הפצצה הבאה של ד"ר אריה אבני, מי שנחשב לילד הרע של הרפואה הישראלית, בדרך. “כל מה שפרסמתי עד היום היה משחק ילדים לעומת הספר הבא שלי, שיופיע בקרוב", טוען מי שספרו “שוטי החלב" טלטל את המערכת. “'המתה בשם החוק', זה השם הזמני של הספר החדש, שבו אני יוצא נגד הרופאים האונקולוגים והנזק שהם גורמים".
“עדיף לפעול תחילה בדרך של רפואה מונעת, גם אם זה כרוך בתהליך ממושך. זה שמשרד הבריאות יוצא כעת נגד המשקאות הממותקים מראה שדברים יכולים לקרות. לא מוכרחים הוראות מגבוה. די אם היו נותנים לי תוכנית טלוויזיה. בתוכנית כזאת אפשר ללמד את העם להשתחרר ממוצרי החלב, לקרוא לו להתרחק מגלוטן ולהימנע מאכילת טונה ובמקום זה להרבות בצריכת פירות וירקות. זה יכול להיות מעשי. הרי מאז שחינכו אותנו לא לקטוף פרחי בר, אף אחד לא קוטף. חינוך זה שם המשחק".
“רק טיפש אוכל טונה. דג הטונה הוא הדג העשיר ביותר בכספית. זה עלול לגרום לאלצהיימר, לפגוע במערכת החיסונית, בכבד, במוח, בלבלב, במה לא. עדיף לצרוך סלמון, בתנאי שהוא מגיע מקנדה, לא הסלמון מנורווגיה. אפשר לצרוך דגי בריכות ונחלים כמו הפורל שמגיע מהגליל".
פולניה, קורא אבני לבית מילשטיין (68), לפולין, ארץ הולדתו, שבה יצא לאוויר העולם שלוש שנים לאחר מלחמת העולם השנייה, כבנם של ניצולת אושוויץ ש"לא דיברה בבית על מה שעברה בשואה" ושל קומוניסט שנקרא על שם לנין. בן 9 היה ב–57' כשעלה ארצה עם משפחתו. “הגענו לבאר שבע", הוא משחזר. “אז זאת הייתה עיר קטנה ונחמדה, אך גם מוזנחת. בכיתה שלי במקיף א' לימדו המורים הטובים ביותר בישראל. אבא היה פקיד בקופת חולים ואמא הייתה מזכירה במשרד עורכי דין. החיים היו צנועים. גדלנו על לחם ומרגרינה".
“אז היינו בתוך שטיפת המוח. כן, כמו כולם. חלב זה בריא, האמנו. וכשבתחילת שנות ה–60 יצא הפטנט שנקרא קוטג' ואמא הביאה לראשונה הביתה, אנחנו, כולל אותי, אחותי ואחי, שלושה עכברים קטנים, טרפנו את כל הקוטג' לפני שאמא אמרה ג'ק רובינסון. 30 שנה אכלתי הרבה קוטג' לצד מוצרי חלב אחרים עד שנגלה לי האור".
"בתחילת שנות ה–90, כשניהלתי מרפאת מומחים ברמת גן, היה לי מטופל שלא הפסיק לדמם. מה שלא עשיתי איתו, לא עזר. חשבתי שניסיתי הכל עד שיום אחד בא לי הרעיון להורות לו לא לגעת בחלב ובמוצריו. לא יודע איך זה קרה, אבל הוא יצא מהבעיה שלו. אז מה שאמרתי לו, אמרתי גם למטופלים אחרים - והתוצאות היו מדהימות. אמרתי לחלב שלום ולא להתראות".
“בהחלט. הרבה פעמים זו לא רק רפואה נטו. הייתה לי מטופלת שלא הצלחתי לעזור לה הרבה עם הסרטן שבו לקתה. כשניסיתי לרדת איתה לעומק, התברר שלא הכל היה בסדר אצלה בבית. לאחר שייעצתי לה להתגרש, היא עשתה כן והמחלה נעלמה כלא הייתה".
“יש לי עוד חמישה. שלושה מהם מאשתי השנייה, שממנה התגרשתי. שניים נוספים הם בלתי חוקיים, איך שאומרים. אומנם לא גדלתי בבית עם אווירה של שואה, אבל זה כנראה משהו שנמצא בדם. לאחר שהרגו לנו מיליון ילדים בשואה, חשבתי מה אני יכול לעשות בעניין. חיפשתי בנות שרוצות ילדים, לא גבר לחיות איתו. מהן יש לי שתי בנות. עם אחת מהן אני בקשר. השנייה לא רוצה".
ד"ר אבני כעת בפרק ג'. אסתי, בת זוגו, היא אמנית, שיצירותיה ניכרות בביתם בקציר ושוקדת על טיפוח גינת הירק שלהם. לדבריו, מיסוד יחסיהם ברבנות לא בתוכניות שלו. “הספיקו לי פעמיים", הוא אומר.
“זאת שטות גמורה. הסידן מהחלב לא נספג היטב בגוף וכלום לא נשאר ממנו. הסידן הכי טוב נמצא בירקות".
“איך אמר הרמב"ם, מוטב לאכול מעט מהרע מאשר הרבה מהטוב. אם אתה טועם מעוגת גבינה, ההנאה שקולה לנזק".
“זה כמו שישאלו אותך אם אתה מעדיף לחטוף כדור ממקלע כבד, מ–M־16 או מרובה טוטו. ברור שעדיף מרובה טוטו, אבל אני לא מכיר מישהו שהיה שמח לקבל ממנו קליע בראש. גם חלב עזים מזיק, אבל פחות מחלב פרה".
“אני לא שותה קפה כשם שאני לא שותה תה, אלא אם כן מדובר בתה צמחים. כשאני שותה לפעמים קקאו, אז עם חלב סויה. נאה דורש, נאה מקיים".
“כשבארצות הברית החל לטפס השימוש בסויה בעקבות הפעילות של המתנגדים לחלב, התחילו יצרני החלב לזמר על סכנה, כביכול, של הורמונים בסויה. היפנים אוכלים 6,000 שנה סויה ותראה איזה שיער יש להם. למיטב ידיעתי, אפשר לצרוך סויה, אבל זה צריך להיות במידה".
“לא מוכרחים לשתות רק חלב סויה. יש גם משקה אורז ומשקה שקדים. זה מצוין. אם יש בזה יותר מדי סוכר, מומלץ למהול במים. מוצרי חלב אפשר להחליף בטחינה, בעדשים וכמובן לא לשכוח ירקות. טופו הוא תחליף מצוין, אם כי רצוי שיהיה בו מגנזיום ולא קלציום".
“ככל שייצרו יותר טופו על חשבון מוצרי חלב, כן תרד העלות שלו. טופו אמור לבוא עם סלט, למשל, עם אורז או עם מרק. מי שיאכל רק טופו עלול למות משעמום. כשאין לי זמן, אני לוקח פרוסת לחם מלא, כמובן, מורח עליה שמן קוקוס, שם חתיכת טופו עם עגבנייה, מלפפון, רוקט, קצת חסה, גם מלח ופלפל - וזה נהדר".
“אני עוזר לזוגתי בגינה, עושה עבודות נגרות, שומע מוזיקה קלאסית וחותר כמה פעמים בשבוע בקיאק. אני לא אוהב ללכת לים, אבל מת לחתור קדימה על הגלים".
"לשיטתו של ד"ר אבני, אם לא תהיה צריכת חלב, לא יהיו שום מחלות וכולנו נחיה עד אלף שנה", מגיבה פרופ' נעמה קונסטנטיני, מנהלת המרכז לרפואת ספורט בהדסה, ירושלים. “דבריו אולי נשמעים מעודדים, אבל אני מכירה אנשים רגישים לחלב, שלא נוגעים בו ובכל זאת יש להם מחלות כמו סוכרת נעורים, קרוהן ומחלות סרטן למיניהן. זה בכלל לא מסתדר עם הטענות שלו.
התרעות פיקוד העורף