עידן התחייה באמנות, הרנסנס, התהווה בפירנצה שהצמיחה את לאונרדו דה וינצ׳י, את בוטיצ׳לי ואת מיכלאנג׳לו. עירם של בני משפחת מדיצ׳י זכתה לתהילה מאז המאה ה־15, ושמם של האמנים הדגולים נודע ברחבי תבל במאות שבאו לאחר מכן. כיום מפארות יצירותיהם את כתלי המוזיאונים הנחשבים ביותר. פירנצה, העיר העשירה, יכלה לתמוך בפסלים ובציירים כדי להאדיר את שמות שליטיה.
גם ונציה נהנתה מהתעוררות יצירתית משמעותית בתקופת הרנסנס. עיר התעלות לא נפלה מפירנצה בעושרה, וגם קברניטיה ראו בפאר האמנותי סמל לעוצמה. מוסדות השלטון והדת בוונציה הזמינו אצל היוצרים הבולטים, שהתגוררו בעיר, עבודות שנועדו לעטר את הכנסיות, את ארמון הדוג׳ים (הדוכסים)
ומבני ציבור נוספים. גם סוחרי ונציה ורבי החובלים שהיו מעשירי העיר, ביקשו להפגין את הצלחתם והזמינו יצירות כדי לקשט את ארמונותיהם.
בילינו בכנסייה שעה ארוכה, ולא רק בגלל ציור הבתולה שהוגדר אבן דרך מהפכנית בציור דמויות של קדושי הכנסייה. בציור הזה התיק טיציאן את הבתולה ממקומה מרכז הציור, וזאת בניגוד למסורת. לא הייתה זאת הדמות הנשית היחידה שטיציאן צייר. ונוס, אחת מגיבורות המיתולוגיה הרומית, שבתה את דמיונו. היא הייתה הגיבורה של 15 מציוריו, אולם אף אחד מהם לא נותר בוונציה.
עשינו לנו מנהג לעצור בכיכר הזאת באחד הברים, כדי ללגום כוס יין שלוותה בסנדוויץ' זעיר, כמנהג המקוריים. את ארוחות הערב סעדנו בקרבת בית המלון שבו התאכסנו (״פנסיון אקדמיה״ המקסים), במסעדת ״טברנה סן טרובסו״, כשמה של התעלה שלגדתה היא ממוקמת. בכל ערב מלאה המסעדה בסועדים, האווירה הייתה ״איטלקית״ שמחה, וכך גם המנות, והמחירים יותר מסבירים. תענוג לגלות מסעדה כזאת בעיר התיירים ונציה, מאחר שבעבר התנסינו בלא מעט מלכודות תיירים בעיר התעלות.
התרעות פיקוד העורף