כבר בתחילת המאה הצביעו מומחי אמנות ועתידנים על ההתגברות הצפויה של העמדת זיופים והעתקים לרשות הקהל, כשהיצירות המקוריות יהיו שמורות ל״אנשי מקצוע״, כלומר למתי מעט. המהפכה הדיגיטלית הביאה להתרבותם של הביקורים הווירטואליים במוזיאונים באמצעות אתרי האינטרנט, אבל התופעה התרחבה גם לתערוכות ממשיות, ולציבור לא ממש אכפת. ב-1967 משכה תערוכה בעלת ממצאים מקברו של תות ענח' אמון מיליון ו-200 אלף איש למוזיאון ה״פטי פאלה״ בפריז. ב-2012 זכתה להצלחה לא פחותה תע¬רוכה דומה שנערכה בגני התערוכה של פריז, למרות ההבדל הקטן: הפעם מדובר היה בהעתקים.
להפוך את האמנות לדיסנילנד נשמע אומנם מפתה, אבל האם העברתן, ולמעשה החזרתן, של היצירות המקוריות לידי האליטות היא איננה בעצם נסיגה מתוחכמת ומשמעותית מתהליך הפיכת האמנות נגישה לכל, כלומר מן הדמוקרטיזציה שלה? זו אולי השאלה האמיתית שאיתה צריך להתמודד בשנים הבאות, בתחום האמנות כמו בתחומים אחרים.
התרעות פיקוד העורף