לבת שלי יש פחד מטורף מכלבים, היא נכנסת להיסטריה במחיצת בעלי חיים ואפילו לא מוכנה לבקר את סבא וסבתא שלה כי הם מגדלים שני כלבים בבית. מה אפשר לעשות כדי שהיא תתגבר על הפחד?
"הפחד שלה הוא לא דבר נשלט ולכן אי אפשר לפנות להיגיון שלה על ידי שיחה או הסברים כדי להתמודד עם הפחדים. להפך, בכל פעם שתעלו את הנושא, לא רק שהיא לא תפסיק לפחד, אלא היא תחשוב שהיא לא בסדר כי היא לא מצליחה להתגבר על הפחד. פחד הוא דבר לא רציונלי, הוא תופס את הגוף ואוחז בו בלי שיש לנו שליטה עליו. לכן, לבוא ולדבר איתה על כך זה כמו לבוא לאדם היסטרי ולומר לו 'תירגע', אבל האדם בהיסטריה אז איך הוא יירגע? כדי להעביר את הפחד יש לנקוט שיטה חווייתית באופן הדרגתי, כלומר, על ידי התנסויות שונות במגע עם בעלי חיים, וכדאי לעשות זאת בעזרת איש מקצוע. מטפל בבעלי חיים יודע איך להעביר טיפול בפחד מבעלי חיים באמצעות יצירת חוויות שדרכן הילדה תלמד להתגבר על הפחדים בהדרגתיות עד שהם ייעלמו לגמרי. שיטה נוספת היא לאמץ גור כלבים קטן. חשוב לבדוק קודם לכן אם הילדה יכולה לשהות בקרבתו ולהתמודד עמו, ולהפגיש אותה עם הגור במקום ניטרלי לפני שמביאים אותו הביתה. כמובן שתבדקו עם עצמכם קודם אם בכלל מתאים לכם לאמץ ולטפל בגור קטן, כי מדובר במטרד לא קטן בבית בחצי השנה הראשונה לפחות, אבל בשביל טיפול בפחד של הילדה זה יכול להיות פתרון מצוין. הגור הקטן יגדל בבית ביחד עם הילדה ויהפוך עם הזמן לכלב גדול ובוגר, ולאחר שהיא תשהה במחיצתו היא תפסיק בהדרגה לפחד מכלבים באופן כללי".
אני אמא לשלושה ילדים, הבכור בן 5, האמצעי בן 4 והקטן הוא תינוק בן שנה וחצי. הבעיה שלי היא עם הבן האמצעי שמאתגר אותי בכל הבעיות האפשריות. היינו כבר אצל קלינאי תקשורת, ריפוי בעיסוק, בהדרכת הורים, במה לא, הכול מתנקז רק אליו ולא לשני הילדים האחרים. אני מרגישה שלפעמים אני מאבדת את עצמי וכועסת עליו יותר מדי, כי הוא מאוד תזזיתי, נוגע בכל דבר, מאוד סקרן ולפעמים כשאנחנו מתארחים אצל אחרים זה הופך להיות ממש לא נעים. איך אוכל להתמודד עמו ועם הכעס שאני מרגישה בכל פעם, שגורם לי להתעצבן ולהתפרץ עליו?
"אני עומדת לומר לך משהו קשה. נסי לחשוב על הילד שלך כעל ילד נכה. הרי אם הילד היה חירש, גם היית גוערת בו? אם לילד הייתה רגל אחת קצרה והוא היה תמיד מפגר מאחור אחרי כולם, היית גוערת בו להזדרז? ברגע שתחשבי עליו כבעל לקות מסוימת או מוגבלות, זה יכול לעזור לתגובות שלך. לילד שלך יש קושי מסוים, הוא כנראה לא מסוגל להתאפק וזה מצריך טיפול. הוא רק בן 4 ולא מסוגל כרגע להתנהג כמו שהוא אמור להתנהג בחברת זרים ולכן את צריכה להתייחס לזה כאל סוג של נכות. רק כך הלב שלך יצא אליו, החמלה כלפיו תציף אותך ולא תנהגי כלפיו בכעס ובעצבים. כמובן שצריך להמשיך לחנך אותו ולהגיב כאשר הוא מתנהג לא כראוי, אבל בהמון אהבה וחמלה ולא בכעס. זה הסוויץ' שאת צריכה לעשות בראש שיחולל אצלך את השינוי בתגובות וגם ישפר באופן משמעותי את היחסים ביניכם. בהצלחה".
לאחרונה צירפנו אלינו הביתה ילדת אומנה ומדי פעם בתנו הביולוגית נדרשת לשמור עליה. האם הגיוני לשלם לה על כך כמו לבייביסיטר?
"מדובר בדילמה רצינית, כי זאת ילדת אומנה והיא למעשה חלק מהבית בדיוק כמו בתכם הביולוגית. לדעתי ילדים צריכים לשמור על אחיהם בלי לקבל כסף. אצלי בבית כל הילדים עשו בייביסיטר על אחיהם הקטנים ומעולם לא קיבלו כסף, כי לא צריך לשלם להם על כך וזה גם לא נכון
מבחינה חינוכית. במקרה שלך מדובר בילדת אומנה שהיא לא באמת אחות של בתכם, אבל היא חלק מהמשפחה כעת והילדים הביולוגים צריכים לקבל את המסר שאתם החלטתם לעשות מעשה טוב בכך שאספתם את הילדה לביתכם. עכשיו הילדה היא חלק מהמשפחה והרווח שלנו הוא לא כספי אלא רווח בכך שעושים מעשה טוב ומקבלים אותה כבת משפחה לכל דבר. זה המסר שאת צריכה להעביר לילדים שלך, ששמירה עליה היא ככל מטלה אחרת בבית, כמו לסדר את החדר, לשטוף כלים וכדומה. הרי על המטלות הללו הם לא מקבלים כסף, הן חלק מהחובות של כל בני הבית. באופן כללי, לשלם לילדים על ביצוע מטלות יומיומיות בבית הוא דבר שאינו תקין בעיני, כי אם הוא לא יעשה את זה, המטלה תיפול על הכתפיים שלנו, ההורים, ואנחנו הרי לא נקבל על כך כסף. מדובר בחובות שיש בבית שהם צריכים לקבל עליהם כדי להכין אותם גם למציאות בחוץ".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, בכל יום שישי ב־10:00
ב"רדיו ללא הפסקה"