מחלות כמו סרטן ואלצהיימר עומדות היום בראש סדר העדיפויות של המחקר הרפואי. גם מגפת ההשמנה מציבה בפני חוקרים בתחום לא מעט שאלות ואתגרים. הידע בהבנת מחלות אלו ואחרות מתקדם, ולא פעם כתבנו על מחקר פורץ דרך. ההתמודדות הזאת היא קשה וסבוכה, ועדיין רב הנסתר על הגלוי. 

תארו לכם מה היה קורה אם לאחד החוקרים הייתה מזדמנת תגלית שתשנה את כל התייחסות הרפואה למחלה מסוימת.

תגלית שגם שנים רבות לאחר חשיפתה תציל מיליוני אנשים ברחבי העולם. בחרנו כמה תגליות מוכרות מתחום הבריאות והרפואה. חלקן מצילות חיים ואחרות שיפרו ללא היכר את איכותם. אך עוד קודם, כמה מילים על ההבדל בין המצאה לתגלית. הראשונה היא חידוש ויצירה של דבר שלא היה קודם, כמו מכונית או מחשב. השנייה למעשה הייתה מאז ומעולם, אבל האדם לא ידע על קיומה טרם חשיפתה. 

‰ האנטיביוטיקה הראשונה - פניצילין: "כשהתעוררתי קצת אחרי עלות השחר ב–28 בספטמבר 1928, בהחלט לא התכוונתי לחולל מהפכה בכל התרופות על ידי גילוי האנטיביוטיקה הראשונה בעולם, או רוצח חיידקים. אבל אני מניח שזה בדיוק מה שעשיתי", כך כתב ד"ר אלכסנדר פלמינג. לגילוי של הפניצילין הייתה השפעה דרמטית על היכולת למגר מחלות זיהומיות קטלניות שהביאו למותם של מיליוני בני אדם. לא במקרה הובילה התגלית לזכייה בפרס נובל.




אנטיביוטיקה, אילוסטרציה. צילום: רויטרס

ד"ר פלמינג, בקטריולוג שעבד בבית חולים בלונדון, יצא לחופשה בקיץ 1928. בשובו למעבדה מצא על צלחות הפטרי, שבהן גידל מושבות חיידקים, עובש (שם כללי לפטריות). ההפתעה הייתה גדולה כשנחשף מבעד לעדשת המיקרוסקופ לכך שהעובש לא רק מנע התרבות חיידקים, אלא אף קטל אותם.


לפלמינג לא היו הידע והכלים המתאימים לזקק כנדרש את החומר הפעיל בעובש, ולכן הוא זנח את הנושא עד 1940.

כעשור לאחר הגילוי שלו, החל ד"ר הווארד פלורי, פתולוג מאוניברסיטת אוקספורד, לחקור את הנושא עם עמיתו ארנסט בוריס צ'יין. האחרון היה החוקר שהצליח לבודד את הפניצילין. השניים החלו לערוך ניסויים בבעלי חיים והוכיחו שהפניצילין יכול לשמש כתרופה. ד"ר פלמינג הוא החוקר המזוהה ביותר עם תגלית הפניצילין. הוא זכה בתארים ובפרסים, היוקרתי ביותר בהם היה פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה ב־1945, שאותו חלק עם פלורי וצ'יין.

‰ קרני רנטגן: בשפות מסוימות קרינת רנטגן נקראת "קרני X", כפי שכינה אותה וילהלם רנטגן, פיזיקאי וחוקר מגרמניה, כשגילה אותה במקרה בסוף 1895. לימים, גם היחידות למדידת קרינה מייננת וגם היסוד רנטגניום נקראו על שמו. רנטגן מצא שבדרגה גבוהה של מתח חשמלי, בתנאים מסוימים, יוצאת קרינה שחודרת לתוך חומרים שונים, כמו עץ או בשר אדם.

צילום הרנטגן הראשון היה של כף ידה של אשתו, שבו נראו מלבד עצמותיה גם הטבעת שענדה על אצבעה. גופים ממתכת, כמו גם העצמות, בולעים את הקרינה ולכן אפשר לבחון את מבנה העצמות והשיניים או לאתר רכיב זר ולא רצוי שחדר לגוף. אף שרנטגן לא השתתף בפיתוח ולא השתמש בקרינה לשיקוף ולצילומים רפואיים, הוא זכה בפרס הנובל הראשון לפיזיקה ב־1901.

‰ אינסולין לטיפול בסוכרת: פרופ' ג'ון מקלאוד, חוקר "מחלת הסוכר" במחלקה לפיזיולוגיה של אוניברסיטת טורונטו בקנדה, אפשר באחת מחופשותיו ב־1920 לד"ר פרדריק בנטינג, רופא צבאי, לעבוד במעבדתו בזמן היעדרו עם הסטודנט ועוזר המחקר צ'ארלס בסט. השניים הבינו כי בחלק מסוים בלבלב, שבו תאים הנקראים איי לנגרהנס, מיוצר ומופרש חומר מסוים, שלימים נקרא אינסולין, המשפיע על רמות הסוכר בדם.

אם יש מחסור באינסולין (עקב ירידה בייצורו בלבלב או בפעילותו המטבולית) נוצרים סיבוכים ובעיות בריאותיות האופייניים לסוכרת. באותם ימים הייתה סוכרת מחלה חשוכת מרפא, והחולים בה איבדו ממשקלם וסבלו מתשישות ומפגיעה בתפקוד - עד מוות. 
 

לאחר מיצוי אינסולין (הפרדתו מנוזלים) מהלבלב ובדיקת השפעתו על כלבים במעבדה, ניתן אינסולין גם לנער בן 14, חולה בסוכרת, ומצבו השתפר פלאים. 

על תגלית זו, שהצילה מיליוני בני אדם, זכו ב־1923 ד"ר בנטינג ופרופ' מקלאוד בפרס נובל לרפואה. הראשון התעקש לחלוק את הפרס (גם הכספי) עם בסט. השני, שהיה שותף לפרס בעיקר בזכות העובדה שעמד בראש המעבדה שבה עסקו במחקר, ביקש לצרף את ג'יימס קוליפ, ביוכימאי שסייע בתהליך מיצוי האינסולין. בהמשך הם העבירו את הזכויות על הפטנט שרשמו לאוניברסיטה.
 

המחקרים על סוכרת, שהפכה ממחלה קטלנית למחלה כרונית, נמשכים. כחלק מהגברת המודעות למחלה, הכריז האו"ם ב–2006 על יום הסוכרת הבינלאומי, שמצוין ב–14 בנובמבר, יום הולדתו של ד"ר בנטינג.