בחוכמתו ובחושיו החדים, ר’ זיהה את הפוטנציאל הגלום ברחמים ובחמלה. פעם יצאנו כולנו לסרט. ישבנו, תלמידי כיתה ח’, בשורה האחרונה של בית הקולנוע במרכז ירושלים. לא הספקנו לראות אפילו את התשדירים של “פרסום ריבלין”, והופ, ידו החסונה לפתה את ידי והניחה אותה על אזור החלציים שלו. אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר את הבושה, הגועל, המבוכה והעלבון שהרגשתי. משכתי את ידי והמשכתי לבהות במסך הגדול. לא הישרתי אליו מבט. העברנו את זה כאילו לא קרה דבר. הוא מסכן. קשה לו. למסכנים אסור לומר משהו שימסכן אותם יותר מכפי מסכנותם הטבעית. ככה לימדו אותנו הרי, לא?
הוא לא אשם בעובדה שגדל להיות מה שהוא. רק אנחנו, כי המסכנות היא בעיני המתבונן. רוצים לעזור לילד עם מגבלה? תעזרו ברוחב לב. אל תנציחו את הנכות שלו. יתרה מזו – אל תהפכו אותו למה שהוא לא. זו, לטעמי, חמלה אמיתית. חמלה מדודה. לא אוטומטית.
ני יודע שיש המון אנשים בכל העולם שממש אוהבים את "הארי פוטר". אצלנו בבית יש חובבים אבל לא מכורים, כך שאני רק יכול לשמוח בשביל המכורים שזה מה שעשו בשבילם ישי קופרמן ועמיחי ינקלוביץ’: הם ישבו וכתבו ספר שיש בו כמה עשרות חידות, רמזים ותשובות מפורטות למי שממש מכירים את הסדרה ואת כל הסודות של "הארי פוטר". בספר, שיש בו גם איורים של אלחנן בן אורי, ארבע רמות של חידות: קלה, בינונית (“מוגלגים לא יצליחו, אך סקוויבים כן”, הוא כותב), קשה (“למי שנולדו למשפחה מוגלגית, אך מצליחים לעשות קסמים”) וקשה מאוד (“לטהורי דם”). אני עכשיו מצטט את אמא שלי, שאומרת: “כמי שמעולם לא אחזה בשרביט, מדובר בקסם אמיתי”.
מוסים, אוגרים, ברווזים, צבים, מקלונאים ועוד בעלי חיים ממשפחות שונות מחכים לילדים בני 3 עד 7 ב"פלאי החיים", מפגש חווייתי ראשון בסדרה שיוצאת לדרך במסגרת מיזם אמנותי־חברתי-חדשני והבית החדש של תיאטרון "קליפה" בכרם התימנים. בעלי החיים יגיעו מפינת החי התל־אביבית באלחריזי, וזו הזדמנות ללמוד על הרגלי המחיה שלהם, להתוודע לעובדות זואולוגיות, ללמוד על התנהגותם בטבע ובשבי ולהתחקות אחר האופי שלהם באמצעות תרגילי ריקוד בהנחיית מדריכות מחול לילדים. המפגשים בהנחיית מנהל פינת חי אלחריזי, רן שלזינגר, והשחקניות ומורות התנועה לילדים אייר בלומברג ויהלי אלימלך.
התרעות פיקוד העורף