התחלתם דיאטה? כדאי שתחשבו שוב. גבי גזית ניסה לקבל ב-103FM עצות לדיאטה מאיילת קלטר, מנהלת המרכז "שפת האכילה", ונתקל בכמה מיתוסים מנופצים. "כל דיאטה נועדה לכישלון, 99% מהאנשים שיורדים במשקל, בסוף מעלים אותו. להימנע מאוכל זה סבל טהור, כל הזמן מתאפקים ועסוקים במה שאסור לאכול", אמרה קלטר, והוסיפה: "כל המיתוסים והסטריאוטיפים שנוגעים להרזיה הם עצות חסרות טעם, שאין בהן שום תועלת, כי לא מביאים אותנו לשום מקום אמיתי של שדרוג האכילה, שבאמת טובה לגוף שלנו. שום דבר לא מרזה. אין אוכל מרזה. דילוג על ארוחות לא מרזה. אכילה בלילה לא בהכרח גורמת להשמנה, כי מי שלא אכל כל היום ובלילה הוא מאוד רעב, אוכל כי הוא מאוד רעב".





קלטר הדגימה את התיאוריה שלה על עוגיות אוזני המן: "מי שאוהב אוזני המן, שיאכל. מי שלא אוהב, שלא יאכל. כשאומרים את המילה 'אוזן המן' חושבים על המילים 'משמין', 'כולסטרול', 'שומן רווי', 'אסור', 'רק אחד', 'אם אוכל אני חייב לעשות ספורט כדי לשרוף את זה' ו'לא לאכול עוד אחד ביומיים הקרובים'. אם מדמיינים שאלה מדבקות שאנחנו מדביקים על אוזן ההמן, אז אנחנו לא רואים את אוזן ההמן אלא את המדבקות. כלומר המחשבות שלנו על אוזן ההמן, שהופכת להיות בלתי נראית ומוחלפת ברשימה של מחשבות, שהן אלה שמנהלות אותנו מול אוזן ההמן. לא הגוף, הצרכים, הרצונות, הרעב והתאוות, אלא המחשבות. זו שפת הדיאטה, שהיא זו שמנהלת את האכילה, ואז לא יודעים בכלל מה טעים ומה לא, מה רוצים ומה לא, כי כל הזמן מנהלים דיון עם המחשבות".
 



"ברגע שרואים אוזן המן ואוהבים את זה, ובא לנו את זה, והמחשבות הן אלה שמנהלות אותנו, צריך לראות את המחשבות האלה, להניח אותן בצד, ולבדוק עם הגוף האם אנחנו באמת רוצים אוזן המן. ואם רוצים, אז לוקחים אותה. בוחרים להרשות לעצמנו לאכול אותה וליהנות ממנה", אמרה קלטר. "אם זה באמת טעים, הרשינו לעצמנו להתענג והתענגנו, אולי נרצה עוד אחד, ואם באמת נרצה אז ניקח. משום שברגע שאנחנו מרשים לעצמנו לאכול באמת, אנחנו גם יכולים להרגיש שבעים. ברגע שנמצאים כל הזמן באיסור, בהימנעות ובהפחדה, אף פעם אי אפשר להיות שבע ומסופק ותמיד נדמה לנו שאנחנו רוצים עוד".

גזית שאל האם גדאי לו לאכול מלפפונים במקום אוזני המן. "אי אפשר להחליף את אוזני ההמן במלפפונים כי זה לא אותו דבר", השיבה קלטר. "אם אוכלים שני אוזני המן מספקים ומפנקים אז לא אוכלים דברים אחרים, כי חשים מסופקים. מי שמסופק ושבע לא יכול לאכול. הוא אולי רוצה לאכול דברים אחרים, אבל לא יכול לאכול באותו הרגע, אולי תוך כמה שעות. אבל ברגע שאנחנו לא מרשים לעצמנו לאכול ומתמלאים רגשות אשם על זה שאכלנו אז מתנתקים מהגוף ויכולים לאכול עשרה דברים".