אני אישה מאוד טובה, שכל הזמן נותנת מעצמי לאחרים, אפילו יותר מדי. זה משהו שקיים אצלי בתת־מודע. לפעמים זה קצת פוגע בי. אני לא מצפה שאחרים יתנהגו בדיוק כמוני. איך אני יכולה ללמוד להיות פחות טובה בחיים ולתת פחות?

“למה ללמוד להיות פחות טובה? אדם שעושה עבודה עם עצמו לא משווה את עצמו לאחרים, אלא חושב איך הוא ימצה את הפוטנציאל המקסימלי שלו. את צריכה לשאול את עצמך איך את לא פוגעת בעצמך, ומדוע זה שאת נותנת - פוגע בך. את צריכה ללמוד להיות טובה יותר לעצמך, לתת לעצמך בדיוק כמו שאת נותנת לאחרים. אבל זה לא אומר שאת צריכה להיות אישה פחות טובה. דרך הנתינה שלך את חוקרת את עצמך, חקירה פנימית שיכולה לעזור לך לפתור את העניין. את צריכה לבדוק עם איזה סוג של אנשים את יכולה ליצור יחסי גומלין. המקור של זה נמצא בבית שלך, ועדיין לא פתרת אותו. לכן את צריכה לשמור על עצמך מאוד. הכוחות הפנימיים שלך לא מספיקים. זה אומר שאת צריכה לעצור ולחשוב לפני שאת נותנת. את צריכה להבין מה נמצא בתחום היכולות שלך ומה לא. את צריכה להקשיב יותר לעצמך ולהיות פחות במגננה”. 
בני התחתן לפני שנה וחצי עם אישה מעבר לים, שיש לי תחושות לא נעימות לגביה. היא יותר מדי עצמאית וסוחטת אותו. היא כל הזמן לא איתו וטסה מפה לשם ומשם לפה. הבן שלי לא מספר, ואני לא מבינה: מה הולך שם?

“אולי הוא אוהב אותה בדיוק כמו שהיא, ולכן בחר להתחתן איתה. הוא קיבל אישה שלא צריכה אותו באמת - עצמאית, לא תלותית, לא טיפולית, הוא לא צריך לטפל בה, ואולי זה בדיוק מה שהוא רוצה, אישה חזקה שמטפלת בעצמה. יכול מאוד להיות שהוא רוצה איתה אינטימיות מצומצמת כי הוא לא בנוי לאינטימיות של 24 שעות. יש אנשים כאלה, שצריכים מרחב. למשל, יש אנשים שמספיקה להם זוגיות שכוללת חצי שעת שיחה ביום, מתוך שעתיים של זמן משותף ביום, ואינטימיות מינית פעמיים בשבוע. מה רע בזה? קשר כזה יכול להחזיק מעמד במשך שנים. אנחנו מזמנים אלינו מה שאנחנו צריכים, והבן שלך מכיר את עצמו. הוא רוצה את עצמו, את חייו, את הספייס שלו. אולי הוא אפילו קצת אנוכי ורוצה שיטפלו בו. את במקומו היית רוצה שהוא ייפול עלייך עכשיו? ברור שלא. אז גם את צריכה בעצם להתפשט ממנו, לשחרר את זה. אני חושבת שהוא עשה עבודה טובה מאוד עם עצמו”.
אני בת 44, עובדת בתמיכה טכנית במחשבים, ובמקביל אני לומדת את מה שאני באמת אוהבת - ליווי התפתחותי לתינוקות ותנועה לגיל הרך. שם נמצא הלב שלי. האם כדאי לי לעשות את הצעד ולהחליף את תחום העיסוק שלי?
“הדברים מתחילים בחינוך שלנו בבית: כשמחנכים אותנו לרציונליות, ואז אנחנו מדחיקים את הלב. זו תהודה של החינוך שלך: קודם תעשי מה שצריך ואחרי זה מה שאת רוצה. כעת את רוצה לשנות את זה. באופן כללי, קשה כהורים ללכת עם הלב של הילדים, כי זה יוצר הרבה אי־סדר בבית, אבל זה שווה את זה, כי בסוף הם הופכים להיות מי שהם. אם לא תממשי את רצונותייך, את תיחלשי. זה בא לקרב אותך אל עצמך. כרגע הצורך אצלך חזק יותר מהרצון, אבל אם לא תעברי את התהליך ותעשי בסוף את מה שנכון, זה לא יהיה טוב. את חייבת לעשות את השינוי, אבל בהדרגה ולא באופן קיצוני. אני ממליצה לך להתחיל לעבוד בגן ולטפל בילדים, אפילו בהתנדבות, לצד העבודה במחשבים. אני מציעה שתלמדי את התחום האנתרופוסופי, שעובד יותר על ההיבט הרגשי של הטיפול בילד. מתוך זה את צריכה לבנות את עצמך יותר ויותר, וזה לחלוטין יגדל. אם לא תיתני לעצמך את הצ’אנס הזה, בסוף תיאלצי להתפטר מהעבודה. אני צופה לך שינוי גדול מאוד בתוך חמישה חודשים”.
אני ביקורתית מאוד כלפי הסביבה שלי ומרבה להגיב בעוקצנות. יש דברים קטנים שמטרידים אותי, ואז אני תוקפת את האנשים שסביבי, כולל את בן הזוג שלי. למה זה קורה לי, ואיך אני יכולה לשנות את זה?
“יש בך ‘כעס דורי’ שהוא לא באשמתך. הכעס על העבר טבוע בתאי הגוף שלך. קרה לך משהו בילדות שניתן להגדיר כ’חושך’, וכל דבר קטן מפריע לך. עם אנשים כמוך קשה מאוד לעבוד ולהיות בזוגיות, כי את לא מספיק בוגרת. לכן בן הזוג שלך חייב להכיל אותך, אחרת אחד מכם יסבול. תנסי לעצור את התוקפנות שלך ולפתור את הכעס עם עצמך, קודם כל בתוכך פנימה”. 
מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, כל יום שני ב־20:00 ב־103FM