לשמו של הפילוסוף האנגלי בן המאה ה־17 תומס הובס התוודענו בגיל צעיר בזכות ספרו “לויתן”, שבו הציב את תיאוריית ה”אמנה החברתית” שעומדת בבסיס הפילוסופיה המדינית בעולם המערבי עם מושגים ראשוניים כשוויון בין בני האדם וזכויות יסוד טבעיות. בסתיו זה, בעקבות טיולנו באזור פיק באנגליה, המוכר יותר כ־Peak District, נודע לנו שאותו הובס טייל שם ובפואמה שפרסם יצק לנצח את רשימת שבעת פלאי הפיק דיסטריקט. מרביתם מרתקים תיירים עד היום (על מערת פול ובאר סנט אן בעיירה בקסטון נכתב כאן בשבוע שחלף).



אנו הגענו לפיק דיסטריקט בעטיים של צילומי הנוף עוצרי הנשימה של האזור. חבל ארץ זה בצפון־מערב אנגליה, בקצה רכס הרי ה־Pennines, משלב בגובה שמעל 300 מטרים חבלי ארץ ירוקים ומרגיעים עם נוף פראי וחשוף, שהוגדר על ידי הסופר דניאל דפו, מחברו של רובינזון קרוזו, כ”יללה במדבר”. הנופים הללו שזורים בעיירות שוק, בכפרים ציוריים, בארמונות וגם באוצרות טבע ובהם יערות, מערות, קניונים, גיאיות עשירים בנחלים ומפלים. הפיק דיסטריקט גאה בכך שבשטחו הוקם הפארק הלאומי הראשון של אנגליה, ב־1951, והוא מציע לאורחיו רשת ענפה של שבילי הליכה ורכיבה על אופניים.




מפאר רבות מגלויות הנוף. ארמון ארמון צ'אסוורט. צילום: תלמה אדמון

הקרב על המסילה



אף על פי שמקור הכנסה נכבד של תושבי פיק דיסטריקט הוא תיירות, המטייל הזר אינו נתקל ב”תיירים” רבים, כי עיקרה של התיירות היא מקומית. האנגלים אוהבים לטייל בארצם ואנו אוהבים לשהות במחיצתם, בבית המלון, בפאב ובנתיבי ההליכה. לאחר שמיצינו את השיטוט בים מטמוניה של בקסטון, שהייתה בסיסנו לימים אחדים, יצאנו אל השטח, וההמלצה של לשכת המידע לתיירים הייתה לצעוד לאורכו של Monsal Trail, שביל מונסל.



עברו התעשייתי של הפיק דיסטריקט כולל את ענפי המכרות ותעשיית האריגה, ופריחתם של אלה הביאה לסלילתן של מסילות ברזל. אולם גם זמנם של ענפים אלה עבר בשנות ה־60 של המאה הקודמת, כאשר דוממה ממשלת הלייבור קווים אחדים בשל הפסדיהם. אחדים מפסי הרכבת הנטושים נהפכו למסלולי הליכה ורכיבה. הקו שקישר את לונדון עם מנצ’סטר נחנך ב־1863 והמסילה באזור פיק דיסטריקט נסללה במקביל לנהר וואיי, כשנתיב הרכבת חולף על גשרים שנבנו מעל גאיות שהמים חצבו באבן הסיד. כבר באותה עת היו אנגלים שחרדו לפגיעה בנוף עתיר המים והצמחייה שהקסים רבים. אחד מהם - המלומד, המבקר והחוקר ג’ון רסקין - אמר בזעמו ש”העמק אבד והאלים עמו. עכשיו כל טיפש מבקסטון יכול להגיע לבייקוול בחצי שעה”.



נתיבו של הקו באזור הפיק וסלילתו בעמק הוואיי הוכתב לא מעט בידי בעלי קרקעות שהיו עשירי האזור. הדוכס מדבונשייר, בעליו של ארמון צ’אסוורט שבקרבת עיירת השוק בייקוול, התנגד למעבר המסילה על הקרקעות שברשותו, ואילו יריבו הדוכס מרוטלנד, בעליו של ארמון הדון הול, עמד על כך שהמסילה בקרבת ביתו תעבור במנהרה כדי לא לפגום במראה שנשקף מחלונותיו. לימים, הדוכס של דבונשייר שינה את דעתו בראותו את התועלת שבמסילה וביקש שתעבור בקרבת צ’אסוורט, אך הוא איחר את המועד. אולם הדוכס, שמשפחתו היא מן העשירות באנגליה, לא יצא בידיים ריקות. תחנה נוספת נבנתה סמוך לנחלתו, אף על פי שהיא קרובה מאוד לזאת שבבייקוול. כך שני הדוכסים לא נאלצו לחלוק את אותה תחנת רכבת.



לאחר סגירתו של הקו בעמק וואיי ב־1968, הוא נרכש בידי הנשיונל טראסט (הקרן הלאומית) ובתחילת שנות ה־80 נפתח לציבור שביל לשימושם של הולכי רגל, רוכבי אופניים ורוכבי סוסים. מונסל טרייל הוא אחד הקצרים (13.7 ק”מ בלבד) והנגישים בשבילי הפיק דיסטריקט, והוא זוכה לפופולריות רבה גם בשל העובדה שהוא עובר על פני גשרי קשתות אחדים כמו גם דרך מנהרות. לגדת הנהר, מן העבר האחר שלו, ניצבות שתי טחנות ששימשו את בתי החרושת גדולי הממדים לאריגת כותנה. קצהו האחד של השביל הוא בעיירה בייקוול בתוככי הפארק הלאומי, וקצהו האחר אינו מרוחק מבקסטון. מגרשי חניה הוכשרו לצד נקודות אחדות לאורכו (החניה בתשלום וכדאי להצטייד במטבעות) ויש שם שתי תחנות להשכרת אופניים. מן השביל רחב הידיים מתפצלים שבילים נוספים אל תוך הגאיות, ושם נתיב ההליכה נעשה הרפתקני יותר בזכות שפע הצמחייה, הכוללת שרכים ועצים גבוהי צמרת הפרושים באי סדר מובהק.



מקום שאין להחמיצו, גם אם לא הולכים על שתיים אלא נוסעים על ארבע, הוא מונסל הד. מן היישוב הזעיר הזה מובטחת תצפית מרשימה על מונסל דייל ועל השביל העובר על גשר הקשתות שעל עיקול הנהר וואיי, שנפרד שם מן השביל. מי שטרח ונסע את הקילומטרים הבודדים למונסל הד ודאי לא יתנגד להמשיך בנתיב הזה כדי לבקר ב”כנסיית הפיק דיסטריקט” שבעיירה טידסוול, מן הוותיקות והציוריות באזור הפיק. דרך המלך בין בקסטון לבייקוול כיום היא ה־A6, והנסיעה אורכת כ־15 דקות יפות בלבד. אנו התעכבנו בכפר אשפורד אין דה ווטר כדי לצפות בגשר Sheepwash, שכשמו כן הוא – לצד הגשר היפה שנבנה בימי הביניים רחצו את הכבשים. גשר יפה נוסף על הנהר וואיי ניצב בבייקוול השכנה, שהיא עיירה שבמרכזה סמטאות מטופחות ומצועצעות עם שפע של חנויות דליקטסים.


תצפית על הגשר. אשפורד אין דה ווטר. צילום: תלמה אדמון




 
המצוק של הנורמנים



 ארמון צ’אסוורט מפאר רבות מגלויות הנוף שבעבר נהגו המטיילים בפיק דיסטריקט לשלוח לידידיהם, וכיום הוא ניצב ברקע תמונות הסלפי. זהו ביתה של משפחת קבנדיש שראשה נושא את התואר הדוכס מדבונשייר. הארמון העצום טובל במרחבי גן עצומים ומטופחים. בתוככי הגן יש אטרקציות לרוב כחממות, מבוך, גן סלעים, מפלים טבעיים ומפל מלאכותי, בריכת מים ומדשאות המקושטות בפסלים. אפשר לבלות באתר התיירותי הזה שעות. רצוי להקדיש את כולן לגנים, אם כי ניתן גם לשלב אותם עם ביקור בארמון. עם זאת, אנו ממליצים לוותר על ביקור בהדון הול, באשר הוא אינו מגיע לקרסוליו של שכנו.



הפיק דיסטריקט אינו רק ירוק כמתואר למעלה. למעשה האזור נחלק לשניים: החלק הדרומי הוא הפיק הלבן והחלק הצפוני, העשיר באדמות בור (מורלנד בשפתם), והוא מכונה הפיק הגבוה או הכהה. העיירה קסלטון היא המתוירת מכולן בפיק הכהה ואליה כיוונו את דרכנו. עזבנו את בקסטון בדרך נופית המותאמת לתוואי הקרקע, כך שהיא הייתה עשירה בעיקולים, עליות ומורדות. בעונת הסתיו צבען של הגבעות החשופות היה ירוק וגדרות אבן החול האפורה בצעו אותן לצורות הנדסיות בעוד כבשים רועות שם בנחת. פה ושם נצפתה חווה. בדרכנו לקסלטון עברנו דרך Winnats Pass המתעקל בין שתי חומות הרים בכביש תלול שזווית הירידה שלו היא 20%. כאשר יצאנו מן הנקיק הבחנו במבצר פבריל המשקיף על היישוב ממעל עוד מימי הנורמנים במאה ה־11 לספירה. מאה אחת מאוחר יותר נבנתה הכנסייה המקומית, שגם היא ראויה לביקור.



קסלטון מושכת אליה חובבי מערות בהיותה מוקפת בכאלה, כאשר ארבע מהן פתוחות לקהל: בלו ג’ון וטריק קליף, שעדיין כורים בהן חומר גלם לייצור תכשיטים המכונה בלו ג’ון. השתיים האחרות, ספידוול קיוורן ופיק קיוורן מצויות ממש בכניסה לעיירה ופופולריות יותר בקרב המטיילים. למערת ספידוול יורדים ב־106 מדרגות, ושם ממתינה למבקרים סירה השטה במנהרות שנחצבו במשך 200 שנות כרייה. בסך הכל יש תחת האדמה כ־20 קילומטרים של מנהרות ואולמות. חברתה, מערת פיק (אפשר לרכוש כרטיס אחד לשתיהן), תחילתה בפתח ואולם עצומים, ולכן בימי הקיץ מתקיימים שם מופעים.



חוויה נעימה בפני עצמה היא העיירה שבתיה בנויים מאבני חול אפורות. בעבר התגוררו שם כורים שעבדו במכרות שבסביבה. חלקה האחד של העיירה, הבנוי תחת המצודה ולאורך הנחל, ציורי עד כדי כאב. סמטאותיו צרות, כל בית שונה מרעהו ולכל אחד שם פיוטי. פה ושם ממתינה למטיילים חנות המוכרת תכשיטי בלו ג’ון. גדרות וגשרי אבן מוסיפים ליופיה של התמונה. בקצהו של הרובע, מתחת למבצר, נחבאת הפיק קריוון כשמעליה קיר עצום שגובהו עשרות מטרים. חלקו האחר של הכפר נמתח לאורך הרחוב הראשי וגם שם מוצאים בין סמטאותיו חנויות ובתי אוכל. בכפר לשכת מודיעין עם מוזיאון צנוע.



את טיולנו המשכנו בחיפוש אחר עמק נסתר, Goyt Valley. סטינו מן הדרך הראשית וחדרנו אל תוככי גאיות בכבישים צרים המאפשרים מעבר של מכונית אחת בלבד, בעוד משני צדי הדרך תוחמות אותה חומות שיחים או אבנים. מכשיר הניווט לא זיהה את כתובת העמק, ולכן נסענו בעקבות השלטים לכיוון אותו גויט ואלי. הדרכים היו מרתקות, תמונות הנוף היו מרשימות, אך איזה מבין העמקים שבהם חלפנו היה העמק הנכסף לא ידענו עד תומו של אותו יום.