תשעה חודשים: האם לשנות את הרגלי האכילה מחשש לסלמונלה?

בהגיע הזקיקים לקוטר מסוים, אנחנו נשאב את הנוזל מתוך הזקיק, בתקווה שבתוך הזקיק, נזהה את הביצית. במקרה הזה, הביציות הופרו. כל זקיק כזה שהולך וגדל, תורם לסה"כ של ההורמונים בגופה של המטופלת. היא נמצאת בסערה הורמונלית שהיא מאוד לא פיזיולוגית. בחיים רגילים, לא מגיעים לערכים כאלה של הורמונים, אלה לא התנאים האופטימליים להשרשתו של עובר. היום הטכניקות של הקפאת והפשרת עוברים הם כל כך טובות, שהביצועים ההריוניים של עובר קפוא-מופשר הם כמעט זהים לביצועים של עובר טרי.

יש להו את החירות לומר, בואי נקפיא את העוברים. ניתן למחזור להסתיים, תקבלי ווסת והתמונה ההורמונלית שלך תהיה טבעית. עם התרופות, אנחנו נבנה לך רירית רחם שעוביה הוא העובי הרגיל שבו מתרחשת השרשת עובר. במועד הזה, אנחנו "נשים" שם עובר אחד, עלפי גילה של היולדת או שניים, לא יותר. יש פה מאגר גדול של עוברים כך שבלי טיפולי הפריה נוספים, ושימוש במאגר העוברים המוקפאים נגיע לבטח ליותר מילד אחד.

לאמא, אין את התלונה הזאת. אנחנו למדנו שלכשנתקן את צניחת השלפוחית והרחם כירורגית- את הרחם נסיר, את השלפוחית נדחוק למקומה, 25 אחוז הנשים שלא היתה להן תלונה של דליפת שתן, יכולה להתלונן, על דליפת שתן. אנחנו פותרים חלק מהבעיה אבל יוצרים בעיה אחרת. לכן היום, אנחנו נשלח את המטופלת לעשות בדיקה של תפקוד השתן, כאשר במהלך הבדיקה, אנחנו מדמים איך תהיה פעילות השלפוחית לאחר שנחזיר אותה למקומה. אם מגלים שיכולה להתפתח דליפת שתן, נציע לעשות במהלך הניתוח עוד איזו פרוצדורה מסוימת כדי למנוע את התופעה הזאת שאנחנו גורמים לה בגלל הניתוח.