שווקים תמיד משכו ותמיד ימשכו תיירים. ההתנהלות בין הסוחרים, הריחות המשכרים והקולות הסוערים, גורמים לאדם שמגיע מבחוץ להיכנס להיפנוזה קלה ולרצות להיות חלק מהאווירה. וזה לא משנה באיזה חלק אנחנו בעולם, תמיד נרצה לבקר בשוק המקומי ולהכיר מקרוב את הדינמיקה העדינה בין התושבים. זה נכון גם כאשר אנחנו מדברים על ישראל ועל השווקים הפופולריים שלה. אחד מהם הוא שוק רמלה, שבשנים האחרונות זוכה לאין ספור תשבחות.

רמלה, שעברה בחמש השנים האחרונות מהפכה תיירותית, היא עיר רב־תרבותית, שבה חיים בהרמוניה תושבים המאמינים בשלוש הדתות המרכזיות. השוק המרכזי הוא מראה לפסיפס האנושי של העיר. אפשר לבלות בשוק יום שלם. שיטוט בין הסמטאות והבסטות ילמדו אתכם דבר או שניים על אחוות סוחרים ומיזוג בין ישן לחדש, שלא לדבר על המסעדות הקטנות, שכדאי מאוד לעצור בהן לנשנוש קל.

אבל רגע לפני שתלכו לאיבוד בין הסמטאות, כדאי לכם להקדיש כמה דקות מזמנכם לביקור במוזיאון העירוני, שנמצא בסמוך לשוק. המוזיאון הוא נקודת פתיחה המובילה לכל האתרים התיירותיים החשובים בעיר, וגם מקום טוב להצטייד בו במפה של העיר ושל השוק. רבים בוודאי לא יודעים, אך המוזיאון מתפקד גם כ״יד לבנים״ העירוני ומשלב בתוכו תמהיל מעניין של אמנות מודרנית ואמנות עתיקה. מבנה המוזיאון הוקם ב־1922 ושימש את העירייה, ועד היום אפשר לראות במקום את הרצפה המקורית. במוזיאון מוצג אוסף מטבעות דינר מוסלמיים, ועל כל מטבע מצוינת השנה המדויקת שבה יוצר. האוסף הוא חלק ממטמון שהתגלה בעיר וכולל מטבעות מ־18 מקומות שונים, מה שמצביע על כך שרמלה הייתה נקודת עצירה חשובה לסוחרים.

בעקבות ג׳ורג' החמישי

רמלה היא העיר המוסלמית היחידה שנוסדה בתקופת השלטון הערבי. ואם מדברים על התקופה הערבית, אז אציין שבסמוך לשוק ולמוזיאון ניצב המסגד הגדול (מהצד השני של מתחם החנייה). היות שרמלה היוותה נקודת עצירה על הדרך לירושלים, היא הייתה אהודה על הצלבנים, שקישרו בטעות את שמה ליוסף הרמתי (לפי הברית החדשה תרם את חלקת הקבר שלו לקבורת ישו). הצלבנים החליטו להקים ברמלה כנסייה, שנהפכה בהמשך, בתחילת המאה ה-13, למסגד הגדול, וככזה הוא מתפקד עד היום. במבנה יש סממנים מוס¬למים, כמו מחראב - הגומחה שפונה למכה, ומנבר - דוכן הדרשות של האימאם. במסגד עדיין מתקיימות תפילות, וביום שישי נערכת במקום תפילה גדולה. במתחם ניתן לראות גם את הקשתות הגותיות שנבנו על ידי הצלבנים, אשר הושפעו מהסגנון הרמלאי.

השוק ברמלה. צילום: מיטל שרעבי

מלבד צלבנים ומוסלמים, העיר אירחה גם את השלטון הבריטי. כהוכחה לכך ניתן לראות בין סמטאות השוק את אחת מתיבות הדואר של צבא הוד מלכותה. בעבר הבריטים נהגו להעביר דואר בעזרת צפלין שיצא מירושלים. כאשר הצפלין עבר באזור רמלה הוא לא עצר, אלא רק השליך את הדואר מהשמיים. את המכתבים היו מעבירים לתיבות הפזורות בעיר. אחת מאותן תיבות נמצאת בסמוך לחנות תבלינים קטנה (רחוב אמיל זולא), וניסיון לאתר אותה יכול להיות חוויה מעניינת עבור הילדים. כשתמצאו את התיבה, תוכלו לראות עליה את ראשי התיבות של שמו של המלך ג׳ורג' החמישי. אפשר כמובן לעשות סיור שלם בעקבות ההשפעה הבריטית על העיר, כי יש לא מעט סממנים שהשאיר אחריו צבא הממלכה ברחבי רמלה, וביניהם סימוני ה״בנצ׳מרק״ שבבריכת הקשתות, אותם סימוני גובה שנהגו הבריטים להשאיר, כאשר מדדו גבהים כל הדרך מיפו לים המלח.

בעקבות האהבה

אם תצאו הלאה דרך סמטאות השוק לכיוון הטרה סנטה, המנזר הפרנציסקני הגדול, תוכלו לראות שממש בסמוך למנזר יש רחבה גדולה שבה עומדים פסלים ממתכת ומכל מיני שאריות של חומרים. זהו הסטודיו של ניהאד דביט, האמן הערבי הראשון שלמד בבית הספר תלמה ילין. דביט הוא ערבי נוצרי שהתאסלם לאחר שהתאהב באישה מוסלמית, בת המקום, ונישא לה. כיום הוא יוצר פסלים במגוון גדלים. הבית שלו משמש גם כגלריה, ומבקרים יכולים להגיע לסיור בתיאום מראש (טלפון: 0505-703700) ולשמוע קצת על החיים המרתקים שלו, שהובילו אותו לחיות שנים רבות באירופה ולחזור לבסוף לרמלה.

בסמוך לגלריה של דביט, נמצאת מסעדת ״סמיר״ (קהילת דטרויט 7), הממוקמת במבנה בן 700 שנה. המסעדה הוותיקה נמצאת בבעלות סמיר דביט, והשף הוא בנו גליל. השניים יוצרים אוכל אותנטי, כמו ממולאים, עוף מטוגן ובשר על האש. מלבד אוכל טוב, עושים במסעדה גם סדנאות אוכל, ובערבי חמישי יש מופעי מוזיקה.

מיקום: רמלה. אופי הטיול: טיול מעגלי. העונה המומלצת: כל השנה. דרגת קושי: קלה. מתאים למשפחות. משך הטיול: כחצי יום.

איך מגיעים: נכנעים לרמלה מכביש 44 וממשיכים עד לשדרות הרצל, שם פונים שמאלה אל רחבת החנייה של השוק בשדרות שלמה המלך.

פרטים נוספים ומידע על שעות הפעילות של האתרים באתר www.ramla.muni.il

מתחם המגדל הלבן

המגדל הלבן הוא חלק מהותי בנוף של רמלה.המגדל, שמתרומם מעל המבנים של העיר העתיקה, הוא חלק מארבעה אתרים היסטוריים שקיימים במתחם כולו. הוא מתנשא לגובה 30 מטר, ובסמוך אליו ניתן לראות שרידים של המסגד הגדול ביותר שהיה בארץ, ״המסגד הלבן״, שכונה בשם זה היות שהיה בוהק כל כך. המבנה היפה נהרס ברעידת האדמה הגדולה שפקדה את רמלה, והמגדל הלבן הוקם כמחווה לאותו מסגד מהמאה השמינית לספירה.

מתחת למסגד העתיק נמצאות בריכות מים. בשטח כולו אותרו עד היום שלושה מאגרי מים (בסמוך לאחד מהם צילמו את הסרט ״קונילמל בקהיר״ ואת מערת חסמב״ה בסדרה הטלוויזיונית). הבריכות הן בנות כ־1,300 שנה, אך לצערנו אין אליהן כניסה לקהל. הן דומות מאוד מבחינה ארכיטקטונית לבריכת הקשתות, וכעת עובדים בעיר על תוכנית לשפץ את אחת מהן כדי לאפשר את הכניסה למבקרים.

רמלה, לא מה שחשבתם: שוטטו בסמטאות וקפצו לביקור במוזיאון

לצד הריחות המשכרים והקולות הסוערים, השוק של רמלה לוקח את המבקרים בו למסע מרתק בזמן, שמתחיל כבר במאה השמינית לספירה