מיכל דליות מייעצת: מה לעשות עם מתבגר חסר חברים

“אני ממליצה תחילה לבדוק עם הבן אם הוא מרגיש שאין לו חברים ואם זה חסר לו. הייתי בודקת עמו אם הוא אכן פעיל בתנועה, ואם יש לו עיסוק משותף עם עוד ילדים בגילו. אותו הדבר בנוגע להיותו פעיל בכיתה. תבדקי אם הוא פעיל בשיעורים או בהפסקות ואם יש לו חברים לשחק איתם במהלך ההפסקות. לי נראה שהילד חברותי. אולי יש לו חבר אחד, והוא לא מעוניין ביותר. את צריכה לבדוק עם עצמך לאיזה מודל הילד נחשף בבית, האם לך ולבן זוגך היו הרבה חברים וכמה חברים יש לכם היום. אם הנער פעיל בתנועה ובבית הספר, נראה שאין סיבה לדאגה. אני ממליצה לדבר עמו ולשאול אותו. בכל מקרה, בגיל 15 אין הרבה מה לעשות, אך ניתן לגשת לייעוץ הורי ולשאול בנושא”.

“תחילה, העובדה שנושא המריבות התעצם בשנה וחצי האחרונה תואמת את העובדה שבנך בגיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות נערים לא סובלים אף אחד, והיו מעדיפים שכולם מסביבם ייעלמו. זהו גיל קשה הכולל חוסר איזון הורמונלי עם לחצים מאוד גדולים מהבית ומהסביבה. ישנה נוסחת קסם לטיפול בנושא. אני מציעה לקחת את כל הילדים ברגע שבו כולם רגועים ושקטים בבית ולהגיד בקול: ‘אבא ואני רוצים לשתף אתכם שאחים תמיד רבים, זה לא נעים ואני לא אוהבת את זה. עד היום היינו מתערבים ונוקטים עמדה, מעתה אנחנו לא נתערב. יש דבר אחד שלא נסבול בבית וזו אלימות. כשאני אראה או אשמע מכות, אני אגיע להפריד’. אם את שומעת על מכות לאחר מעשה, כשהילד מגיע ומספר: ‘אמא, הוא הרביץ לי’, את מחבקת אותו ואומרת: ‘זה באמת לא נעים, ואני מצטערת שהוא הרביץ לך’. תוסיפי: ‘בואו נחשוב ביחד מה אפשר לעשות כדי שבפעם הבאה זה לא ייגמר במכות’. אל תיכנסי לתוכן, אל תנקטי עמדה ואל תהיי שוטרת או שופטת. לא לנקוט גזר דין, לא להגיב על משהו שלא ראית, להפריד רק כשאת רואה את זה קורה. לכי תדעי מה היה לפני המכות”.

“אני ממליצה לך לקבל הדרכה הורית כי יש המון אפשרויות והמון מה לעשות. את צריכה לדעת להעמיד גבול, להפסיק להיענות לכל דרישה של הבנות ולעמוד בתסכול שלהן. מותר לך להגיד: ‘אני לא רוצה ואני לא יכולה’ ללא הסבר. אם הילדה אומרת לך: ‘את אוהבת את הבנות האחרות יותר ממני’, תאמרי לה בחיוך: ‘ממש לא, אני אוהבת את כולן ויש לי מלא מקום בלב’. את יכולה להגיד לבת שתמתין עד שתסיימי את עיסוקייך כדי להיות איתה, אך את צריכה ללמוד לייצר להן את המודל של האישה המחוברת לרצונות של עצמה".

"אנחנו עושות המון למען הילדים, אבל הילדים צריכים ללמוד שיש גם אותנו. את לא רק אמא, את הרבה מעבר לזה. מלבד זאת, בעלך חייב לעזור להילחם בתופעה הזו. כשהבעל אומר: ‘הילדה רוצה רק אותך’, את צריכה לענות לו: ‘אבל היום זה אתה והיא צריכה ללמוד לקבל את זה’. תני לו לקחת את הילדה שבוכה וצועקת שהיא ‘רוצה לאמא’. הוא צריך לדעת להגיד לילדה: ‘אמא עסוקה עכשיו ואת עם אבא’. זה צריך לקרות כל יום. הילדות צריכות להבין שלא תמיד כשרוצים את אמא, היא יכולה לבוא. במקום שהילדים יקבלו כל דבר שהם רוצים, הם ילמדו שיש דברים שלא תמיד מקבלים, וזה בסדר. ישנם הורים שמבקשים אישור מהילדים שלהם: ‘אני הולכת לנוח, בסדר?’ אסור שיקרה דבר כזה. את לא מבקשת רשות מהבנות שלך, אלא להפך. את אמא ואת תיתני לבנותייך המון, אבל את לא משרתת”.