כשאנחנו יוצאים מהערים הלחוצות ויורדים דרומה, לפתע מתגלה לעינינו אורח חיים זר לנו. מקבצים של אוהלים ופחונים מעטרים את הדרכים, נערים וזקנים מוליכים צאן וגמלים, וזאטוטים מתרוצצים בין שממה אחת לאחרת.

אנחנו לא יודעים הרבה על הבדואים שקבעו את ביתם במדבריות של ארצנו, ובדיוק בגלל זה החליטה עמותת תיירות הר הנגב להזמין את המטיילים לסוף שבוע שבו כל אחד יוכל לקבל טעימה מאורח החיים של השבטים הבדואיים. במסגרת סוף השבוע המיוחד, שנקרא "דרך האוהלים", ב-23 - 24 בינואר, יפתחו תושבי הר הנגב הבדואים את ביתם לציבור ויספרו על המסורת המיוחדת שעליה הם עדיין מבססים את חייהם.

במאהלים ובחאנים הם ישבו עם המבקרים על כוס קפה או תה, ויספרו על חייהם של הבדואים בתקופה המודרנית, על עבודת האריגה שבה עוסקות עדיין חלק מהנשים, על הגבינה המיוחדת שלהם, שמחזיקה מעמד בלי קירור כשנה, ועל תרבות האירוח המיוחדת.הם גם יציעו סדנאות מיוחדות וסיורים.

הראשונים שכדאי לכם לפגוש הם בני עזאזמה - אחרוני הבדואים המקוריים. השבט של בני עזאזמה כולל 200 משפחות. המאהל של סאלם אל־וואג' נמצא מערבית לחניון עין עבדת, על תל גבוה שממנו יש תצפית פנורמית על העיר הנבטית עבדת. בתוך המאהל יש פינת אירוח נעימה, שבה אל־וואג' מספר על ההיסטוריה המשפחתית והשבטית. השבט נדד באזור עשרות שנים מתוך אמונה שצריך לנדוד מתחילת ירח (חודש) עד סוף ירח.

הקידמה של המדינה וגודלה (או יותר נכון קוטנה), הקשו על בני השבט להתמיד בנדודים. הם נשארו באזור הר הנגב והחליטו לתבוע אותו כמקום מושבם הקבוע. כשיושבים עם אל־וואג' לתה מתוק, הוא מספר איך בעבר היו נערים בדואים מצטרפים לשיירת הגמלים וישנים לבד בלילה במדבר כדי להוכיח את הגבריות שלהם. בעודו מסתובב במדבר, חלם על החיים בעיר וניסה לממש את אותו החלום.

אל־וואג' מספר כיצד הרגיש זר בתל אביב והתגעגע לחיי הכפר ולאותנטיות של האנשים. הוא חזר לבית אבא, אך גם לכאן הקידמה רדפה אותו. לפתע הקימו פה יישובים בדואיים, שאליהם עברו לגור רק אנשים שרכשו השכלה. בעוד הוא נשאר נאמן לאורח החיים שלו, יש אחרים שמקדישים את חייהם להשתלבות בתרבות המודרנית.

כיום הוא מפעיל מאהל עם מקומות אירוח ולינה, ומוציא סיורים אל מתחם ציורי סלע עתיקים שנמצאו באזור. בניגוד לחאנים, שרובם בבעלות ישראלית, כאן המטרה היא לשלב את המבקרים באורח החיים הבדואי. סגנון האירוח: לינה באוהלים (עד חמישה באוהל) עם ארוחת בוקר וערב.

ארוחה בדואית. צילום: מיטל שרעבי

בלילה יש מוזיקה בדואית אותנטית, וסדנאות מיוחדות כמו ״חוכמת מדבר״ (מלמדת איך לשוטט במדבר וכיצד פועל גשש). גם אם לא בחרתם את הסיור המודרך, עדיין כדאי לבקר בהר הסמוך ובציורי הסלע. אפשר לעשות זאת בקלות לבד, וסאלם אפילו יכוון אתכם לנקודות העניין החשובות. המסלול עולה לפסגת ההר דרך מקבצים של סלעים וטרסות.

הממצאים מראים שהיו כאן חיים עשירים, כשעבדת הייתה העיר הראשית. גם לאחר התקופה הנבטית המשיכו החיים לשגשג, בזכות היכולת של התושבים לשאוב מים למחיה מהוואדי. בין המקבצים של הסלעים נמצאו כתובות, מין ״גרפיטי״ עתיק. אם תסתכלו סביב תראו סלעים שחורים. אלו סלעי גיר, שבתוכם חומרים שפורצים ועולים אל פני הקרקע. בעבר אנשים נהגו לחרוט על הצבע השחור. בין שלל החריטות אפשר לראות בעלי חיים וסימונים שבטיים. הטיול מסתיים במצפור ליפא גל, שממנו אפשר לחזור שוב על עקבותינו.

מקום חדש ומאוד מומלץ לביקור הוא המאהל של משפחת אל־קשחר בכפר עבדה. אצל המשפחה יקיימו במהלך סוף השבוע סדנאות על הצמר ושימושיו בתרבות הבדואית. בסופי שבוע אחרים הם מציעים סדנאות של כמה ימים המלמדות על החיים בשטח.

הסדנה נקראת ״בחזרה למדבר״ ומנהלות אותה יעל בית־אב וג׳מיעה אל־קשחר. יעל, ישראלית שגדלה בדרום, למדה את תרבות הבדואים דרך החיים במחיצתם. היא העבירה את הידע שלה ממשפחה למשפחה בהר הנגב, כדי לעזור ולהשיב לנשים את המסורת של אריגת בדים. ג׳מיעה והיא עובדות באופן סימולטני - בעוד האחת מדברת, השנייה מדגימה.

הן מלמדות טוויית חוטים, אריגה בעזרת נול קרקע עתיק, טחינת גרעיני חיטה באבן רחיים, והכנת הגבינה הבדואית אמצעות נאד מעור. כחלק מהסדנה הן גם יוצאות למרעה כדי לחוש את השטח, מלקטות צמחים (באביב), לומדות להנהיג את עדר, מלמדות איך להכין מאכלים מסורתיים, ומעט מהשפה ומהשירים של בני המקום.

המלצה נוספת באזור היא ביקור בכפר אריכא (הכפר הנסתר). זהו כפר מאוד מסודר, יחסית לכפרים הבדואיים, כך שיותר קל למטיילים להתחבר אליו. אחד מהמארחים בכפר הוא פרחאן, בעל חאן. פרחאן מספר לכל המתעניין על הניסיון לשפר את אורח החיים וליצור כפר שמכבד את העבר, אך מודע למציאות היומיומית.

שיעור בחיים הבדואים. צילום: מיטל שרעבי

הסיבה לזבל וללכלוך שרואים בדרך כלל בכפרים הבדואיים, על פיו, נובעת מכך שהבדואים לא הצליחו עדיין להשתלב בעולם המודרני. אם פעם כל מה שהם אכלו היה אורגני, ואפילו הזבל שהם ייצרו ניתן לבעלי חיים, כיום הזבל לא מתכלה ויש צורך בשינוי. פרחאן החליט להוציא סיורים בכפר, דרך הטרסות, הצמחים ואיסופי המרעה, כדי לקרב בין הבדואים למטיילים היהודים. במהלך סוף השבוע הוא יערוך סדנאות צמחי ליבה.

מאהל נוסף בכפר שייך למוחמד חריינק .אמו חלאלה אורגת בדים מדהימים בשיטה עתיקה, והיא יוצרת את החוטים בעצמה מצמר של כבשים. הבדים שלה מקשטים את האוהל, והיא מציעה גם תיקים ותכשיטים אותנטיים. במהלך סוף השבוע היא תלמד איך להכין פונפונים וגדילים. בנוסף, בכפר אריכא יש גם מאהל אקולוגי שמאוד כדאי לבקר בו, וכמובן שרצוי לסייר בתוואי נחל אריכא, שעל שמו נקרא הכפר, ולערוך תצפית לקראת ערב על מצפה רמון הסמוך.

מיקום: הר הנגב.

אופי הטיול: קליל, מתאים לכל המשפחה.

אורך ומשך הטיול: חצי יום, אפשרות ללינה.

העונה המומלצת: כל השנה.

המחירים: רוב הפעילויות והסדנאות במהלך סוף השבוע מוצעות בחינם, למעט ארוחות ולינה. ארוחות צמחוניות ובשריות: 130 - 200 שקל למשפחה.

לינה במאהל בדואי: 50 שקל לאדם.

איך מגיעים: כשעוברים את רמת נגב אפשר כבר לראות את הכניסות והשלטים למאהלים, אך כדי להקל על המטיילים צורף מידע על האתרים ל-waze.

פרטים נוספים:
סאלם, יאהלה: 054-3510824.

משפחת אל־קשחר, כפר עבדה: 053-7762166.

פרחאן, כפר אריכא: 054-9083573.

מאהל אקולוגי, כפר אריכא: 054-3946341.

מוחמד חריינק, כפר אריכא: 054-5338381.

או באתר: www.negevtour.co.il

ציר אהבה בדואי: מאהלים קסומים בין השממה בהר הנגב