כצפוי, הקמפיין מעורר ויכוח מר וישן בציבור הדתי והתנגדות חריפה, בעיקר מצד הקהילה החרדית. כמה מרבני הציבור החרדי כבר טוענים כי מדובר ב"מצווה הבאה ברציחה", ואילו בעיתונות החרדית מתגייסים להציג את עמדת פוסקי הדור, שסבורים כי תרומת איברים נוגדת את ההלכה. מלבד כלי התקשורת החרדים, הוויכוחים מתנהלים בבתי הכנסת ובאזורי החיכוך בין חרדים לדתיים לאומיים.
המחלוקת בין העולם הרפואי לממסד הדתי חרדי סביב ניתוחי מתים, שימוש באיברי נפטרים לצורכי לימוד רפואה והשתלת איברים היא ארוכת שנים. במחלוקת זו, היו שהאשימו את הרופאים, ובהם גם חובשי כיפה, במתת חולים לצורך קטיפת איבריהם להשתלה. בשתי סוגיות נחלקו הצדדים. האחת, האם המוות המוחי הוא מוות; והשנייה, האם מותר לתרום איברי נפטר להצלת חיי אדם אחר, בעיקר בשל החשש לקיצור חייו של החולה הנוטה למות.
הדיון בנושא עלה לפני כעשור, כשהכנסת חוקקה את חוק מוות מוחי נשימתי שיזם ח"כ דאז עתניאל שנלר, מתנחל דתי לאומי. על פי החוק, זמן המוות המוחי נשימתי יהיה מצב שבו מותו של האיש נקבע על ידי שני רופאים מוסמכים, על פי פרמטרים קבועים. כמו כן, מגדיר החוק כי הצוות המוסמך לקבוע מוות בכל בית חולים יכלול לפחות שני רופאים בכירים שאינם שותפים בשום צורה להשתלת איברים. רופאים אלו לא יטפלו בחולה, ולא ייצגו אינטרס של חולה אחר הזקוק להשתלה.
הראשון לציון, הרב שלמה עמאר, ליווה את תהליך החקיקה וקיבל הסכמתו ותמיכתו של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, שבחן את פרטי החוק וקבע כי התהליך הרפואי בחוק תואם את דרישות ההלכה, וכזו הייתה גם פסיקת מועצת הרבנות הראשית. מאז שנחקק החוק, כל קביעת מוות מוחי נבחנת בקפידה על ידי ועדת בקרה ומעקב לקביעת מוות מוחי נשימתי, המורכבת מרופאים ומרבנים.
התרעות פיקוד העורף