משתמשים בתרופות לגמילה מעישון? כדאי שתחשבו שוב

המחקר, שפורסם השבוע בכתב העת Addiction, מבוסס על מטא-אנליזה, ניתוח סטטיסטי של תוצאות 61 מחקרים בינלאומיים בהשתתפות כ-28 אלף מעשנים שביקשו להיגמל, ונבחנו יעילותן של שלוש תרופות נפוצות: זייבן, תחליפי ניקוטין וצ'מפיקס. אלה אושרו על ידי ה-FDA, אך כיוון שיעילותן הוכחה רק לתקופת זמן מוגבלת, נבדקו לראשונה שיעורי הפסקת עישון בנפרד בנקודות זמן שונות, ובכך הוערכה הירידה בתועלת מהתרופות לאורך זמן.

בכל המחקרים חולקו המשתתפים לקבוצות באופן אקראי, וחלקם קיבלו תרופה פעילה. היתר, קבוצת הביקורת, קיבלו תרופת דמה (פלצבו). במרבית המחקרים הוצעו גם לכלל המשתתפים שיחות ייעוץ פרונטליות או טלפוניות. התוצאות העלו שכ-40% מהמשתתפים שקיבלו תרופות פעילות לא חזרו לעשן כעבור שלושה חודשים, וכעבור חצי שנה ירד השיעור לכ-25% בלבד. בסופו של דבר, שנה לאחר תחילת הטיפול התמידו בהימנעות מעישון כ-20% ממקבלי התרופות, וכך גם כ-12% מקבוצת הביקורת. מחישוב ההפרש, עולה שרק 8% מהמעשנים שקיבלו תרופות לגמילה מעישון המשיכו להפיק מהן תועלת לאחר שנה מתחילת הטיפול.

לדבריה של ד"ר לאה רוזן מהחוג לקידום הבריאות בבית הספר לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, שהובילה את המחקר, "צריך לעשות הרבה יותר כדי להפחית את העישון בקרב האוכלוסייה. על קובעי המדיניות להיעזר בכל האמצעים כדי למנוע את התחלת העישון בגיל צעיר".