תיירים המבקרים בימים אלו בקרקוב שבפולין היו יכולים בקלות לטעות ולחשוב שהגיעו לתל אביב. קונצרטים של מוזיקה יהודית, הרצאות וסרטים על ישראל ויהדות, שיעורי עברית, סדנאות ריקודים ישראליים וסדנאות בישול אוכל יהודי - אלו רק חלק קטן ממגוון האירועים שמציע הפסטיבל היהודי ה־25 שמתקיים בימים אלו בקרקוב והפך בשנים האחרונות לאחד מאירועי התרבות הפופולריים ביותר בפולין.
מי שעומד מאחורי הפסטיבל, שהחל כבר בשנת 1988, שנה לפני נפילת השלטון הקומוניסטי בפולין, הוא יאנוש מקוך (55). בראיון ל"מעריב המגזין" מספר מקוך כיצד הפך הפסטיבל ברבות הימים למפעל חייו ולדרך הפרטית שלו "להחזיר לתודעתם של אזרחי פולין את היהודים שהתגוררו בפולין ואת תרומתם האדירה לתרבות הפולנית".
מקוך, שנולד בעיר פולאווי במזרח פולין, לא ידע דבר בנעוריו על היהודים שהתגוררו בפולין עד מלחמת העולם השנייה. "כשהייתי בן 14 פגשתי פרופסור מפורסם בחנות ספרים בעיר מגורי. הוא שאל אותי אם אני יודע כי חצי מאוכלוסיית העיר לפני המלחמה הייתה יהודית. זו הייתה נקודת מפנה עבורי. מאותו יום התחלתי ללמוד על ההיסטוריה היהודית של העיר שלי, ועל התרבות והמסורת היהודית. קראתי ספרים רבים בנושא, דיברתי עם בני משפחתי ועם אנשים מבוגרים שהתגוררו בעיר ועדיין זכרו את שכניהם היהודים, ביקרתי במקומות שונים שהיו שייכים לקהילה היהודית כמו בתי כנסת ובתי עלמין יהודיים והוקסמתי מהעולם החדש שנגלה לפני".
בגיל 18 עבר מקוך לקרקוב והחל ללמוד באוניברסיטה, שם הכיר חברים שהתעניינו גם הם בתרבות היהודית. "ערב אחד שוחחנו והחלטנו להקים פסטיבל קטן שיוקדש לתרבות היהודית", הוא מספר. החבורה החלה לאסוף סרטים ישראליים, הזמינה כמה להקות שניגנו מוזיקה יהודית, בעיקר מוזיקת כליזמר, ובשנת 1988 יצא לדרך הפסטיבל הראשון מסוגו בפולין של אז. מקוך לעולם לא ישכח את התדהמה שאחזה בו כאשר הגיע לקולנוע "מיקרו" הקטן במרכז העיר, שם נערך הפסטיבל הראשון. "הפסטיבל הראשון כלל בעיקר סדרת הרצאות על יהדות והקרנת סרטים. חשבנו שיגיעו אולי כמה אנשים, אבל הקולנוע היה פשוט מלא. לא יכולנו להאמין", הוא מספר בעיניים נוצצות.
יאנוש מקוך. צילום: ניסן צור
ההצלחה הלא צפויה עודדה את מקוך ואת חבריו להפוך את הפסטיבל למסורת. בעזרת תמיכה כספית של משרד התרבות הפולני ותרומות של ארגונים יהודיים ברחבי העולם, עומד כיום תקציבו השנתי של הפסטיבל על מיליון דולר. לצדו של מקוך התאסף צוות עובדים צעיר של פולנים קתולים, שנדבקו מהמייסד המסור באהבה העצומה ליהדות ולתרבות היהודית ומסייעים לו לאורך כל השנה לארגן את מאות האירועים שמתפרשים על פני עשרה ימים בסוף חודש יוני ותחילת יולי, כאשר האירועים מתקיימים בעשרות מקומות שונים ברחבי העיר, ובהם גם בתי כנסת. מדי שנה מגיעים לפסטיבל עשרות אלפי מבקרים מכל רחבי פולין, כמעט כולם לא יהודים.
הצל שלא מרפה
השנה, לאור הביקוש הגדול והעובדה כי כל הכרטיסים נמכרו מראש, החליטו אנשי הפסטיבל להעביר את כל הקונצרטים שיתקיימו בבית הכנסת "טמפל" ברובע היהודי בשידור חי באתר האינטרנט של הפסטיבל, www. jewishfestival.pl.
כמו כן, השנה החליטו אנשי הפסטיבל להקים לראשונה "רובע יהודי קטן" בתוך הרובע היהודי של קרקוב, ושם לקיים חלק גדול מאירועים. "בשיתוף פעולה עם ארכיטקטים מקומיים הקמנו מרכז שבו חדר קריאה של ספרים ישראליים וספרים על היהדות ו'חדר' ללימודי יהדות", מספר מקוך. "הרובע הקטן הזה יוקם בחזית של אחד מבתי הכנסת ברובע היהודי, מקום ששימש פעם למשחקים של ילדים יהודים ופולנים. אנו נחזיר את החיים היהודיים למרחב הזה".
אירוע השיא של הפסטיבל מדי שנה הוא קונצרט הנעילה "שלום ברחוב שירוקה" הנערך ברובע היהודי בקרקוב. זהו הקונצרט היהודי הגדול בעולם שנמשך כשבע שעות, משודר בטלוויזיה הפולנית ומתקיים באוויר הפתוח. מי שעדיין מזהה את פולין בעיקר עם אנטישמיות, מוזמן לראות עשרות אלפי פולנים רוקדים ונהנים מכל רגע לצלילי מוזיקה ישראלית ויהודית.
אחד האירועים שהפכו לפופולריים ביותר מדי שנה הן סדנאות הבישול היהודי, כאשר הכרטיסים נמכרים זמן רב מראש לפולנים רבים המבקשים ללמוד כיצד להכין חומוס ופלאפל, אבל גם גפילטע פיש, קובה, קיגל ועוד. "בתחילת הדרך הפסטיבל התמקד יותר בחיים היהודיים שהיו בפולין ונכחדו בשואה, אבל בשנים האחרונות הפסטיבל הפך להיות יותר 'ישראלי'. אנחנו לא רוצים להיות אירוע סנטימנטלי המוקדש לחיים ולתרבות יהודיים שנכחדו בזמן השואה, אלא לחגוג את ניצחון החיים היהודיים על ידי הצגת תרבות יהודית עכשווית. לכן גם שינינו את הלוגו שלנו, וכעת אנו מציגים את גור אריה יהודה – סמלה של ירושלים הנצחית. זו ההוכחה שישראל, ובעיקר ירושלים, הן המקור העיקרי להשראה עבורנו. זו גם הסיבה שאנו מזמינים אמנים רבים מישראל, שיציגו את היופי, העושר והמגוון התרבותי הרחב שנוצרו על ידי היהודים בארצם. מתוך כמעט 180 אמנים שונים שאנו מזמינים לפסטיבל השנה, 60% הם ישראלים. בנוסף, השנה גם יסייעו לנו 15 מתנדבים יהודים, תלמידי ישיבה מירושלים שהגיעו במיוחד למטרה הזו. הם גם יקיימו תוכנית תרבותית משלהם במסגרת הפסטיבל. אנחנו כל כך גאים לקדם את התרבות המרתקת הזו.
"אנו יודעים שתמיד ירחף מעלינו הצל של אושוויץ־בירקנאו", מוסיף מקוך, "אבל זוהי מורשת שהותירו לנו הגרמנים. המורשת שהותירו לנו אחינו ואחיותינו היהודים היא החיים, ולכן אנו מתמקדים בחיים".
אף על פי שחשוב לו להבהיר כי מדובר בפסטיבל תרבות בלבד, עבור מקוך לאירוע יש גם מסר פוליטי. "כיום, כאשר מדינות וחברות רבות כל כך מסרבות לתמוך או להראות תרבות ישראלית, אנחנו מזמינים אמנים מישראל שמציגים את היופי, העושר והגיוון של התרבות היהודית", הוא אומר.
בין שי צברי ליום כיפור
גבריאלה (23), סטודנטית מקרקוב, הגיעה יחד עם שתי חברותיה לצפות בקונצרט החזנות "אהבה רבה", שהתקיים בבית הכנסת "טמפל". "המשפחה שלי מגיעה מעיר שבה התגוררה קהילה יהודית גדולה מאוד לפני המלחמה, ונושא היהדות תמיד היה ברקע. שוחחנו על היהודים שהתגוררו בעיר. כך שהפסטיבל הפך להזדמנות נהדרת עבורי להתקרב וללמוד יותר על התרבות היהודית. כאשר אני מסתובבת לעתים ברובע היהודי ואני רואה יהודים מטיילים כאן, הייתי רוצה שזה יהפוך למחזה נפוץ יותר. הרבה מהאמנים המופיעים כאן מגיעים מישראל, וזה דבר נהדר שלא יהודים, כמוני, מגיעים לאירועי הפסטיבל על מנת ללמוד יותר על המוזיקה והתרבות היהודית. לאחרונה אפילו הצטרפתי לארגון של צעירים לא יהודים בשם 'מאכער', ואנחנו מטיילים בערים אחרות באירופה ונפגשים עם קבוצות צעירים מקהילות יהודיות".
מהו הדבר שאת הכי אוהבת בתרבות היהודית?
"ללא ספק האוכל, מכל הסוגים והעדות. גם קונצרט הנעילה 'שלום ברחוב שירוקה' הוא מדהים, ולפעמים אני הולכת לראות הופעות בחצות עם אמנים ישראלים באולמות קטנים ואינטימיים. אני גם אוהבת את העובדה שהיהודים שומרים על המסורת והמנהגים שלהם לאורך מאות השנים".
למקוך וצוותו, העובדים במשך כל השנה על ארגון הפסטיבל, מסייעים גם 50 צעירים, מרביתם לא יהודים כמובן, המתנדבים לאורך עשרת ימי הפסטיבל. אפשר למצוא אותם בנקודות מכירת הכרטיסים, בכניסה לאולמות, מסייעים לקהל לתפוס את מקומו בקונצרטים, מוכרים מזכרות באירועים ועוד. אחד מאותם מתנדבים הוא מרצ'ין ראייק (26), שאותו תפסתי לשיחה כאשר עמד בדוכן מכירת הכרטיסים והמזכרות בכניסה לאחד הקונצרטים של הפסטיבל. הוא מתנדב בפסטיבל כבר משנת 2006 ו"נהנה מכל רגע". "בילדותי לא ידעתי דבר על יהדות, מלבד העובדה כי יש מדינה שנקראת ישראל ועיר הבירה שלה היא ירושלים, בעיקר מאחר שאני קתולי ויש שם מקומות קדושים עבורנו", מספר ראייק. "כאשר הייתי בחטיבת הביניים המורה שלנו סיפר לנו על הפסטיבל היהודי ושאל אם מישהו מעוניין להתנדב. החלטתי להתנדב, רציתי לגלות מהי התרבות היהודית. מאוד אהבתי את האווירה, את המוזיקה והאירועים, ומאז אני כאן מדי שנה. גם המשפחה שלי מאוד תומכת ומדי שנה הם מגיעים כאורחים להרבה מהאירועים ולומדים על התרבות היהודית. בעקבות ההתנדבות שלי החלו גם חברים רבים שלי להתעניין בפסטיבל ובתרבות היהודית באופן כללי, וחלק מהם מתנדבים גם הם בפסטיבל".
גם ראייק מספר כי התאהב במוזיקה היהודית. "אני מאוד אוהב מוזיקת כליזמר ואת שי צברי שהופיע כאן, ובבית יש לי דיסקים רבים של מוזיקה יהודית. אני גם אוהב אוכל יהודי כמעט מכל הסוגים, ואת סדנאות הריקודים הישראליים", הוא מחייך. כאשר אני שואל אותו מהם החגים היהודיים האהובים עליו, התשובה מעט מפתיעה. "אני מאוד אוהב את יום כיפור, גם את פסח ואת ארוחת השבת מדי יום שישי. אני מאוד אוהב את המסורת הזו כי בפולין אין לנו מסורת דומה".
אילו תגובות אתה שומע מהקהל הלא יהודי שמגיע לפסטיבל?
"מרבית האורחים מביעים תמיכה ומודים לנו על כך שאנו מחזירים את התרבות היהודית לפולין. אני חש שהידע על התרבות היהודית חוזר לתודעה של תושבי פולין, וכך גם גוברת הסובלנות כלפי יהודים והתרבות היהודית. זה מסייע למחוק את הדעות הקדומות שיש עדיין לחלק מהאנשים בפולין כלפי יהודים".
ראייק מודע היטב לעובדה כי פולין עדיין מזוהה בקרב רבים בישראל בעיקר עם אנטישמיות ומחנות ההשמדה. "כאשר אני שומע שבישראל רבים חושבים שבפולין כולם אנטישמים", הוא אומר, "אני יכול רק לומר שזה שונה לחלוטין מהדברים שאני שומע ורואה כאן בפולין. בכל השנים שאני מתנדב בפסטיבל, רק פעם אחת שמעתי הערה שלילית על הפעילות שלנו מאחד מעוברי האורח. מרבית האנשים מאוד חיוביים כלפי הפסטיבל, וכלפי היהדות והתרבות היהודית שחוזרות לפולין".