“אני כועסת עליך כי אתה נותן לילדה ממתק אחרי שהיא כבר צחצחה שיניים. אל תעשה את זה. בנוגע לגמילה, היא בת שנתיים וחצי, אבל היא כבר מבינה הכל וקשה לה. צריך למצוא את הדרך לעזור לה באופן שלא מזיק ונשאר בתוך הנורמה של לעזור לילד. קודם כל להגיד לה שהרופא לא מרשה לאמא ואבא לתת לה ממתקים. היא צריכה תחליף אחר, שיעזור לה להירדם ובתהליך ההירדמות היא תעשה בתוך הפה את אותן תנועות שעשתה עם המוצץ, שמרגיעות אותה. לכן היא מתעקשת, רוצה וצריכה. זה אומר שאולי לקחתם ממנה את המוצץ, אבל היא ממש לא גמולה. עשיתם לה רק חצי גמילה. צריך להגיד לה שאין יותר מוצץ, וזהו. אל תתנו לה תחליף, ותתמודדו. תהיו חמים ואוהבים בלי לתת לה תגמולים. אם היא צורחת ובוכה, זה לא ממצוקה, אלא מתסכול וכעס גדול. אתם שם לנחם אותה, להרגיע, להגיד לה שהיא גדולה והיא תתגבר. והיא תירדם מתוך בכי ובסוף היא תצליח. בדרך כלל לוקח שלושה ערבים עד שנגמלים סופית. אם נשבר לכם הלב, ואתם רוצים לחכות עוד חצי שנה, תחזירו לה את המוצץ”.
“כשילד משקר בהרבה בנושאים ,כמו שיעורי בית ומכתב מבית ספר, על פניו זה ילד שלמעשה אי אפשר לסמוך עליו. והוא כנראה ימשיך לשקר, אז אין טעם להמשיך ולשאול אותו. הבת שלך משקרת כי יש משהו שמפריע לה. לא בא לה, או כי היא מפונקת ולא רוצה להתאמץ, או כי קשה לה במקצועות מסוימים, או כי היא לא אוהבת את המורה. את צריכה להפסיק לשאול אותה אם יש לה שיעורי בית, כדי מראש לא להעמיד אותה במצב שבו היא תשקר לך שוב. אם את רוצה שהיא תפסיק לשקר, את צריכה להראות שאין לך אמון בה. תגידי לה, תודיעי לה, שמהיום את מפסיקה לשאול אותה אם יש שיעורי בית ואת בודקת בעצמך אם יש שיעורים, למשל בשיחה עם המורה. רק כשהיא תראה שאין לך אמון בה, היא תפסיק. אם תרחמי עליה ולא תעשי כלום, היא תהפוך להיות שקרנית סדרתית, ובסוף לא יישארו לה חברים. אם את רוצה שהיא תכין שיעורים, תדאגי להביא אותם אליה בעצמך, ואז תגידי לה לשבת ולעשות אותם. תסבירי לה שאת בודקת את נושא שיעורי הבית ומפקחת עליו, כדי לעזור לה להפסיק לשקר ולהכין שיעורים כל יום”.
“הילדה שלך יודעת לשחק לבד וגם עם בנות וגם עם בנים. היא לא בודדה ולא מנוכרת חברתית. על פניו אין שום בעיה. אגב, יש הורים שהיו מאוד רוצים שהילדים שלהם ידעו לשחק לבד. אני חושבת שצריך להניח לילדה להחליט לבד בנוגע למשחקים שלה. קחי אוויר. היא בת 5 וחצי, ילדה עם עושר פנימי גדול, שמעניין אותה גם וגם וגם. אולי זה מפריע לך, כי את טיפוס יותר חברותי, וזה נראה לך מוזר שהיא יושבת ומשחקת לבד. עד כיתה א’ יש עוד כמה חודשים ויכולים לקרות שינויים גדולים, גם אחרי שתתחיל את כיתה א’. אני הייתי משחררת ומורידה לחץ. אם חשוב לך שהיא תשחק אחר הצהרים עם חברה מהגן, תארגני את זה עם אמא של אחת החברות שלה”.