כידוע לכל הורה, אם איתרע מזלכם ויש לכם ילד שיידבק השנה בכינמת, קיים סיכוי של 60% שתזכו גם אתם להוות יעד תיירותי נחשק עבור החרקים הטורדניים. ב־97% מהמקרים הללו, אגב, מדובר באמהות, והסיכוי עולה בקרב גננות ומורות.
לשם השוואה, בארצות הברית, בין שישית לשליש מהילדים סובלים מכינים מדי שנה. אולם קשה לערוך השוואה אמיתית, מאחר שהבדל רב חוצץ בין מערכות החינוך כאן ובחלק ממדינות ארצות הברית: בעוד שבארץ משרד החינוך אוסר להרחיק ממוסד חינוכי תלמיד הנגוע בכינמת, כמו גם לבדוק את ראשו ללא אישור הוריו, במספר לא מבוטל של מדינות מפותחות בחו"ל, ובהן חלק ממדינות ארצות הברית וכן קנדה ואוסטרליה, מיושמת מדיניות No Nit - ללא ביצי כינים, שלפיה מאושר למוסד החינוכי לשלוח הביתה מיידית ילדים שאחות המוסד איתרה בראשם כינים או אף ביצי כינים, ולאפשר את שובם רק בתום הטיפול.
רשויות הבריאות באותן המדינות ממליצות על מדיניות זו, הגם שהיא גוררת זה שנים ביקורת מצד גורמים רבים, בין השאר מצד האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) והאיגוד הלאומי של אחיות בתי הספר (NASN) שתובעים את הפסקתה. רבים מההורים אף תבעו משפטית את מוסדות החינוך ששלחו את ילדיהם הביתה.
יתרה מזאת, פרופ' מומצ'וגלו מדגיש כי "אין שום הוכחה לכך שהשיטה באותן מדינת בארצות הברית עוזרת. ההנחה היא שהשיטה אף פעם לא נבדקה. מה שכן יודעים זה שמתוך מיליוני המקרים בשנה שבהם ילדים מטופלים בגלל כינמת הראש כביכול, כנראה 3־6 מיליון, בהרבה זה יהיה חסר חשיבות עם הרבה מאוד נזק למשפחה, למצב הרגשי של הילד, שמהרגע שעזב את הכיתה כולם יודעים את הסיבה לכך, ולהורה, שמפסיד ימי עבודה".
אך יש לסיפור גם צד מרגיע. "כינים לא מעבירות מחלות", מבהיר פרופ' מומצ'וגלו. "מנות הדם שמהן הן ניזונות מהראש כל כך קטנות, שבמשך שנים אפשר להסתובב איתן בלי נזק. הגירוד הוא ההפרעה היחידה, וכמובן גם בעיה אמוציונלית, כי פעם הסטיגמה הייתה שכינים אופייניות לאוכלוסיות עניות יותר. אבל היום הכינים נמצאות בכל השכבות הסוציו־אקונומיות של החברה ובכל המדינות המתקדמות".
גם פרופ' דן בן אמיתי, מנהל יחידת עור ילדים במרכז שניידר לרפואת ילדים, סבור שיש מקום לנסות לאבחן מוקדם ככל האפשר על מנת להקטין את הסיכוי,
אך מציין כי "צריך לדעת שבדיקת שיער לא מבטיחה שאין כינים, אולי מקטינה את הסיכון, ואם יש מעט כינים אפשר לפספס אותן. מה גם שאי אפשר לסמוך על כל ההורים שיעשו בדיקה רצינית או יחפפו, ואי אפשר לסמוך על כל ההורים שהראייה שלהם תקינה. הסיכוי לפספס ילדים עם כינמת הוא לא מבוטל. מה שכן, צריך לעשות כל מאמץ לאבחן את הילדים מוקדם, ולייצר סביבה שבה הסיכוי להדבקה קטן ככל האפשר".
ד"ר חגי לוין, מזכיר איגוד רופאי בריאות הציבור, מבהיר כי "כינים הן בכלל סימן לבעיות שהפתרונות להן נמצאים ברמת בריאות הציבור". את היריעה מרחיב ד"ר לוין לפקטורים נוספים, כגון הצפיפות בכיתות ועד כמה המערכת מנגישה להורים את האפשרות לטפל בילדיהם. "גם תמונת הצפיפות בגני הילדים ובכיתות עדיין לא אופטימלית, וככל שמשפרים את הצפיפות, כך נוכל גם לצמצם את הכינמת", הוא אומר. "בנוסף, צריך לדאוג שתהיה מערכת שמאפשרת מצב שבו הורים לא מביאים ילד עם מחלה מידבקת לבית הספר. ימי מחלה לא נועדו רק לילד החולה, אלא כדי שלא ידביק אחרים. חשוב שגם במקומות העבודה של ההורים יקבלו בהבנה מצב שבו הורה לוקח יום מחלה כשהילד שלו חולה, וצריך לאפשר את זה. אם הילד חולה או מידבק, ההורה צריך לטפל בו. זה חלק ממערכת חברתית".
גם ד"ר לוין, בעצמו אב לשלושה ילדים, מודע לפן הרגשי הסבוך שכרוך בנושא, ומציין כי "יש הורים שלא נעים להם להגיד, יש עדיין אלמנט של בושה. כינים זה מצב שבו הילד יכול להדביק אחרים. אם יש מקרה בודד, אין מה להתבייש - זה יכול לקרות וזה לא אומר משהו רע על הילד, להפך; זה חוסך צרות לכולם".
לדעתו של ד"ר לוין, ילד עם כינים "לא צריך להגיע לבית הספר עד שמסתיים הטיפול בו. מאוד חשוב גם לטפל, אך גם להודיע למסגרת החינוכית כדי שיתר ההורים ידעו לטפל. צריך גישה קהילתית".
ממשרד החינוך נמסר: "האחריות היא אחריות הורית בלבד. ניתן לפנות להנהגת ההורים, שיפעלו לטובת הילדים".
ממשרד הבריאות נמסר: "שריצה בכיני ראש שכיחה בקרב כל קבוצות האוכלוסייה הצעירה ומהווה בעיקר מטרד. אין למשרד המלצות לשימוש בתכשיר זה או אחר. להסרה קבועה באמצעות מסרק סמיך תפקיד חשוב בטיפול בכינים. בכל הנוגע לימי החופשה, משרד הבריאות אינו מתנגד להגדלתם, אך נושא זה אינו בסמכותו".
התרעות פיקוד העורף