתם יכולים לתבוע את כספכם בחזרה או לנשוך את השפתיים ולחכות. כרגע אתם נמצאים בצומת T – צעד אחד הוא ללכת בכוח, ולעשות פעולות נגדו, אפילו שמדובר בחבר. אם יש לכם תיעוד על ההלוואות האלו תוכלו ללכת לעורך דין, להוציא מכתב אזהרה שבו תכתבו שאם תוך שבוע הוא לא יוציא לכם הצעה מסודרת להחזר החוב, אתם תגישו תביעה נגדו. אולי אם הוא יקבל מכתב כזה, הוא יבין שאין לו ברירה.
"הבעיה היא שאתם יצרתם פה מרחב לא מחייב במהות שלו, לכן יהיה קשה במקרה כזה לקבל בחזרה את כספיכם. הרי אם היה מדובר בהלוואה שלו מול הבנק, לא הייתה לו ברירה. הבנק היה נוקט פעולות מולו, והוא היה חייב להגיע להסדר. פה יש אינטראקציה בין חברים שהיא לא מחייבת במהותה, ויהיה קשה מאוד להוציא ממנו כסף. אני מציע לכם לשקול את האופציה הפחות כוחנית – להיפגש איתו על כוס קפה בלי לדבר על החוב כדי לשמור על החברות, ואחר כך לקבוע איתו עוד פגישה שבה תחשבו על פתרון שבאמצעותו ניתן יהיה להחזיר את החוב. הרי הוא לא רוצה ברעתכם, אתם חברים שלו, ואתם לא רוצים ברעתו ולא רוצים לאבד אותו כחבר".
אני בן 37, והצלחתי להגיע לעבודה שמאוד־מאוד רציתי. הבעיה היא שכבר לאחר מספר חודשים הבנתי להפתעתי שיש פער מאוד גדול בין מה שחשבתי על העבודה הזאת לבין רמת הסיפוק וההנאה שיש לי ממנה. עכשיו אני בצומת דרכים – האם עלי לוותר על העבודה הנפלאה הזאת שחלמתי עליה אבל לא גורמת לי להנאה? ואם כן, לאן אני ממשיך מכאן? איך אני בוחר את התחום הבא?
"המצב שאתה מתאר קורה הרבה פעמים בחיים, כאשר יש לנו תמונה בדמיון של משהו, אבל אז אנחנו מגלים שזה אחרת. תמונת הדמיון היא למעשה התמונה הרגשית שנוצרת אצלנו במוח של איך אני ארגיש כאשר זה מה שיהיה. תוך כדי השיחה איתך אני כבר מגלה מספר דברים. אתה ידען לא קטן ודידקט מאוד גדול, ולכן ברגע שאתה נכנס לתוך מצבים שדורשים ממך איזושהי התמודדות רגשית, אתה פונה מיד להיגיון שלך ואתה מנסה לנצח את הסיטואציה הזאת באופן אנליטי ולוגי על ידי אינסוף נתונים שלך עם עצמך. זה מאוד לא טוב בשבילך.
"יש רגעים בעולם הזה שאתה צריך להניח את עצמך ולפעול בצורה אחרת. כלומר, לשים בצד את כל הדאגות של מה יקרה בעתיד, לנשום כמה נשימות עמוקות, אפילו לעשות מדיטציה, ולחשוב מה נכון לך? מה אתה משיג? לא מה סך כל יכולותיך הובילו אותך לעשות, אלא מה בא לך לעשות עכשיו? מה מרגש אותך? מה נוגע בך? ולאחר שאתה שואל את עצמך את כל השאלות הללו, אתה מנסה לסלול את הדרך שלך ועובר לשלב הביצוע, והפעם לשלב הזה אתה מגייס את כל היכולות הלוגיות שלך לביצוע המשימה. יכול להיות שהדרך הזאת תוביל אותך למשהו שיכול להיות מאוד אפקטיבי ומפרנס, ואתה תמצא את הדרכים להתמודד. וייתכן שיקרה בדיוק להפך – שזה יוביל אותך לתחום מסוים שקרוב לרוחך אבל לא תצליח להתפרנס ממנו. גם זה שטויות. כשאני נכנסתי לתחום הייעוץ, לא היה בזה גרוש וחצי, אז החלטתי ליצור מבנים חדשים שלא היו קודם – כי ככה בחרתי.
"לכן, אל תחזור על הטעות שלך. תפסיק לחשוב מה יקרה אם וכאשר ולחשב נתונים סטטיסטים. עזוב את זה, היכנס לתהליך רוחני במהותו, רוחני ולא פרקטי. תעשה אותו בעודך מועסק בעבודתך ומקבל משכורת. אתה צריך לנקות את עצמך, לא להוסיף נתונים. צא לתהליך התנקות שמתוכו ייווצר איזשהו ריק, כדי שמשהו אחר יוכל לצמוח שם. אחר כך, תוכל לנהל את זה עם היכולות שלך, היכולות האלה לא נעלמות, הן שלך, ובסוף תוכל לעשות זאת בצורה חכמה ואחראית".
ערכה: הדס בארי
מתוך תוכניתו של אלון גל, בכל יום שישי ב־08:00 ב"רדיו ללא הפסקה"