דני גור, מנתח לב מהבכירים בארץ, הלך לעולמו כשהוא בן 83. גור נולד ב-22 באוגוסט 1933 בירושלים כדני וילצ'ק, דור רביעי למשפחת רופאים, למד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, עבר התמחות במרכז הרפואי רמב"ם ותרם רבות בפיתוח ניתוחי המעקפים הכלליים. הוא נחשב לאחד מחלוצי החדרת ניתוחי המעקפים הכלליים לישראל.



במהלך הקריירה המפוארת שלו גור ניהל מחלקה בשיבא, העלה את מספר ניתוחי הלב בישראל והקים את המכון המכון הביו-טכנולוגי. גור ביצע אלפי ניתוחי לב בבתי חולים בארץ, עסק בכירורגיה פרטית והיה מבכירי מנתחי הלב בישראל. בשנת 1995 פרש מהשירות הציבורי. בנוסף היה גור היה איש שמאל מובהק, ופעיל מאוד פוליטית.



גור הוא אחיה של אילנה גור פסלת ומעצבת תכשיטים, השניים גדלו יחד בקבוצת כינרת והקשר בניהם ידע עליות ומורדות ובשלב מסוים בחייהם אף ניתקו קשר. גור היה ממייסדי איתמר מדיקל בע"מ. בשנת 2000 מונה גור למנהל רפואי ב-N.I. מדיקל בע"מ ובמשך מספר שנים שימש יו"ר פעיל במועצת המנהלים של החברה. גור הותיר אחריו שלושה ילדים. 



"טברייני מחוספס"


פרופסור זאב רוטשטיין מנהל בית חולים שיבא לשעבר שהתחיל את דרכו במחלקה שניהל בפרופסור דני גור: "טברייני מחוספס, היה מחלוצי ניתוחי הלב בילדים בארץ ומבכירי מנתחי הלב במבוגרים. הוא הציל אלפי ילדים ומבוגרים באלפי ניתוחים מורכבים בווירטואוזיות גדולה. הוא הביא ארצה את הידע והניסיון האמריקאי לביצוע ניתוח לב פתוחים בילדים עוד בשנות ה-70 והפך לאגדה ביכולותיו הכירורגיות ובמסירותו למטופליו".



"הוא היה חוקר מהמובילים בעולם בתחום האנטומי של מומי הלב מילדה והיה מהוביל בתחום במשך שנים רבות. פרופסור גור היה איש בלתי מתפשר בהרבה תחומים והרבה להתבטא גם בדברים שהיו בלתי מקובלים או שנויים במחלוקת. הוא העמיד דור של תלמידים שהמשיכו את דרכו בתחום הכירורגיה של הלב ובאופן די אופייני לפרופסור גור, פרש משיבא לגמלאות עוד בטרם הגיע לגיל פרישה תוך שהוא מפנה את מקומו לתלמידו פרופסור ארם סמולינסקי"



"הכרתי אותו כשהתחלתי את עבודתי כסטודנט בשיבא במחלקה אותה הוא ניהל "ילדים ה'" ולמדתי עליו באופן בלתי אמצעי, לילות רבים הוא בילה על כיסא-נוח בצמוד לילדים אותם ניתח באותו יום. הוא דרש מכולם פרפקציוניזם והתמסרות מוחלטת כפי שדרש מעצמו!. היה איש לא פשוט עם משפטים כמו: "מתמחה הוא רימון יד בלי נצרה שעלול להתפוצץ ולהזיק למטופל, לכן חייבים לשמור על המתמחים מקרוב באופן צמוד והרמזור האדום בדרך לבית החולים הוא במיוחד לפגוע במטופל אליו איני יכול להגיע מהר'."