שמה של העיירה האוסטרית מאיירהופן, שבחבל טירול, מוכר לכל חובב סקי בהיותה אחד היעדים הפופולריים בקרב חובבי ספורט החורף יושבי ציון. מאיירהופן היא הגדולה בעיירות עמק צילרטל הנמתח דרומה מעמק נהר האין ועד לפסגות הגבוהות של הרי האלפים שבצפון איטליה. מאיירהופן, על חנויותיה ומסעדותיה, מקבלת בברכה תיירים גם בעונת הקיץ. 

העיירה ממוקמת בגובה 630 מטר מעל פני הים והיא מוקפת במסלולי גלישה והליכה לרוב. אולם בחודש יולי, כשגל חום ממושך פקד את אירופה, היה נכון להעפיל גבוה יותר, ולו רק כדי לא להזיע בימי הקיץ הארוכים. הצלמת האחראית לאיתור מקומות הלינה צפתה פני עתיד והזמינה חדרים בעיירה הצנועה לנרסבאך־טוקס (Lanserbach-Tux), בגובה 1,300 מטר. זוהי עיירה זעירה המרוחקת רק תשעה ק”מ ממאיירהופן, וממוקמת על הדרך לקרחון העד הינטרטוקס המתנשא לגובה 3,250 מטר.
 

הייתה זאת בחירה מצוינת, שללא ספק תרמה לאיכות החופשה בת השבוע. שהינו כבר בבתי מלון משפחתיים באוסטריה, אך אין ספק כי המלון־פנסיון Sonnleiten, המנוהל בידי הזוג גיאורג וסנדרה גייסלר, הוא הטוב שבהם. הזוג מתפקד מבוקר עד ערב רק כדי להנעים את זמנם של האורחים. החדרים מרווחים ומטופחים, הנוף מן החלון ומהמרפסות מרחיב דעת ונשמה, וארוחת הבוקר משופעת כל טוב. עם בואנו הציע גיאורג הצעה שלא יכולנו לסרב לה: תמורת תוספת של שבעה אירו לאדם נוכל להזמין ארוחת ערב בת ארבע מנות א־לה־כרט. זה היה הדיל הטוב מסוגו שעשינו בחיינו (104 אירו לזוג בתנאי חצי פנסיון משובח).


קרחון הינטרטוקס. צילום: תלמה אדמון
 



את הדרך אל תחנת המוצא, שממנה מעפילים אל קרחון הינטרטוקס, עשינו באוטובוס המקומי, המסיע את אורחי האזור בחינם. כדי לחוש חופשה של ממש התנהלנו בבקרים לאט וכך הגענו ליעד רק ב־11:25, שם פגשנו מטיילים אחדים שהמתינו ליד הקופה בלי לרכוש כרטיסים. הבענו תמיהה ונענינו כי הקופאית הודיעה כי בעוד 20 דקות מחירו של כרטיס לרכבל ירד מ־32.5 אירו ל־27 אירו. חסכון של 11 אירו לזוג והרבה יותר למשפחה עם ילדים. "מטומטמת, למה היא מגלה לנו?", פלט אחד מדוברי העברית המורגל בפקידי ארצו שהורגלו לכך שאנחנו עובדים למען הבעלים ועבור המנהלים ולעזאזל הצרכן. ביבשת אירופה הכללים אחרים, כנראה. הקופאית עובדת בשירות הציבור ולמענו, ולכן היא מוסרת את מלוא המידע. לא יפטרו אותה בשל כך, כי בסופו של דבר מבינים שם שהמידע הנמסר לצרכנים תורם ללכידות החברתית ולשגשוג של היחיד והעסקים גם יחד. הזולת באתרי התיירות באירופה אינו אויב ולכן אין צורך להיזהר בכל תפנית שמא תצא פראייר.
 

בין הרכסים
 

מתחנת הבסיס, שבגובה 1,500 מטר, טיפסנו בקרוניות לתחנת ביניים בגובה 2,200 מטר. תוך כדי העפלה נחשף לעינינו עמק טוקס, שנהר זורם במרכזו. במקביל צפינו ברכבי ציוד מכני כבד המכשירים את אזורי הגלישה של האתר לקראת החורף. שני קווי קרוניות נוספים מעפילים אל התחנה שממעל, בגובה 2,660 מטר. כאן כבר נגענו בשלג. היה זה יום שמש והאתר רחש מבקרים וגולשים. מבנה שירותים חדיש עומד לרשות הקהל עם מסעדה ומרפסת שיזוף רחבת ידיים הצופה אל מדרון מושלג ומפל שוצף. עוד נסיעה קצרה ותלולה הביאה אותנו אל תחנת הפסגה בגובה 3,250 מטר. מגובה זה יוצאים הגולשים אל המדרונות הלבנים גם בעונת הקיץ, אולם מרבית התיירים מסתפקים בצפייה בגולשים או ברכסי האלפים באיטליה. לילדים מוצע בתחנה העליונה "פארקרחון", סוג של לונה פארק זעיר. עוד בתחנה העליונה: ארמון קרח ומערת קרח, שהביקור בה הוא הרפתקה (עם קסדה וכבלי בטיחות) עוצרת נשימה ביופייה הודות לאמן שיצר את הצורות וצבע אותן - הטבע. קינחנו את הסיור המושלג על מרפסת תחנת הביניים בבירה ומטעמים מקומיים במחירים לא מופקעים.


עמק טוקס. צילום: תלמה אדמון

 

תחנת הבסיס של הקרחון מוקפת בתי מלון אחדים וחנויות ספורט, מזכרות ומסעדות. צעדים אחדים ממנה מתחיל שביל המפלים. תחילתו במפל אדיר הנופל לבריכת מים, ונמצאו אירופים נועזים שלא היססו וטבלו במי הקרח. הטיילים מן המזרח התיכון העדיפו לשוטט בחנויות המזכרות. כאשר הגענו לבית המלון התברר כי השקית עם המתנות נשכחה ליד אחד מדוכני הגלידה. חזרנו לשם למחרת בבוקר. האבדה המתינה לרוכשיה בחנות שאליה הוחזרה בידי המוצא הישר. אירופה! 
 

בחודשי החורף משרתים קווי הרכבל את הגולשים במדרונות, ובקיץ חלק מהם מתפקד למען ההולכים. שבילי ההליכה המסומנים פרושים על ההרים, וכל מטייל יכול לבחור את השביל המתאים לו. יש הצועדים מפסגה לפסגה, אחרים פוסעים במקביל לנחלים, ויש כאלה שיורדים ברגל מתחנת הרכבל העליונה עד לבית המלון או לתחנת האוטובוס, ממש כמו גולשי החורף. 
 

מן התחנה שבמרכז לנסרבאך־טוקס מעפילות קרוניות הרכבל לרכס אגלם (Eggalm) המתנשא לגובה 2,050 מטר. ירדנו מן הקרונית והמשכנו בהליכה בת שלוש שעות על שביל 33, תוך ירידה בחזרה לעבר בית המלון. מעיינות נבעו לאורך השביל שעליו הוגשו לנו נוף העמק המדהים, הכפרים שלרגלינו והקרחון המתנשא במערב. קצב ההליכה היה אטי כמתבקש מן האווירה הרגועה ומרחיבת הלב. לאורך הנתיב חצינו מרבדי פרחים במגוון צבעים, נתקלנו במפלים זעירים ודילגנו מעל יובלים זורמים, הנהנו בראשינו לפרות שרעו באחו הירוק עד כדי כאב, והחזרנו ברכה לטיילים המקומיים שפגשנו ובפיהם ברכת Gruss Gott, "יום טוב!". לא ויתרנו על עצירה בפונדק, שהמתין לנו באחד מעיקולי השביל, עם בירה מתוצרת מבשלת צילרטל.
 

כמובן שיש בצילרטל די והותר שבילים כדי לטייל במשך כל חופשת הקיץ, אולם התיירים אוהבים לגוון. אז חצי יום אפשר להקדיש לחלונות הראווה ואולי אף לקניות במאיירהופן, ובמקביל אפשר לבלות באחת מבריכות השחייה שבעיירות העמק. חובבי האגמים יוכלו למצוא את מבוקשם במרחק שעת נסיעה. אגם אכנזה (Achensee) זכה לכינוי "הפיורד של האלפים" הן בשל מיקומו בין שני רכסי הרים, הן בשל צורתו המאורכת – כעשרה ק"מ אורכו וק"מ אחד רוחבו והוא הגדול באגמי הטירול – והן בשל עומקו הרב המעניק למימיו צבע של אזמרגד ירוק. לצד האגם מצויים חופי רחצה עם מגרשי חניה, אך יש לזכור שטמפרטורת המים, גם בימי הקיץ החמים ביותר, אינה עולה על 19 מעלות. חובבי צינה יראו בכך יתרון.
 

להתקלח במפל
 

לצד האפשרות להעפיל אל פסגות ההרים באמצעות הרכבל, אפשר לבחון את כישורי הנסיעה של הרכב השכור. המסלול הפופולרי מכולם הוא "דרך הפנורמה הגבוהה של צילרטל" – הוכצילרטל שטרסה. כמו ברבות מדרכי הנוף באוסטריה, כדי לנסוע כאן נחוץ תשלום אגרה, והפעם בסך שמונה אירו. ניכר היה שזאת דרך ישנה שלא טופלה זמן רב ובשלב מסוים הדרך הופכת לצרה עד כי רק כלי רכב אחד יכול לנסוע בה. במרום המסלול, בגובה של כ־2,000 מטר, מצאנו בית קפה ונקודת זינוק לגלשני אוויר. התרווחנו על מיטות השיזוף והשקפנו על העמק שלמטה. ממול ראינו את מעבר ההרים המוליך למפלי הקרימל.


מפל הקרימל. צילום: תלמה אדמון

 

כדי להגיע למפלי הקרימל נסענו בעקבות השלטים האומרים "גרלוספס" (Gerlospass). מעבר גרלוס הוא נקודת המעבר מחבל טירול לחבל זלצבורג (דמי המעבר - 8.5 אירו ליום). עניין התשלום נשכח מיד כשהגענו לנקודת התצפית על המפל הגבוה באירופה – 380 מטר גובהו. הזרם אדיר ורסס המים נראו למרחוק. שמונה עיקולי דרך נספרו בדרך היורדת אל אתר המפלים. מאז שביקרנו באתר בפעם הקודמת נעשו שם שינויים רבים. עכשיו יש מגרשי חניה אוטומטיים, "מרכז מים" עם גני שעשועים מתוחכמים וכמובן גם "חנות המפעל".
 

יש אפשרויות שונות לראות את המפלים. אפשר לרדת למקום נחיתת האשד ו"להתקלח" ברסס המים הנופלים בעוצמה אדירה. אפשר להעפיל מעלה, לאחת מארבע המרפסות (יש גם אפשרות לנסוע לשם). וכמובן שאפשר לבחור באתגר הטיפוס בשביל המוסדר. בסופו של דבר המפל הוא אותו מפל, אם כי אפשר לצפות בו מזוויות שונות. אפשרות נוספת היא לשבת במסעדה למרגלות המפל ולצפות במים הנופלים תוך אכילת שטרודל תפוחים ולגימת קפה או בירה.


הוכטצילרטל. צילום: תלמה אדמון
 

מפלים גועשים אך לא כה גבוהים יש במרחק לא רב משם, ליד אגם מלאכותי, לא הרחק מן העיירה גרלוס, בווילדגרלוסטל (Wildgerlostal). הנסיעה לשם מתחילה בהתפצלות גרלוסשטרסה מכביש 165, כשאחד השלטים מכוון למלון פינקאו. הדרך הצרה נושקת לאגם וממשיכה הלאה לעבר ההרים המושלגים. בקצהו של העמק ממוקם בית המלון (עם מתקני שעשועים לילדים) ומשם מתחילים מסלולי הליכה במעלה ההר. היפה שבהם עולה במקביל לערוץ זרימת המים על מפליו וקניוניו. ההליכה בסמוך למים השוצפים נעימה ביותר. צלילי הנחל הזורם בין סלעים וסבך צמחייה עשיר בפריחות קיץ הם בגדר חוויה לחובבי המסלולים החבויים. בעוד ההמונים ממלאים את מרפסות מפלי הקרימל, במסלול הצנוע יותר אפשר לשכוח אפילו את החדשות מן המולדת.