אנחנו לא בטוחות שכולם יודעים את זה, אבל ישראל היא מעצמת מים. כן, כן. מדינה די יבשה, אבל מפותחת מאוד בטכנולוגיות מים. אחת מהן היא ההתפלה שהופכת מי ים למים ראויים לשתייה ולחקלאות. מדובר בנכס, במיוחד על רקע החורפים השחונים של השנים האחרונות, אבל במקביל יש חיסרון תזונתי בתהליך: הסינון ה"טוב מדי" של מערכות ההתפלה המסלקות - פרט ללכלוך - גם מינרלים חיוניים.

אחד מהם הוא היוד. לפני שנים (די הרבה, יש לומר) לימדו אותנו, הסטודנטים לתזונה באוניברסיטה, כי בישראל - מדינה השוכנת לחופי הים התיכון - אין בעיה של מחסור ביוד. אומנם שימוש במים מותפלים עלול ליצור מצוקה כזו, אבל באזורים אלה, העריכו חוקרים, ישנה צריכה גבוהה של מאכלי ים העשירים ביוד.

עברו השנים ונחשפנו למחקרים מהעולם שלימדו אותנו כי גם במדינות המפותחות מחסור ביוד שכיח בקרב אוכלוסיות רבות. עם הזמן עלה החשש שגם בישראל קיים מחסור. בדומה לברזל, למגנזיום ולסידן, היוד הוא מינרל. מקור המינרלים הוא בכדור הארץ, ולא ניתן לייצר אותם על ידי מערכות חיים באופן ישיר. היוד מצוי בעיקר במי הים וגם בבעלי החיים ובצמחים המצויים בים. המקור העיקרי בתזונה ליוד הוא מאכלי ים: דגים, אצות ופירות ים, מוצרי חלב, ביצים או מלח מועשר ביוד.



היוד משפיע על תפקוד בלוטת התריס החיונית לחילוף החומרים, לשמירה על קצב גדילה תקין ועל ההתפתחות הקוגניטיבית. במהלך הריון היוד חיוני להתפתחות התקינה של העובר. מחסור בו עלול לגרום לעייפות, עלייה במשקל, יובש בעור ועצירות. מחסור קיצוני בקרב ילדים עלול אף לגרום לפיגור.
אחד המחקרים המקיפים בתחום זה נערך בארץ. הוא בחן את רמת היוד באוכלוסייה הכללית ובאוכלוסיית הנשים ההרות בישראל. ניהלו אותו פרופ' אהרון טרואן, מנהל המעבדה לתזונה ומדעי המוח במכון לביוכימיה, מדעי המזון והתזונה באוניברסיטה העברית, וד"ר גוני ארבל, אנדוקרינולוג ומנהל מחוז דרום במכבי שירותי בריאות.

לצורך המחקר נאספו במכבי שירותי בריאות 1,023 דגימות שתן של ילדים (שמהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הכללית) ו־1,074 דגימות שתן של נשים הרות מכל הארץ, על פי פיזור גיאוגרפי וסקטוריאלי ביחס למספר האנשים הגרים באותו אזור. מהדגימות ניתן היה להעריך את רמת היוד בדם - וכך נאספו הנתונים.

תוצאות המחקר הראו כי 62% מהילדים נמצאו עם מחסור קל ברמות היוד בגוף. 85% מהנשים ההרות נמצאו עם רמת יוד נמוכה ביחס למצב התקין. כלומר, מצב הנשים ההרות בישראל גרוע ממצבם של הילדים - עובדה מדאיגה מאוד לנוכח החשיבות של תזונת האם להתפתחות הקוגניטיבית של הילד.

על משמעות הנתונים ניתן ללמוד ממחקר מקיף נוסף, שנעשה בבריטניה והתפרסם בשנת 2013 בכתב העת המדעי "Lancet". המחקר שאף לבדוק את הקשר בדיעבד בין רמות קוגניטיביות של ילדים לכמות היוד שצרכו האמהות בזמן ההריון. הילדים עברו מבחנים של מנת משכל IQ)), שכללו בין היתר את תחומי הקריאה, ההבנה והשפה. נמצא כי קיים קשר בין צריכת היוד של האמהות במהלך ההריון להצלחה של הילדים במבחנים. ילדים שהאמהות שלהם היו מתחת לחציון הנדרש בצריכת יוד בזמן ההריון הם בעלי סיכויים גבוהים יותר להימצא ברבע התחתון של ציוני המבחנים, לעומת ילדים של אמהות שצריכת היוד שלהן הייתה מעל החציון הרצוי.

ביחס לנתונים שהתקבלו בישראל, החציון שלפיו נמדדו הילדים במחקר בבריטניה גבוה הרבה יותר, ועדיין נמצאו פערים מדאיגים בתוצאות המבחנים שלהם.
תוצאות שני המחקרים מציגות תמונה מדאיגה. ייתכן כי הפוטנציאל הקוגניטיבי של הילדים בפרט והאוכלוסייה בישראל בכלל לא ממוצה.




אז מה עושים?


עד לקבלת המלצות מסודרות ממשרד הבריאות, מומלץ להגביר את הצריכה של מזונות עשירים ביוד, כגון מאכלי ים, ביצים ומוצרי חלב. מומלץ לצרוך בבית מלח מועשר ביוד, בלי להעלות את סך צריכת המלח. המלח חיוני לגוף (המינרל נתרן), אך ידוע כי הוא מזיק בצריכה עודפת. חשוב לדעת שגם עודף יוד עלול להזיק, ולכן לאוכלוסיות המצויות בסיכון - כמו אלו הסובלים מהפרעות בתפקוד בלוטת התריס - מומלץ להיוועץ באיש מקצוע.

ברמה הלאומית, ממליץ פרופ' טרואן לאמץ את השיטה שאותה נקטו מדינות רבות ברחבי העולם. רשויות בריאות יזמו תוכניות שמטרתן להעלות את צריכת היוד, בין היתר על ידי הוספתו למלח. שווייץ, יפן, אוסטרליה וברזיל נמצאות היום בין המדינות שרמות היוד באוכלוסיותיהן הן הגבוהות ביותר בעולם. ישראל, לעומת זאת, נמצאת בתחתית הרשימה.

תוספת היוד במלח, אומר פרופ' טרואן, צריכה להיות במחיר שווה לכל נפש. בארצות הברית, לדוגמה, 60% מהמלח מועשר ביוד, והוא נמכר באותו המחיר של מלח רגיל. “הארנו בזרקור על המחסור ביוד", מסכם פרופ' טרואן, “אבל קיימים עוד רכיבים תזונתיים הלוטים באפלה. ללא ניטור מסודר של בדיקות שתן ודם לאוכלוסייה בישראל לא נוכל לדעת מהי תמונת המצב לגביהם".