בני בן ה־12 כבר שנתיים הולך לבית הספר, אך לא לומד דבר. הוא נמצא בכיתה ו’ ובעל יכולות, אך עליו להיות עסוק במשהו תוך כדי השיעור כדי שלא יפריע בכיתה. לעתים רבות הוא נשאר מחוץ לכיתה כשהוא מסתובב לבדו, בוהה בשבילים ובועט באבנים. ברגע שהוא מתרכז במשהו אחר, הוא לא לומד אך לא מפריע. רק בשיעור מתמטיקה הילד למד לכבד את המורה שלו, לאחר שהגיע לביתנו ויצר עמו הסכם. הלכנו לפסיכיאטר שהמליץ לו ליטול ריטלין. מה עלי לעשות?


“אני מצדיעה למורה המתמטיקה, זה מורה לחיים ומורה לדוגמה ולחיוב. ילד בן 12 שמסתובב בחוץ בזמן שחבריו בכיתה הוא ילד עצוב ומשועמם. אינני חושבת שמדובר רק בבעיית קשב וריכוז, ונשמע לי שנדרש כאן טיפול פסיכולוגי. אני חושבת שמה שצריך לעשות עכשיו הוא להפעיל את קופת החולים כדי שהילד יטופל אצל פסיכולוג. הוא צריך עזרה.





נושא הלימודים פחות חשוב בעיניי לעת עתה. לילד תהיה אפשרות להשלים את כל החומר שפספס כשיתבגר ויהיה בן 17. לבנך רע ומר כיום. אין לו אמון באנשים, אך יש בו תקווה בזכות אותו מורה שרכש את אמונו. כשיצליחו להגיע אל נפשו, הוא ישקיע. הוא צריך עזרה רגשית ולא כדורים, הוא צריך שתהיה לו יכולת לדבר עם מישהו.



אני באופן אישי הייתי פונה לפסיכולוג שייאלץ את הילד לבצע משימות מעשיות שיאפשרו לו להתקדם. היפגשו עם הפסיכולוג לפני שאתם מביאים אליו את הילד ובדקו אם הוא מתאים לכם. לדעתי הילד זקוק לפסיכולוג שגם יקשיב לו, אבל גם יניע אותו לפעולה ויוביל אותו. בסופו של דבר מדובר בילד טוב שמגיע לבית הספר ונמצא שם בינתיים. אם לא תטפלו במצב כעת, הילד עלול להיעדר מבית הספר בעוד שנה־שנתיים. אפשרות נוספת שכדאי להתחיל לחשוב עליה היא פנימייה צבאית. ישנן פנימיות מדהימות שיכולות ללמד את הילד שגרת יום שתסייע לו להכיר את היכולות שלו”.



אני אם חד־הורית. בכל פעם שאני נמצאת בבית ואומרת משהו שלא מקובל על בני בן ה־6, הוא צורח “די!” ומכה אותי. אחרי שהוא נרגע, הוא ניגש אלי, מחבק אותי ומבין שהוא הכאיב לי. אני חסרת אונים. כיצד להתמודד עם הסיטואציה?


“החיים של הילדים שלנו הם חיים מאוד קשים; קובעים להם וכופים עליהם לעשות דברים, מדי פעם גם מעליבים אותם ומשפילים אותם, לכן הם גם עוברים משברים. לילד ישנה יכולת קוגניטיבית מוגבלת להבין דברים ויש לכך השלכות. ישנם מצבים בחיי הילדים שבהם יש פער בין הרצוי והמצוי בנפשו של הילד. ישנם מקרים שבהם הילד חש שהוא כבר בוגר ורוצה דברים מסוימים, אך בפועל אוסרים עליו ומטילים עליו חוקים והוראות. הילד מרגיש גדול ורוצה לגרום למשהו לקרות, אך לא מצליח, ולכן נוצר אצלו תסכול - זהו התסכול שבהתפתחות.





ילד שמתפתח, הוא ילד שמבין יותר וחושב שהוא יכול יותר, אך החיים עוד לא מאפשרים לו זאת. בחינוך מכים בברזל כשהוא קר ולא כשהוא חם, לכן הושיבי את בנך לשיחה כשהוא רגוע ואמרי לו: ‘לפעמים אתה כועס עלי וחושב שאני אמא רעה, אתה צועק עלי ומרביץ לי. אלימות אינה מקובלת עלי בשום צורה, ולכן החל מהיום אני אעזור לך להתאפק. ברגעים שבהם אתה מאבד שליטה, אני אחבק אותך מאחור חזק ואעצור אותך מלפגוע בעצמך ובאחרים. אף אחד לא ירביץ לי’. זהו מסר עוצמתי שיעבור גם לבנך כשהוא יבין שאסור להרביץ, אבל גם שאסור שירביצו לו. 


מכיוון שבנך בן 6, לא תמיד יהיה אפשר לאחוז בו בכוח בחיבוק דב, ובמידה שאת לא מצליחה פיזית לעצור את בנך, עלייך ללכת לחדרך ולהסתגר בו עד שהוא יירגע. עלייך לברוח ממנו ולהסתגר בחדר בזמן שהוא בועט וצועק מעבר לדלת עד שהוא נרגע. רק כך הוא יבין שאסור להכות את אמא. הסבירי לו שעלייך להגן על עצמך, ורק כשהוא יהיה רגוע תוכלי לצאת אליו. את אם חד־הורית ולכן את הכל בשבילו. עלייך למסור לו מסר חזק וברור שמכיוון שאת אוהבת אותו, את חייבת להגן עליו ועל עצמך ולהציב גבולות”. 

ערך: איתמר זיגלמן