“אני בספק אם הוא בשליטה, לדעתי את רואה רק חלק מהתמונה. הנקודה היא שעד שבן אדם לא מחליט בעצמו שהוא רוצה לעשות שינוי, בית דין לא יזיז אותו. אי אפשר להכריח מישהו להיגמל, מה גם שאת אותו אזור במוח לא ניתן למחוק. גם אם במשך שבועיים, חודש או שנה הוא לא יהמר, האזור הזה יישאר כל הזמן ברקע, וה’דודא’ הזאת מחפשת את המשהו הבא. אותו משהו שהוא מחפש הוא גירוי במוח שגורם לאדרנלין, לתחושת אופוריה ולכך ש’עוד רגע כל הקופה שלי’. השאלה היא איך לגרום לו להרגיש ככה בתחום אחר. אנשים עושים ספורט אקסטרים או קופצים בנג’י או יוצאים לרוץ בדיוק בשביל אותן תחושות. כשרצים, אחרי 20־30 דקות הגוף מקבל תחושה נפלאה של אנדורפינים. יכול להיות שאת יכולה יחד איתו לחפש תחומי עניין חדשים שיהיו מספיק מרתקים ומעניינים כדי שהוא לא יצטרך את ההימורים והדברים האחרים”.
‘בעוד תשעה ימים’. אתה מתחייב בהצהרה, קבל עם ועדה, שהסביבה תוכל לתמוך בך. הדבר הבא הוא להגדיל את כמות המים שאתה שותה על מנת להתחיל לעזור לגוף, לכליות ולכבד להתנקות מהחומרים שבאים מהסיגריות כדי להקטין את תחושת התלות. ביום הגדול אתה זורק את הקופסה, שותה הרבה מים, מקיף את עצמך בפירות וירקות אם תרצה לנשנש ועובר לרוץ יום־יום לפחות 20־30 דקות. ככה אתה יוצא לדרך חיים של בריאות”.
“המוח שלנו מתוכנת לאהוב גירויים מכל מיני סוגים. משחקי המחשב בנויים כך שהגירוי לעולם לא ייגמר ורק ילך ויגדל. אם אתה חי בתוך העולם הווירטואלי הזה שעות, אתה בבעיה. הדרך היחידה לצאת מזה היא בבת אחת, אחת ולתמיד. אין פה דרך להפחית. אין כזה דבר תהליך אטי ומדורג, כי כל עוד האזור במוח לא נכבה, הוא פעיל ורוצה עוד. אתה צריך להחליט אם אתה באמת רוצה להפסיק. קשה לך עם השקט, כי המוח שלך רוצה אקשן. גם קשה להיגמל לגמרי ממחשב, כי החיים שלנו היום הם דיגיטליים. אבל אפשר למצוא גירויים חדשים לחיים ולהפסיק לשחק. אז צא מהבית, תרכב על אופניים, לך לים, תעסיק את המוח שלך באקשן מסוג אחר. תמלא את החיים שלך בתוכן אחר. תכיר אנשים חדשים, חברים, ותתחיל את החיים האמיתיים. צא מהסרט שאתה חי בו, סרט מחשב, ותתחבר למציאות”.
התרעות פיקוד העורף