אני פיזיותרפיסט, עובד כשמונה שנים במכון של קופת החולים. הצלחתי להתקדם יפה בתוך הארגון עצמו מבחינת תפקידים, יוקרה, קורסים והשתלמויות, אבל אני מרגיש שאני מתקרב לתקרה שלי כשכיר, הן מבחינת שכר והן מבחינת עניין וקידום אישי. אני די צעיר ומרגיש שבסך הכל אני רוצה יותר ודי מבולבל עם מה שעלי לעשות הלאה. בתחום שלי כשכיר האופציות הן די דלות, ולכן האפשרות הטובה ביותר עבורי היא לצאת לשוק כעצמאי, אבל הבעיה היא שיש לי חשש לעבור לשלב הבא ולצאת מאזור הנוחות, כי בשביל להצליח באפיק הפרטי אני צריך להיות ממש תותח בתחום או להביא משהו שיש בו ערך נוסף לטיפולים. אשמח לשמוע מה דעתך ומה כדאי לי לעשות?
"אפשר לשלב בין הדברים, לצאת לשוק הפרטי ובמקביל להמשיך לעבוד גם בקופת החולים כדי לשמור על הפרנסה הבסיסית שלך. בשלב הבא תוכל להתחיל לפתח וליצור כל מיני פלטפורמות שונות בקליניקה הפרטית שלך. השלב הראשון הוא ליצור בסיס לפרנסה מול קופת החולים תוך כדי הקמת הקליניקה הפרטית. רוב הסיכויים שהם יתמכו בך. חצי שנה תעבוד כך, ובמקביל תעשה עבודה מחקרית על כל מיני מוצרים וחידושים שקיימים בחו"ל ולא קיימים בארץ. בקליניקה הפרטית שלך תצטרך להביא מוצרים שהם ייחודיים וספציפיים. לשלב הזה אתה צריך לעשות עבודת מידענות, ולייצר נישה ייחודית משלך, בלי להשקיע בכך הרבה כסף. שים לך למטרה למשל להביא פיתוחים שונים בתחום הפיזיותרפיה ולחשוף אותם לאנשים פה בישראל. אתה צריך לקבל החלטה שאתה עומד להיות מומחה במשהו ספציפי בענף ולהשקיע בו את כל כולך. תביא שיטות ותפיסות חדשניות, תהיה אחד ויחיד ומיוחד בתחום. אני אומר את זה לכל עצמאי – גם כשאתה עצמאי קיים וגם כשאתה רק יוצא לדרך – אתה כל הזמן צריך לחשוב על מה שאנשים לא יודעים ורצוי שאתה תדע. 99% מהאנשים שמנסים לשווק את המוצרים שלהם ולמכור אותם מדברים על ה־What, כלומר על מה הם מוכרים. לצערי, מדובר בטמטום מוחלט, והעובדה שהרוב המוחלט של האנשים עושה את זה לא הופכת זאת לנכון. בדיוק להפך. לכן, ה־What לא מעניין. מה שמעניין זה ה־Why. כלומר, למה הלקוח הפוטנציאלי ייקח את השירותים שאני מציע. אתה צריך לענות על השאלה 'למה' ולא על השאלה 'מה' – כי אז משתנה לך כל הפריזמה. פתאום אתה מסתכל על הכאבים דרך הצרכים של אותו אדם שעומד מולך, ואז הוא יגיד – 'וואו, זה בדיוק איש המקצוע שאני צריך'. בשיטה הזאת אתה מגיע למקומות אחרים בפרסום. לדוגמה, אם אתה מכוון לגיל השלישי, שבניגוד לפעם כשהחיים נגמרו בגיל 60־70, כיום אנשים בגיל הזה רוצים לטייל בכל העולם. לכן, אתה מכוון לשלוש התופעות המעיקות ביותר על אנשים בגיל הזה: X Y Z וחושב על ה'למה', כלומר, למה הם צריכים אותך ואיך אתה הולך לטפל בבעיה הספציפית שלהם על ידי השיטה הספציפית הזאת. מדובר בתוכנית פעולה שמתחילה תמיד מהמשפט – למה הוא צריך אותי?".
גרתי במשך שנים בחו"ל, עד שחזרתי לארץ לעבוד בעסק המשפחתי. אני לא ממש נהנה לעבוד בעסק, כי מדובר בעבודה בתחום הביטוח והיא די משעממת אותי, ולעבוד עם שתי אחיות ואבא זה לא כל כך פשוט. אני נמצא שם בגלל יציבות כלכלית. העניין הוא שיש לי חלום – לפתוח שכונת וילות בתאילנד, זה משהו שאני בודק בשנתיים האחרונות, וממש לא מזמן מצאתי את החלקה שאותה חיפשתי באי קסום שנקרא קופנגן. אני עומד למכור נכס שיש לי על מנת לרכוש את האדמה הזאת כדי לבנות עליה 12 וילות לכל מי שישקיע בי והכנתי גם תוכנית עסקית. הבעיה היא שאין לי הביטחון לעשות את הצעד, לבוא למשפחה ולומר להם: תודה רבה, אבל אני הולך להגשים את החלום שלי, וכמובן שקיים גם פחד לא להצליח, לאבד את הכסף בהשקעה שלי. מה אתה אומר על כך?
"בחייך, איזה מין ערך זה בחיים יציבות? שמע, החיים באמת מפחידים. אם תישאר בבית, באמת לא יקרה לך כלום. לדעתי אתה צריך לעשות פעולה הפוכה – לאסוף את כל המשפחה שלך ולהגיד להם 'חבר'ה זוהי הבחירה שלי, לשם אני הולך ואני מבקש אתכם לצדי. לא שתספרו לי למה אני טועה ולמה זה מסוכן, זה לא מעניין אותי, אני רוצה ללכת על החלום שלי ורוצה שתתמכו בי ושתעזרו לי לחשוב יחד איך לטפל בסיכון הקיים באופן הכי טוב'. בסופו של דבר החיים הם נזילים, ויום אחד אנחנו מתעוררים ומגלים שלא עשינו כלום עם הדברים שהכי חשובים בשבילנו. כי מדובר בנשמה שלנו. לך לאחיות שלך ולאבא שלך ותבקש את תמיכתם, כי בשביל זה קיימות משפחות, בשביל שתהיה לך מערכת תומכת מאחוריך, כדי שתוכל לצאת לדרך. בהצלחה!".
ערכה: הדס בארי