נובמבר, חודש הקניות יפתח גם השנה במבצעי ShoppingIL, וימשיך עם יום הרווקים הסיני, בלאק פריידי וסייבר מאנדיי. אבל לצד הסיילים המפתים, זה לא כבר לא חדש שתעשיית האופנה המהירה גובה מחיר סביבתי. מאמר שפורסם ב"אקולוגיה וסביבה" סקר את היוזמות האזרחיות בישראל שעוזרות לצמצם את ההשפעה השלילית של תעשיית האופנה על כדור הארץ ושמראות לנו למה זה חשוב.
הנזק אינו רק סביבתי אלא גם חברתי. "תעשיית האופנה המהירה (Fast Fashion) מבוססת על ייצור נצלני שמפר זכויות אדם במדינות מתפתחות כדי לספק את תרבות הצריכה המערבית הגוברת", אומר ברנט-יצחקי. היא מבוססת על ייצור המוני וזול, שמעודד תחלופה מהירה של טרנדים. ואכן, "ב-2014 קנה הצרכן הממוצע 60 אחוז יותר בגדים מאשר בשנת 2000", אומר ברנט-יצחקי. בהתאם, תעשיית האופנה מייצרת מדי שנה מיליוני טונות של פסולת טקסטיל שמצטברת בערמות ענק במדינות הדרום הגלובלי ופוגעת אנושות בסביבה ובקהילות המקומיות. "מרבית הבגדים הללו, גם אם יועדו למחזור או לתרומה, מסיימים את דרכם בהטמנה באדמה או בשרפה שפולטת מזהמים רבים", הוא מסביר.
יחד עם הנזקים הסביבתיים והחברתיים הכבדים של תעשיית האופנה, יש דרכים מגוונות לצמצם את הפגיעה באמצעות מעבר למודלים של אופנה מקיימת ושל צריכה מושכלת. הנה 4 סוגים של יוזמות ישראליות שהופכות את האופנה שלנו למקיימת יותר:
"אופנה מהירע" הוא קורס שהוקם ביוזמת "פורום החדשנות של מחוז חיפה". זאת דוגמה לאופן שבו הנהגה עירונית יכולה לפעול להעלאת המודעות. במסגרת הקורס יצרו אנשי ונשות חינוך סביבתי ממחוז חיפה והצפון חוברת תוצרים שכוללת, בין השאר, מודל להקמת חנות יד-שנייה בבית הספר, מתווה לשבוע אופנה חינוכי והצעות ליוזמות של בני נוער כחלק ממעורבות חברתית.
"המציאון" ו"דנדשה" הן שתי דוגמאות בולטות לפריחה של שוק היד-שנייה בישראל. מדובר בחנויות שמציעות בגדי יד-שנייה ושמשלבות בין חנות פיזית לחוויית קנייה מקוונת ונוחה. בשנים האחרונות חנויות מסוג זה משקיעות לא רק במבחר הבגדים, אלא גם באווירה מזמינה, בעיצוב ובנוחות הגלישה באתרי האינטרנט שלהן – מה שהופך את השופינג של בגדי יד-שנייה לחוויה עדכנית ומושכת עבור קהל רחב יותר. נוסף על כך, "דנדשה" חרתה על דגלה להכשיר נשים עם חסמים תעסוקתיים במטרה לשלב אותן בשוק העבודה.
העלאת המודעות לנזקים הסביבתיים
גם בחברה הערבית בישראל מתפתחות בשנים האחרונות יוזמות שמחברות בין אופנה, קיימות וחיזוק קהילתי. אחת מהן היא עמותת "ערוס אלבחר", עמותה ללא מטרות רווח שפועלת לקידום נשים ביפו בשוק התעסוקה ולעידוד עצמאות כלכלית. בעקבות משבר הקורונה, שבמהלכו איבדו רבות מנשות העמותה את מקור פרנסתן, יזמה העמותה קורסי תפירה ששילבו רכישת מיומנויות מקצועיות עם העלאת מודעות לנזקי האופנה המהירה ולעקרונות של שימוש חוזר בבדים ובחומרי גלם קיימים.
יוזמה נוספת היא עמותת "מנדיל" שפועלת להעלאת המודעות לנזקים הסביבתיים של תעשיית האופנה ולהנגשת חלופות של אופנה מקיימת בחברה הערבית. פעילות העמותה כוללת פרויקטים כמו חידוש בגדים ואת החנות המקוונת "דולאב" – חנות וינטג' שמותאמת לקהל הערבי.
"מתלבשות" היא תנועה חברתית שפועלת לקידום אופנה מקיימת בישראל במטרה לשנות את האופן שבו אנחנו צורכות וצורכים בגדים. תנועת "מתלבשות" פעילה בתחומי הקהילה, החברה, החינוך וגם בזירה הציבורית. למשל, בשיתוף עם גרינפיס היא מקדמת חקיקה שתעודד אחריות סביבתית בתעשיית האופנה. "אחת ההצלחות הבולטות של המאבק הייתה ביטול כפל המס על בגדי יד-שנייה בסוף 2024", מספר ברנט-יצחקי. עד אז, חויבו פריטי לבוש משומשים במע"מ מלא בכל פעם שנמכרו מחדש, אף על פי שהמס כבר שולם עליהם במלואו בעת רכישתם כבגדים חדשים. זה היה חסם משמעותי עבור חנויות ומיזמי יד-שנייה. "המהלך נועד להפוך את האופנה המקיימת לנגישה ולמשתלמת יותר לציבור. זהו צעד חשוב בניסיון של ישראל ליישר קו עם סטנדרטים עולמיים של 'אחריות יצרנית מורחבת', ששואפת להטיל את האחריות הסביבתית על יבואנים ועל יצרנים לאורך כל חיי המוצר ולצמצם משמעותית את הררי פסולת הטקסטיל", הוא מסביר.
איך לכבס נכון ולשמור על הפלנטה?
"הדרכים הפשוטות שכל אחת ואחד מאיתנו יכולים לעשות כדי לצמצם את הנזק הסביבתי של תעשיית האופנה הן: לקנות בגדים רק כשצריך, להעדיף חברות שפועלות באופן אחראי, להימנע מאופנה מהירה ולבחור בבגדי יד-שנייה", אומר ברנט-יצחקי.
עוד דרך לשמור על הסביבה קשורה באופן שבו אנחנו מכבסים את הבגדים שלנו. הוא מסביר כי "אפשר להפחית את תדירות הכביסה ולבחור בתוכניות כביסה ידידותיות לסביבה כמו כביסה מהירה או חסכונית. לרוב משתמשים בתוכניות כביסה רגילות מתוך הרגל או מתוך חוסר מודעות, אך התוכניות האלה נועדו להתמודד עם בגדים מלוכלכים במיוחד, תוך שימוש בטמפרטורות גבוהות, סיבובי סחיטה רבים וזמן פעולה ממושך. התוצאה היא צריכת מים וחשמל גבוהה, שאינה נדרשת עבור רוב הכביסות השגרתיות".
"בפועל, מרבית הבגדים שאנו מכבסים אינם מוכתמים קשות, ולעיתים רק זקוקים לריענון. לכן ניתן להסתפק בתוכניות קצרות, מהירות או חסכוניות, שפועלות בטמפרטורה נמוכה ומפחיתות משמעותית את צריכת המים והחשמל". מעבר לכך, אפשר גם פשוט לכבס פחות. "הפחתת תדירות הכביסה עצמה, כלומר הימנעות מכיבוס הבגדים לאחר לבישה קצרה בלבד, תורמת גם היא לצמצום השפעות סביבתיות וגם מאריכה את חיי הבגד. פחות כביסות בתוכניות אגרסיביות שוחקות פחות את הסיבים, משמרות את הצבעים והצורה, ומפחיתות שחרור של מיקרו-סיבים מזהמים למקורות מים", אומר ברנט-יצחקי.
מה המדינה יכולה לעשות
נוסף ליוזמות החברתיות, הולכת ומתרחבת ההבנה שתעשיית האופנה זקוקה לרגולציה ולכללים ברורים שיצמצמו את הנזק הסביבתי שהיא גורמת. "באירופה, למשל, כבר מקודמות חקיקות שמגבילות את האופנה המהירה, שמפחיתות פליטות מזהמים ושמצמצמות את השימוש בכימיקלים מזיקים. בישראל ניתן לקדם שינוי דרך עידוד יצרנות מקומית, למשל באמצעות העלאת המכסים על מוצרי אופנה מיובאים ובייחוד כאלה שיש להם תחליף מקומי", אומר ברנט-יצחקי.
"במקביל, המדינה יכולה לתמוך בחנויות יד-שנייה בעלות אופי קהילתי ולסייע בהקמת חנויות נגישות ומזמינות יותר. לצד זאת, יש מקום לפעולה חינוכית והסברתית רחבה, כמו שילוב תכנים שעוסקים בהשלכות הסביבתיות של האופנה במערכת החינוך, כדי לטפח כבר מגיל צעיר מודעות וצריכה אחראית", הוא אומר. יחד עם החשיבות של היוזמות החברתיות בישראל, כדי שהשינוי יהפוך לנורמה, נדרש שינוי מדיניות רחב שיסייע להטמיע הרגלים חדשים בקרב הציבור הרחב ולא רק בקרב מי שכבר מודעים לבעיה ושבוחרים לפעול מרצונם.
התרעות פיקוד העורף