"אני מאוד מחוברת לקדמה כיום שכוללת את תופעת המסכים, שהופכים להיות נגישים יותר ויותר לכל ילד. אין ספק שבשבילנו ההורים, המסכים מספקים אתנחתה, כלומר סוג של 'בייביסיטר'. אנחנו נותנים לילדים לצפות בטלוויזיה או לשחק בטאבלט ובסמארטפון כדי לקבל כמה דקות של שקט שלעתים מאוד נדרשות במהלך היום העמוס. לכן, אני יכולה להבין היטב את הצורך בכך ואת היתרונות שזה מספק להורים. אבל אפשר גם אחרת, בלי כל המסכים שסובבים אותנו מכל עבר. הדור שלי גדל בלי טלוויזיה ולא קרה כלום. הרי ניתן למצוא אינספור דרכים לבדר את הילדים, כמו על ידי משחקי קלפים, כלי פלסטיק, ספרים, ציור ועוד. האמינו לי שאפשר לגדול נפלא ואולי אפילו טוב יותר בלי מסכים. אני חוזרת ואומרת שאני ממש לא נגד המסכים, אבל אני גם לא מעודדת את השימוש בהם. אם את מוצאת את הרגע שבו זה מצליח לשרת אותך, בידיעה שהצפייה בטלוויזיה לא תורמת מאומה לילד שלך, אז בבקשה. חשוב שתזכרי שהצפייה במסך אינה באמת בעלת ערך חינוכי לילד. למעשה בכל המחקרים שנערכו בזמנו על צפייה ב'בייבי איינשטיין' או בתוכניות דומות התברר שאין בהן כל תרומה חינוכית או ערכית לילדים. את כל הידע שמקבלים בצפייה בטלוויזיה ניתן להקנות לילד על ידי סיפור או חוויות יצירתיות אחרות. כאשר מדובר בילדים שצופים בטלוויזיה ללא השגחה, נוצר מצב שאף עלול לגרום לנזק גדול, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. ניתן למצוא כיום באינטרנט טבלה שבה מצוינים הזמנים המומלצים לכל הגילים לצפייה בטלוויזיה.

מיכל דליות מייעצת: ההורים כשומר מסך

לילדה אין סמארטפון אבל היא לבד. שעה וחצי מול מסך זה המון או מספיק?