לקראת סוף השבוע אנחנו קונים פירות, כל אחד לביתו, בכמות כזו שתספיק לכל השבוע, או ליתר דיוק כמעט לכל השבוע. בננות, תפוחים, אגסים, תפוזים, אפרסמונים, תותים ושאר פירות העונה (הקלמנטינות מהעץ שבגינה). את הפירות שוטפים ומניחים בקערות: על השיש ועל שולחן במטבח וגם בפינת האוכל. ובכל שבוע אותו הסיפור. הבננות נגמרות ראשונות, ולא משנה איזו כמות קנינו. ומשאלה נגמרו, מתחילים לנגוס בפירות האחרים. ואיזה מזל שהבננות זמינות בכל ימות השנה, כשהשיא בימי החורף והאביב.
 

אין עוררין על הטעם הנפלא של הבננה, בין שחובביה הם תינוקות שטועמים אותה כמחית ובין שהם ילדים ומבוגרים שאוכלים אותה בין הארוחות. בין שזו בננה טרייה הנאכלת בשלמותה ובין שהיא מוגשת כחלק ממנת מוזלי, סלט פירות, שייק או מאפה. אשכול הבננות צומח מתוך גבעול עבה, המכונה גזעול (שילוב של גזע וגבעול). הגדרתה הבוטנית של הבננה היא עשב. כיוון שמדובר בפרי עמילני, רבים מייחסים לו ערך תזונתי ירוד, אבל למעשה התרומה התזונתית אינה מבוטלת. בננה בינונית מספקת 12% מההמלצה היומית של המינרל אשלגן, 12% מההמלצה היומית של סיבים תזונתיים, 22% מההמלצה היומית של ויטמין C ו־17% מההמלצה היומית של ויטמין B6.
 

הבננה יכולה לספק אנרגיה זמינה לפני פעילות גופנית, שכן היא מכילה פחמימות המספקות באופן מיידי קלוריות וכמות נאה של אשלגן החיוני לתפקוד תקין של השרירים, והיא גם קלה לעיכול. הודות לנוכחות של המינרל אשלגן, הבננה יכולה לסייע בהפחתת הערך של לחץ דם גבוה. למינרל נתרן המצוי במלח השולחני יש השפעה על עלייה בלחץ הדם. לאשלגן, לעומתו, יש השפעה הפוכה. מחקרים רבים מצביעים על קשר חיובי הפוך בין צריכת אשלגן ללחץ דם גבוה. ככל שצריכת האשלגן בתזונה עולה ביחס לצריכת הנתרן, פוחת לחץ הדם והסיכון למחלות כרוניות נוספות. לאשלגן השפעה על הרחבת כלי הדם ובכך הוא מסייע בהפחתת לחץ הדם. 
 



צריכה גבוהה של אשלגן יכולה להפחית נזקים הנגרמים מצריכה עודפת של נתרן לא רק בעלייה של לחץ הדם אלא גם בעת הפרשת סידן בשתן. כמו כן, האשלגן מסייע לשמור על מאזן הנוזלים בגוף ומסדיר את התנועה של חומרים מזינים ומוצרי פסולת לתוך התאים ומחוץ להם, והוא מעורב בתפקוד מערכת השריר ובפעילות תאי העצב.  


 

עם זאת, האשלגן שבבננה, במיוחד אצל אלה שנוהגים לאכול בכמויות גדולות, עלול להזיק כאשר נוטלים תרופות מסוימות, במיוחד מקבוצת חוסמי בטא - תרופות הנפוצות ביותר בטיפול במחלות לב. צריכת אשלגן בעודף יכולה להזיק גם למי שיש לו בעיות בתפקוד הכליות. 


המיתוס ושברו 



כבר לפני דור, שניים ואולי אף יותר, נטען כי אכילה מרובה של בננות גורמת לעצירות, אבל האמת היא שרוב האנשים מעכלים אותן היטב. הבננות מכילות סיבים תזונתיים בעלי תרומה פרוביוטית - כלומר משפיעים על פעילות תקינה של מערכת העיכול ומהווים מצעי מזון (פרה־ביוטיים) לאוכלוסיית החיידקים הידידותיים במעיים (פרו־ביוטיים). במקרה של שלשולים, חל איבוד מוגבר של נוזלים ומלחים.
 

בבננה יש, כאמור, רמות גבוהות יחסית של אשלגן המשתתף בוויסות המלחים בגוף. מחקרים מצביעים על כך שבננות עשויות דווקא להקל על עצירות, אף כי יש שיעידו כי אצלם התוצאה הפוכה. הדבר ייתכן משום שההשפעה של מזון זה או אחר שונה מאדם לאדם. אחת הבעיות באכילת הבננות היא להצליח לאכול אותן בדיוק בזמן. כשהן לא קשות מדי ולא רכות מדי. בננה שייכת לקבוצת פירות הנקראת "קלימקטריים". בקבוצה זו תהליכי ההבשלה מתרחשים גם לאחר שנקטפו מן העץ, כמו אבוקדו, אפרסמון, אגס ואחרים.
 

ההבשלה מתבצעת בעיקר בעקבות חשיפה להורמון אתילן. בין שהיא נוצרת על ידי הפרי עצמו ובין שעל ידי אתילן חיצוני. על מנת לזרז את ההבשלה אפשר לעטוף את הפרי בשקית נייר חומה, הגורמת לריכוז אתילן גבוה סביבו. אפשר גם להניח אותו בקערה עם פרי שפולט אתילן כמו תפוח. תפוז אינו בקבוצה זו, ולכן אם נקטף טרם זמנו - לא יבשיל.
 

כדאי לדעת שככל שהטמפרטורה גבוהה יותר כך הבננות ממהרות להבשיל, וכאשר רוצים להאט את תהליך ההבשלה, יש צורך לצנן אותן. אף על פי שזה לא מקובל, אפשר לשמור את הבננות בקירור. צבע קליפתן יהיה כהה אבל המרקם והטעם לא ייפגעו. 
 

אוטוטו ט"ו בשבט וצריכת הפירות המיובשים תעלה. מגוון הפירות גדל משנה לשנה ובין היתר גם בננות מיובשות, בשני אופנים: בננות מיובשות רכות וגמישות (בדרך כלל חתוכות לאורכן) ובננות מיובשות זהובות במרקם פריך (בדרך כלל בצורת פרוסות עגולות). יש להניח כי לא תופתעו לדעת שיש בהן תוספת של סוכר, אבל לא הרבה מודעים לכך שמטבעות אלה מטוגנים וערך השומן בהן קרוב ל־30%. אנו ממליצות לאכול בננות כפי שהן - בשלות וטריות.