לפני ימים אחדים שבתי מטיול בחבלים אלזס ולוריין, שבצפון־מזרח צרפת. חבל ארץ זה ידע קרבות לא מעטים בין גרמניה וצרפת, והשליטה עליו עברה מיד ליד. גרמניה הנאצית כבשה את החבל בתחילת מלחמת העולם השנייה וסיפחה אותו לרייך השלישי. על התושבים נאסר אז לדבר בצרפתית ורבים גויסו בכפייה ונאלצו להילחם בשורות הוורמאכט. לכן, על מצבות הזיכרון בעיירות ובכפרים שבאלזס כותבים ״לזכר מתינו״, בשונה מהכתוב בשאר חלקי צרפת: ״נפלו למען צרפת״.
באזור זה, בהרי הווז', נמצא מחנה הריכוז היחיד שהקימו הנאצים בצרפת. מחנה ק״ל נאצווילר שימש בעיקר כבסיס מגורים לעובדי כפייה במחצבות שבאזור. 22 אלף מהאסירים, בהם יהודים ולוחמי המחתרת הצרפתית, נספו במקום זה. חלקם הועברו למעבדות אוניברסיטת שטרסבורג, שם נערכו בגופם ניסויים רפואיים.
הביקור במחנה נאצווילר, שאליו נסעתי במיוחד באחד מטיולי בחבל אלזס, הוא אחד מסדרה של מסעות שעשינו לאתרי השמדה והנצחה ברחבי אירופה. הצעד הראשון היה באושוויץ־בירקנאו, בינואר 1995, עת ליוויתי ככתב ״מעריב״ את המשלחת הישראלית שהשתתפה באירועים שאורגנו לכבוד 50 שנים לשחרור המחנה. הביקור באושוויץ הבהיר לי שהמחנות הללו הם הסיבה המצדיקה את הקמתה של מדינת היהודים. מאז, אני מתאמץ לפקוד מחנות ואתרי הנצחה בכל מקום שבו אני מניח את כף רגלי.
צפונה ממינכן, בהרי ההרץ, נבנו בתי חרושת שניצלו את אוצרות הטבע שנכרו באזור לצורכי מכונת המלחמה של הרייך השלישי. עבור עובדי הכפייה הוקמו מחנות אחדים, והמפורסם שבהם הוא דורה, בקרבת העיר נורדהאוזן. כאשר בקיץ 1943 התעצמו הפצצות האוויר של בעלות הברית על מתחמי התעשייה באדמת גרמניה הוחלט להעביר את ייצור טילי ה־V - שנחשבו אז נשק אסטרטגי שובר שוויון - למנהרות. מערכת מנהרות הייתה כבר קיימת ליד קוהרשטיין, ואסירים מבוכנוולד, יהודים ובני אומות אחרות, הועברו לשם כדי להכשיר את המנהרות ולהרחיבן על מנת שיהפכו למפעל טילים. על העבודות להרחבתן של המנהרות פיקח האס־אס.
במפעל הטילים עבדו האסירים בפרך לצד עובדים אזרחים מיישובי הסביבה תחת פיקוח של מהנדסים וטכנאים, ובראשם ורנר פון־בראון. תפקידם של אנשי האס־אס. היה למנוע חבלות בייצור. למרות זאת, לדבריו של המדריך שליווה אותנו, מחצית מהטילים שיצאו מפס הייצור לא הצליחו להתרומם. במחנה עברו 60 אלף אסירים ושליש מהם מצאו שם מותם.
התרעות פיקוד העורף