"חשוב להבין שברמה הפסיכולוגית אין כאן הפרדה ברורה בין 'פינוק' ובין צורך אמיתי. עבור ילדה בת 3 שעברה בשנה האחרונה טלטלות קיצוניות כמו מלחמה, היריון של אמא, לידת תאומים, מעבר דירה וכניסה לגן חדש שממנו היא חוזרת עייפה - הכל נובע מצורך אמיתי ויציאה מאיזון. ההמלצה החד־משמעית שלי לחודשיים הקרובים, עד חנוכה, היא לשחרר. הימנעי ממלחמות חינוכיות מיותרות, תפסיקי לספור את הטעויות, וקבלי את העובדה שכרגע את נמצאת במצב של 'כיבוי שריפות'.
את אמא לארבעה, מניקה תאומים, גמורה מעייפות - ולכן מותר לך להקל על עצמך. בחודשיים הקרובים, אל תפחדי להגיד 'כן' לדברים קטנים ולא להיכנס למאבקי כוח שבהם הילדה לא משתפת פעולה. עם זאת, כשמדובר באירועים בטיחותיים או בעקרונות ברזל שאין עליהם פשרות (כמו איסור להרביץ לתינוקות), כאן אין משא ומתן: את מציבה גבול חד־משמעי, גם אם זה מלווה בבכי, ומקפידה לתת לגיטימציה לרגש ('אני יודעת שאת כועסת, אבל אני לא מרשה להרביץ'). זכרי: זה זמני, הילדה לא תזכור את זה בעוד מספר שנים, ומה שחשוב כרגע הוא לשמור על שפיות המשפחה, להיות בחמלה כלפי הילדה ובעיקר גם כלפי עצמך".
"קודם כל, חיבוק גדול לך. הילדים המאובחנים על הרצף הם לרוב בעלי אינטליגנציה גבוהה במיוחד, אך המוח שלהם עובד אחרת, והם חשופים להצפה חושית ורגשית אדירה. טוב מאוד שהתקבל אבחון מדויק, שכן פעמים רבות ילדים כאלה מקבלים לאורך שנים אבחונים שגויים. לשאלתך, האם לצפות ממנו? התשובה היא ודאי שכן. ילדים על הרצף יכולים וצריכים ללמוד נימוסים, דרכי התנהגות והרגלי חיים (כמו צחצוח שיניים, התנהגות סוציאלית והכנת שיעורי בית), בדיוק כמו כל ילד אחר.
השאלה היא איך את מלמדת אותם את זה. במקום לדרוש מהם להתאים את עצמם באופן עיוור לעולם, תפקידך כהורה הוא לעשות 'התאמות' ולהנגיש להם את העולם (למשל, להבין מה במעברים או בסיטואציות מסוימות יוצר אצלם קושי ביולוגי או רגשי, ולתווך להם זאת נכון). השלב הראשון שאת חייבת לעשות כעת הוא עבודת עומק חינוכית ואישית: לקרוא ספרות מקצועית, לחקור על המושג 'מסקינג', להצטרף לקבוצות תמיכה של הורים לילדים על הרצף, ולהיעזר בהדרכת הורים פרטנית שמתמחה אך ורק באוטיזם. המשיכי לדרוש, אך עשי זאת מתוך הבנה עמוקה של עולמו הרגשי, ולא מתוך מאבקי כוח עיוורים".
"כאן נעשתה שרשרת של טעויות נפוצות שנובעות מנסיבות חיים לוחצות, אבל חשוב להפסיק להכות על חטא. כל מה שהיה, היה. הילד עבר בחודשים האחרונים טלטלות אדירות (איבד את מעמדו כבן יחיד, עבר דירה, חווה את הקשיים של אמא ואת בעיות השפה שלו), והתוצאה היא תסכול עמוק ואובדן שליטה. הגמילה נכשלה לא כי את אמא גרועה, אלא כי התנאים לא התאימו לילד הספציפי הזה באותו זמן נתון.
הפתרון הוא 'לנקות את השולחן' ולהתחיל דף חדש, קודם כל אצלך בראש: שחרור מוחלט, מפסיקים לדבר על פיפי וקקי באופן יומיומי. מעכשיו אין תזכורות, אין חקירות ואין לחצים. יש החזרת שליטה לילד: קחי חיתול רגיל או תחתונים, ותגידי לו ברוגע 'מעכשיו, אמא ואבא לא מדברים איתך יותר על הפיפי והקקי שלך. אתה גדול, ורק אתה מחליט מתי ואיפה אתה עושה פיפי וקקי. אם תרצה עזרה, אני תמיד פה בשבילך'. אין צורך בסירים מנגנים בסלון או בהצגות בשירותים. צרכים עושים בשירותים, בצורה פשוטה ורגועה. ברגע שתורידי את מפלס הלחץ, תחזירי לו את הבעלות המלאה על הגוף שלו, ותאפשרי לו את הזמן שלו - הלחץ ירד, הגוף יירגע, והגמילה תגיע בזמן הנכון עבורו ועבורכם". ד
התרעות פיקוד העורף