תוחלת החיים בארץ עלתה ב-10.3 שנים מאז שנת 1970, כך עולה מדוח ה-OECD - 2017 Glance a at Health שהתפרסם ביום שישי האחרון. בשנת 2015 (לה מעודכן הדו"ח), תוחלת החיים בארץ עמדה על 82.1, ואילו בשנת 1970 עמדה תוחלת החיים בארץ על 71.8 שנים. לפי הדוח, בכל מדינות ה-OECD נרשמה עלייה של לפחות 10 שנים בתוחלת חיים בלידה מ-1970, והגיעה לממוצע 80.6 שנים ב-2015, כאשר תוחלת החיים הגבוהה ביותר נרשמה ביפן – 83.9 שנים, בספרד ובשווייץ - 83 שנים. לעומת זאת, תוחלת החיים הנמוכה ביותר נרשמה בלטביה - 74.6 שנים, ובמקסיקו - 75 שנים.

כמו כן, הנתונים מציירים פערים בתוחלת החיים בין בעלי השכלה גבוהה לבעלי השכלה נמוכה, פערים שניכרים גם בישראל: תוחלת החיים של גברים בעלי השכלה גבוהה בישראל גבוהה בכ-5.7 שנים בהשוואה לגברים בעלי רמת השכלה נמוכה ביותר, ובקרב נשים בישראל הפער עומד על חמש שנים.



עוד מצטייר מהדוח, כיצד סך ההוצאה לבריאות במדינה מסוימת משפיע על תוחלת החיים. כך למשל, עולה כי אם שיעורי העישון ושתיית האלכוהול היו נמוכים ב-50% במדינה מסוימת, תוחלת החיים הייתה עולה ב-13 חודשים, וכי תוספת של 10% בהוצאה לבריאות לנפש העלתה את תוחלת החיים בממוצע של שלושה חודשים וחצי. עם זאת, נרשמה גם חשיבות לאופן שבו המשאבים מנוצלים ולא רק לסך ההשקעה. שכן, לדוגמא, ההוצאה לבריאות בארצות הברית עלתה יותר מבכל מדינה אחרת מאז 1995, אך העלייה בתוחלת החיים הייתה נמוכה יחסית.

כמה המדינה משלמת על הבריאות של כל אחד מכם?

ההוצאה הממוצעת לנפש הגיעה ל-4,300 דולר בשנה, ב-2016. עם זאת, בישראל ההוצאה נמוכה מזה: 2,822 דולר. מדובר ב-7.4% מהתוצר המקומי הגולמי, כולל השקעות. ההוצאה הגבוהה לעומת זאת היתה בארה"ב - 9,829 דולר לנפש, שהם 17.2% מהתוצר המקומי הגולמי. בכל הקשור להוצאת המדינה במימון ציבורי בלבד במדינות ה-OECD, ההשקעה בישראל עומדת על 4.5% מהתוצר המקומי הגולמי, פי שתיים פחות מאשר בגרמניה, שם ההשקעה עומדת על 9.5% מאשר אחוז ההשקעה מתוך התוצר המקומי הגולמי.

בפרסום Glance a at Health מפורטים התחומים שבהם ניתן ליעל את ההוצאה, ובכך לצמצם את הבזבוז ולמקסם את ההשפעה של המשאבים הציבוריים על תוצאות הבריאות. כך לדוגמא, הגברת השימוש בתרופות גנריות הביא ברוב המדינות לחיסכון בעלויות, שהגיע ליותר מ-75% מנפח מכירות התרופות בארצות הברית, צ'ילה, גרמניה, ניו זילנד והממלכה המאוחדת, אך לפחות מ-25% בלוקסמבורג, איטליה, שווייץ ויוון.

פרמטר נוסף שמובא כדוגמא לדרך לצמצם הוצאות, היא מתן אנטיביוטיקה, שמינוניה שונים משמעותית בין מדינות ה-OECD. ביוון ובצרפת, נפח המרשמים לאנטיביוטיקה גבוה משמעותית ביחס לממוצע ה-OECD, אולם גם בישראל השימוש עדיין גבוה יחסית והיא מדורגת במקום ה-13 מבין 31 מדינות שדיווחו. בנוסף, ישראל מדורגת ובמקום השישי מבין 13 מדינות שדיווחו על מתן אנטיביוטיקה לילדים עד גיל תשע (בדוח מדגישים כי אנטיביוטיקה צריכה להינתן רק כאשר היא נחוצה בוודאות).

עוד עולה, כי ביצוע ניתוחים קצרים נעשה שכיח יותר באשפוז יום, במקום באשפוז במדינות ה-OECD. לדוגמא, מרבית ניתוחי הקטרקט מבוצעים כיום באשפוז יום, ב-20 מתוך 28 מדינות שדיווחו, אך בפולין, בטורקייה, בהונגריה ובסלובקיה, פחות מ-60% מניתוחי הקטרקט מבוצעים באשפוז יום. בתוך כך, בישראל רק 7% מניתוחי הקטרקט נעשו במסגרת אשפוז בשנת 2015 - ירידה מ -15% בשנת 2010.



שיעור התמותה בתוך 30 ימים לאחר התקפי לב או אירועים מוחיים בקרב גילי 45 ומעלה ירד במדינות רבות, כאשר ישראל מדורגת במקום החמישי בתמותה לאחר שבץ מוחי איסכמי ובמקום ה-12 לאחר התקף לב מתוך 22 המדינות שדיווחו. בכל הקשור להחלמה מסרטן, בקרב מדינות ה-OECD חל שיפור בשיעורי ההישרדות וכך גם בישראל, שמדורגת במקום ה-8 בשיעור ההישרדות מסרטן השד ובמקום הראשון בהחלמה מסרטן המעי הגס, וזאת מבין 36 מדינות.

שיעורי העישון ירדו ברוב מדינות ה-OECD ,אך עדיין אחד מכל חמישה מבוגרים מעשן מדי יום. בישראל, 19.6% מבני 15 מעלה מעשנים באופן יומיומי. זאת, לעומת 19% בממוצע מדינות ה-OECD. כמו כן, בישראל צריכת האלכוהול לנפש בקרב האוכלוסייה הבוגרת עומדת על 2.6 ליטר לנפש, לעומת 9 ליטר לנפש בממוצע ב-OECD.

בהתייחס לנתונים על עודף משקל: 54% מהמבוגרים במדינות ה-OECD הם בעלי עודף משקל, ו-19% לוקים במשקל יתר (Obesity). מקומה של ישראל ביחס לממוצע אינו מסביר פנים: ישראל מדורגת במקום ה-15 מתוך 43 מדינות, כאשר 53% מהישראלים נמצאים בעודף משקל ו-17% במצב של משקל יתר.