ממש לא רק במלחייה: לא תאמינו באילו מוצרים יש מלח ונתרן

הוא נמצא בכל בית. אצל חלקנו הוא מונח בקביעות על שולחן האוכל, במלחייה מעוצבת. אצל אחרים - ליד הכיריים, ממתין לתבשיל או למרק, או במגירה העליונה יחד עם המצרכים שבהם משתמשים בתדירות גבוהה. למלח יש תפקיד מרכזי במטבח. נמצא אותו כמעט בכל מתכון וברשימת הרכיבים של מזונות רבים. גם כאלה שיפתיעו אותנו, כמו דגני בוקר מתוקים או רוטבי בישול ורוטבי סלט מתוקים.

יוצא דופן הוא מלח אשלגן, שבו המינרל נתרן מוחלף באשלגן, וכך מתקבל הרכב מינרלים שונה - אשלגן כלורי. הטעם שונה מהמלח המוכר, ויש להתרגל אליו ולמינונים אחרים. תיבול במלח זה יכול לסייע להפחית את כמות הנתרן באוכל, בתנאי שלא מוסיפים אבקות תיבול ותערובות תיבול המכילות נתרן בכמות גבוהה יותר, כדי לפצות על היעדר טעם מלוח. חשוב לדעת כי מלח אשלגן אינו מתאים לאנשים הסובלים מבעיות בכליות.

המינרלים נתרן וכלור הם רכיבים שמקורם בכדור הארץ, וגוף האדם צריך לקבל אותם ממקורות חיצוניים. הצמחים מקבלים את המינרלים מהקרקע, ואנחנו צורכים את המינרלים ממקורות ישירים, כמו אכילה של צמחים או שתיית מים, ובעקיפין - מבעלי החיים שניזונים מהצמחים.

לנתרן תפקיד חיוני והגוף אינו יכול בלעדיו. הוא נדרש לצורך מאזן נוזלים תקין ולתהליכים רבים בגוף, כמו כיווץ שרירים, הולכת אותות עצביים ושמירה על קצב פעימות הלב. אך כמו בכל דבר בחיים, יש לשמור על איזון. הבעיה מתחילה כאשר הצריכה היא עודפת. צריכה עודפת מגדילה את הסיכון ליתר לחץ דם, למחלות לב וכלי דם, לסרטן הקיבה ולאירועים מוחיים.

ההמלצה לאוכלוסייה בריאה היא 1,500-2,400 מ"ג נתרן ליום. ואם להשתמש במושגים ברורים יותר, זו הכמות שבכפית מלח שולחן, המכילה כ-2,300 מ"ג נתרן (5-6 גרם מלח). צריכת הנתרן בישראל גבוהה פי שניים ואף יותר מהצריכה המומלצת.

נתון משמעותי נוסף הוא כי מקורו של רוב הנתרן בתפריט, כ-80%, אינו במלחייה על השולחן בבית או במלח שאנחנו מוסיפים בבישול, אלא במזונות מעובדים: לחם ומאפים, חלב ומוצריו, שימורים, דגני בוקר, רטבים, חטיפים ועוד.

לתינוק שמתחיל לאכול מוצקים אין סיבה להוסיף מלח לאבוקדו או לחביתה. הם טעימים כמו שהם, ותוספת של מלח למזון מקהה את חושי הטעם של הילדים ומרגילה אותם למלוח, וגורמת לכך שבהמשך אוכל ללא הרבה מלח אינו טעים להם.