אולי לא שמתם לב, אבל תמונות של אוכל מלוות אותנו כל הזמן, כמעט במהלך היום כולו. ולא רק מטעמים מהמטבח הביתי והתפריט האישי שלנו אלא אוכל של חברים וחברים של חברים ברשתות החברתיות: תמונות של מנות במסעדות לפני הביס הראשון; תמונות ממנות של מסעדות שמעולם לא ביקרנו בהן ושל תבשילים ממטבחים שמעולם לא נטעם מהם.
 

הספרים הנמכרים ביותר הם ספרי הבישול. תוכניות הבישול משודרות בכל הערוצים עם מגוון רעיונות ורכיבים מוכרים יותר או פחות. אין חדש תחת השמש. אוכל תמיד עמד במרכז החיים של האנושות. מתכונים מפורטים עברו מאם לבת וחגיגה אמיתית לא הייתה ללא סעודה מרשימה. 
 



בספרי הבישול של המאה הקודמת שולבו בין העמודים איורים ותמונות מעטות (כמו בספרה הפופולרי של נירה שויאר, "עוגות לכל עת"). בספרים היום ובסרטונים נמצא תמונות מגרות שאחראי עליהן הקונדיטור או השף. פרט לצלם, משתתפים בהפקה גם מעצב אוכל וסטייליסט שאחראי על כלי ההגשה, הסכו"ם, האביזרים הנלווים והרקע: מפות, פרחים ומגבות מטבח לרוב. 
 

המעבר מהשיח ומהקריאה על אוכל ותבשילים למראה עיניים הוא דרמטי ומהותי. ריבוי הערוצים והחשיפה ברשתות החברתיות, שבהן צילומי האוכל מככבים, משנים באופן דרסטי את המקום שתופס האוכל בחיינו. הראשונים שגילו את ההשפעה הרבה של תצוגת מנות האוכל הם הצרפתים, והם הפכו את עיצוב המזון למומחיות של ממש. למראה יש חשיבות שאינה פחותה מהטעם והאיכות, אם זה במנת פתיחה או בקינוח.

אינסטגרם. צילום: גטי אימג'ז
 

שפים מקצועיים וגם חובבי בישול מדמיינים כיצד תיראה המנה שלהם באינסטגרם עוד במהלך גיבוש המתכון. יש מסעדות שהתפריט בהן מציג לא רק את שם המנה, רכיביה ומחירה אלא גם תצלום שלה, והסועד יודע בדיוק למה לצפות, לכן במסעדות יוקרתיות ברחבי העולם יש שפים המנסים למנוע צילומים ושיתופים מחשש לתמונות שאינן מחמיאות והולמות את רמת המנות. 
 

חברות המזון הגדולות, שחלק מהצלחתן מושפע מפרסומות, נעזרות בסקרים ובמחקרים הבודקים את ההתייחסות ואף את התגובה המוחית לתמונות המציגות את האוכל בצורות שונות, ואילו אזורים במוח פעילים באותו זמן: מידת ההשפעה של גודל המנה ביחס לצלחת, אופן הצגת המזון - סטטית או בתנועה (תכולת השקית נשפכת או מוגשת בצלחת, משקה הנמזג לכוס או נלגם מבקבוק, או כוס המכילה את המשקה והבקבוק לצדה). כל זאת על מנת למשוך את תשומת הלב, לגרות את המוח של הצופה ולהניע אותו לפעולה. כלומר, לצריכה של אותו מזון. 
 

יש המשווים את ההשפעה של האוכל על המוח להשפעה של המין. אין הכוונה לקשר ישיר בין אוכל למין אלא לקווים משותפים, כמו תשוקה. ומכאן המושג פורנו של מזון. המונח הוטבע לפני כמה עשורים כביקורת על אופן ההצגה של מזון שאינו בריא, בעיקר על ידי יצרני המזון. משתמשים במושג כאשר האוכל מוצג באופן אקזוטי ומעורר תשוקה ולרוב אינו בריא: עתיר קלוריות, שומן, סוכר או נתרן, באופן פרובוקטיבי ומגרה, כמו בצילומים פורנוגרפיים. היום משמעות המושג השתנתה והיא משמשת בעיקר להגדרת תמונות מרהיבות. 

 

הכל בראש



עלייה ניכרת בזרימת הדם למוח מתרחשת כאשר המוח הרעב נחשף לתמונות של מזון. ריח המזון רק מגביר את האפקט. אנחנו לא זקוקים ליותר מרגע כדי לתת את חוות הדעת על האוכל ולהחליט אם אנחנו אוהבים אותו או לא. גם אם התמונה אינה גורמת לנו מיד לבשל את המנה ולאכול אותה או לרוץ למסעדה ולהזמין אותה, היא מגרה, וכך הסבירות לגשת למקרר גדולה יותר.

הסיכויים עולים כאשר נתקלים בתמונה בדרך לסופר או למאפייה. הרעב הרגשי אינו נובע מהבטן אלא מתשוקה שמקורה בראש. ההתמקדות היא במראה, בטעמים, בריחות ובמרקמים מסוימים ולא כתוצאה מבטן "מקרקרת", כפי שקורה ברעב פיזי.
 

מחקרים בנושא מגלים כי תמונות של אוכל מעוררות אזורים נרחבים במוח, בהם אזורי הטעם. עוצמת העוררות תלויה בין היתר גם ברמת הרעב או השובע של הצופה בתמונות ובמגבלות תזונתיות - דיאטה או השמנה. במצבים אלה, לרוב התגובה המוחית חזקה יותר לתמונות מזון. המשאבים הנפשיים הנדרשים על מנת להתגבר על הגירוי כתוצאה מתמונות אוכל הם רבים.
מטבע הדברים, לילדים זה קשה יותר, ולעתים בלתי אפשרי, בעיקר במקרים של עודף משקל. למרבה הצער, המוח שלנו נמשך דווקא למזונות הפחות בריאים. מתי צפיתם לאחרונה בפרסומות לירקות, לפירות או לקטניות? 
 

לא נראה שאפשר לעצור את פרץ צילומי האוכל. כדאי במקביל לנסות דרך אחרת: לצלם יותר תמונות של מזונות בעלי ערך תזונתי גבוה, תבשילים, סלטים וגם קינוחים על בסיס דגנים מלאים, ירקות, פירות, קטניות ושמנים איכותיים (טחינה, אגוזים, שמן זית, אבוקדו). באופן הזה נשביח את השינוי.