"עד לפני כ־50 שנה ההורים היו מחזיקים את הילדים קצר, כך שאותם מתבגרים היו נאלצים לדכא את הרגשות הללו, כי הם לא העזו לדבר בחוצפה להוריהם, אחרת היו חוטפים איזו סטירה מצלצלת. כיום כבר לא מקובל להחטיף לילדים. שיטות החינוך הללו עברו מן העולם, אבל הילדים עוברים את אותו התהליך ומעזים יותר.
"יש דברים שאופייניים לילדים בגיל מסוים. למשל לשקר. ילד בן שלוש לא ישקר, אבל ילד בן שש כבר יתחיל לשקר, כי מבחינה קוגניטיבית זה מתאים לגיל מסוים וגם מראה על התפתחות. אותו הדבר לגבי ילדים שזורקים אוכל בגיל מסוים. הילד זורק כי זה כיף, זה צבעוני וזה נמרח ומשמיע קול מצחיק. לפעמים גם אמא מתכופפת ונאנחת וכועסת, וכך אני מפעיל אותה. הילד לא זורק את האוכל כי הוא לא שבע רצון. הוא פשוט ילד קטן שעושה דברים שמתאימים לגילו, ואין לך מה לכעוס או להיעלב. הוא רק נהנה מתשומת הלב שהוא מקבל ממך באותו הרגע. מדובר במצב זמני שיעבור בקרוב, ולכן אין לך כלל סיבה להתרגש".
התרעות פיקוד העורף