כבר בתחילה ראוי שנזהיר את המתעתדים להגיע לרכוב במסלול האופניים החדש, שהכשירה קק”ל ביער שוקדה שבנגב המערבי - קשה מאוד לרכוב במסלול מתחילתו ועד סופו בלי לעצור... למעשה, סביר להניח כי לו תגיעו למקום בחורף (העונה המומלצת), תמצאו את עצמכם יורדים מן האופניים בכל כמה מטרים כשנשימתכם נעתקת, ולא מפאת קושי השביל או תלילותו (לכך עוד נגיע בהמשך), אלא לנוכח המחזה המדהים שיכתר אתכם מכל עבר. 



מרבדי הפריחה המרהיבים הצובעים את הגבעות מאופק לאופק באדום זועק של כלניות ומנוקדים בכתמי לובן של טוריים מצויים (צמח מרפא בעל פריחה לבנה) ובאיים צהובים של כתמה עבת שורשים, הם חיזיון המסוגל לסחוט קריאות התפעלות גם מן הציניקנים הגדולים ביותר.
 
יער שוקדה קרוי על שמו של מושב שוקדה הסמוך ליישובים כפר מימון ולקיבוצים בארי ועלומים. היער הנו פרי עמלה של קק”ל, שהחלה לטעת באזור עצים כבר בשנת 1955. בניגוד לשם, שקדיות דווקא אין פה הרבה. העצים הנפוצים הם מיני אקליפטוסים, קזוארינות אורנים ואף אשלים שהשתלבו ברבות השנים בנוף.

במשך זמן רב היה היער מוקד עלייה לרגל לחובבי פריחה נלהבים שהיו פוקדים את המקום בכל חורף, אך נחבא מן העין עבור אחרים שגדשו את אזור קיבוץ בארי המוכר יותר, המצוי ממש מעבר לכביש. ואז, בשנת 2009, קיבלו תושבי המקום תזכורת כואבת לכך שלא רק יופי ופסטורליות הם נחלתם כי אם גם אש וגופרית ומבצע עופרת יצוקה הפך את האזור לשדה קרב. 
 

משתם המבצע והחיים חזרו (פחות או יותר) למסלולם החליטו כמה מבני כפר מימון לעשות מעשה ולהנציח את זכרו של אחד הלוחמים שנפלו במערכה, סרן יוני נתנאל ז”ל מהיישוב קדומים. לאחר כמה מפגשים נוצר הקשר עם קק”ל והיזמים העלו את הרעיון להקמת יער קהילתי לזכרו של יוני. 
 
רבים מתושבי האזור התגייסו למשימה ואט־אט קרם הרעיון עור וגידים וכיום כבר הוכשר במקום חניון ולצדו נבנה אמפיתיאטרון שבו נערכו לא מכבר כמה אירועים, ובנוסף לכל אלה נסלל מסלול אופניים (סינגל) בן כ־18 ק”מ המאפשר לרוכבים מיומנים להגיע לראשונה לכל אותן פינות חמד שלא היו נגישות עד עתה לרוכבים. 
 
רכיבה במסלול האופניים של שוקדה (להלן סינגל שוקדה) היא חוויה מיוחדת במינה. מדובר בחגיגה אמיתית של מראות, נופים וגם לא מעט אתגרים, המתאימים בעיקר לרוכבים מנוסים. לסינגל שתי מבואות, הראשונה בחניית העפר בכניסה לקיבוץ בארי והשנייה בחניון הכלניות (נכנסים ימינה לפני הכניסה ליישוב שוקדה ליד השלט המורה לכיוון יער שוקדה ולאחר כקילומטר מגיעים לחניון). 
 
מי שמעונין להתחיל את הרכיבה בקצב רגוע ו”להיכנס לעניינים” בהמשך יבחר באפשרות הראשונה ומי שמלא חיל ועזוז וחפץ לפצוח בשעשועים כבר למן הרגע הראשון יתחיל בחניון הכלניות. המסלול, כפי שכבר ודאי הבנתם, מחולק לשני חלקים הנבדלים זה מזה באופיים. החלק הנע על בסיס “שביל שכנים” (המסומן כחול) הוא הרגוע יותר. מי שיבחר להתחיל את הרכיבה בבארי ייהנה מזרימה נעימה ומתונה בשביל הנע במקביל לכביש 232 ומשם “יישפך” אט־אט לכיוון אגן נחל שובה, שם גם נפגשים לראשונה במרבדי הפריחה ובכתמים האדומים ההולכים ומתרבים ככל שנעמיק דרומה. 
 
מי שהתחיל בבארי יפגוש בדרך את חניות הכלניות אשר מסמן פחות או יותר את תחילתו של קטע הרכיבה המאתגר יותר. הרכיבה מתחילה להיות מעט קופצנית יותר, ומעת לעת אנו פוגשים בירידות תלולות ההופכות את פניהן מיד לעליות בשיפוע חריף, אתגר אמיתי גם לרוכבים מיומנים שלא תמיד מצליחים לחצות את הקטעים הללו “בלי להוריד רגל”. 
 
לאחר כברת דרך לא ארוכה אנו מגיעים לחניון היער הקהילתי וכאן בהחלט מומלץ לעצור, להסב לשעה קלה אל השולחנות שהציבה קק”ל במקום, לפוש ולבחון את האמפיתיאטרון ולסייר בחורבת א־צפאריה ובבאר שבתחומי המתחם. האתרים ההיסטוריים הללו לא נחקרו דיים והם מתוארכים לתקופה הביזנטית. 
 
במשך השנים עבר המקום כמה שיפוצים, חלקם בידי העות’מנים ומאוחר יותר בידי הבריטים שהחליפו אותם בשליטה על הארץ. אתר היער הקהילתי נמצא בסמוך למפגש נחלים, שם נשפך נחל שובה אל נחל בוהו, המגיע מכיוון מזרח. מכאן אנו ממשיכים לאורך ערוצו של נחל בוהו, שבתקופת החורף, אם ירדו מספיק גשמים באזור, יכול לזרום ולספק מראה יוצא דופן ומיוחד. אנו ממשיכים ללהטט מעלה ומטה, לטפס ולגלוש עד שנגיע לכביש 232, שאותו נחצה מתחת לגשר בנקודת החיבור עם נחל גרר. בנקודה זו אנו מתחברים למעשה לרשת הסינגלים הרשמית של בארי וממשיכים עם המסלול המסומן אדום חזרה.