אחת הבעיות העיקריות שמעכבות את מחקר מחלת האלצהיימר היא שאבחונה מתאפשר בשלב מאוחר בהתפתחותה. זאת משום שהסימפטומים מתפתחים לאט במשך מספר שנים, ונהפכים לגלויים זמן רב לאחר שהמצב החדש כבר יצר שינויים במוח. השיטות היחידות המהימנות לאבחון הן בדיקות PET לדימות מוחי, אולם אלה צורכות משאבים יקרים של זמן וכסף, וכן בדיקה של נוזל המוח והשדרה, שהיא מכאיבה וחודרנית.
אחד מסימני ההיכר של מחלת האלצהיימר הוא הצטברות בלתי תקינה של משקעי החלבון עמילואיד־בטא, והתפתחות כזאת עשויה להתחיל אפילו 15 עד 20 שנים לפני הופעת הסימפטומים הראשונים של המחלה. במחקר הנוכחי החוקרים מתריעים על בדיקת דם המבוססת על מצב לא בריא זה ומבקשים להבין אם מדידת הרמות היחסיות של משקעי עמילואיד־בטא עשויה לאבחן את האלצהיימר כבר כשהיא בשלביה המוקדמים ביותר.
בדיקת הדם החדשה עושה שימוש בחיישנים טכנולוגיים מסוימים. בהתבסס על נוגדן, החיישן "שולף" את כל משקעי העמילואיד־בטא מדגימת הדם, כאשר שני הסוגים – התקינים ושאינם תקינים סופגים קרינת אינפרא־אדום בתדירויות שונות. כך החוקרים מודדים את הרמות היחסיות של העמילואיד־בטא הבריאים ושאינם בריאים.
בניגוד לשיטות אחרות, שיטה זו אינה מספקת ידע על כמות משקעי העמילואיד־הבטא הלא בריאים, אלא מבהירה את היחס ביניהם. לטענת החוקרים, הבדיקה אבחנה רמות גבוהות של משקעי עמילואיד־בטא לא תקינים, שבשלבים מאוחרים יותר נמצאו בדימות מוחי. כדי לוודא שהבדיקה פועלת כיאות נעזרו החוקרים בנתונים ממחקר שוודי מקיף שנערך על חולי אלצהיימר לאורך זמן, ובאמצעות הצלבתם גילו תוצאות שאיששו את אמינות הבדיקה שלהם ברמת דיוק באבחון העומדת על 86%.
הערך המשמעותי של הבדיקה, כאמור, הוא בסיוע למדענים בהבנת מצבם של חולי האלצהיימר. לטענת החוקרים, בדיקת הדם הפוטנציאלית החדשנית תוכל לאבחן אלצהיימר בקרב אנשים הלוקים בה שמונה שנים לפני הופעתם הברורה של הסימנים הקליניים.
התרעות פיקוד העורף