אחר פתיחה מאכזבת של עונת הסקי, כאשר השלג התמהמה לרדת, אורו פניהם של הגולשים שעשו את ההכנות לצאת אל המדרונות באיטליה בימים אלה. למעשה, בשבוע שעבר החל לרדת שלג יום־יום על אתרי הסקי באיטליה ומדי לילה נוספו סנטימטרים אחדים למסלולי הגלישה, כך שמעליות ורכבלים שנאלצו לשבות החלו לפעול אט־אט. 
 

אחת מססמאות הפרסומת של מארגני תיירות הסקי באיטליה המתחרים בעמיתיהם באוסטריה, שווייץ וצרפת, היא “הצד של השמש באלפים”. לצד הבדל גיאוגרפי זה לעומת המדינות השכנות, חופשת סקי איטלקית שונה מאלה שבמדינות הללו בהיבט נוסף. בהשוואה לאיטלקים ייחשבו הצרפתים כיעילים, והדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר בשווייצרים ובאוסטרים. במה זה מוצא ביטויו? לא תמצאו איטלקים רבים ליד תחנת הרכבל בשעת בוקר מוקדמת, ובארוחת הצהריים הם ייקחו את הזמן שלהם. במילים פשוטות ניתן לומר שחוויית חופשת הסקי של האיטלקים אינה מתמצה רק בגלישה במדרונות.
 

האיטלקים נכנסו באיחור לעסקי הסקי ועד לפני כארבעה עשורים ארצם לא הייתה יעד של תיירות ספורט החורף. אולם, בראותם את ההצלחה שהייתה מנת חלקם של שכניהם מעבר לגבול, החליטו השלטונות המחוזיים לפתח את הענף. הוכשרו מסלולי גלישה (עם שימוש בתותחי שלג), נבנו מעליות, בתי מלון חדשים נוספו לאלה שהסתפקו באירוח גולשים מקומיים, דרכים שופרו ובעקבות אלה הגיעו גם המתחרים המקצועיים והמשחקים האולימפיים ששיפרו פעם נוספת את איכות האתרים. בעוד הצרפתים השקיעו הרבה בבטון לשם הקמתם של כפרי סקי, באיטליה מארחים הכפרים והעיירות את הגולשים, ויתרונם הוא באווירה האיטלקית המקורית עם היבטיה הקולינריים, ההיסטוריים והתרבותיים. 
 



באיטליה יש שלושה אזורי סקי עיקריים: המפורסם שבהם הוא בהרי הדולומיטים בחלק המזרחי של האלפים האיטלקיים; האחר הוא בחבל פיאמונטה, שם מצויים משטחי הגלישה האולימפיים שזכו לשם “שביל החלב” (Via Lattea או מילקי־וויי כמתואר באתרים דוברי האנגלית) בהרים שממערב לטורינו, עם שלוחה אחת בצרפת (Montgenèvre); האזור השלישי הוא עמק אאוסטה הגובל בצרפת בקרבת הנישא בהרי אירופה, המון בלאן (המונטה בלאנקו באיטלקית).

בצל האלפים. עמק אאוסטה



מונטה רוסה, מה רע




הרי הדולומיטים פופולריים בהשוואה לאחרים ומבטיחים נוף ייחודי עם מצוקי אבן גיר תלולים, המצלים על עמקים פוריים המקושרים זה עם זה באמצעות
מעברי הרים רבים. זכורה לנו נסיעה תיירותית בימי הקיץ בכביש תלול ורב פיתולים שעיקוליו מוספרו מ־1 עד 14. דרך זאת, שלמרות הנהיגה המתונה גררה קריאות תרעומת שלוו בסחרחורת בקרב יושבי המושב האחורי, משמשת עם אחיותיה גם את גולשי הסקי.
 

12 אתרי סקי בדולומיטים חולקים סקי־פס משותף הנקרא דולומיטי סופרסקי, המאפשר גלישה על מסלולי סקי באורך 1,220 קילומטר. העיירה המפורסמת בדולומיטים היא קורטינה ד’אמפזו ומסלול הסקי המפורסם באזור סקי זה הוא “סלה רונדה”. זהו מסלול סקי טבעתי יוקרתי על שמו של סלה, רכס ההרים המרשים שהוא מקיף. אורכו הכולל (עם הרכבל) הוא כ־40 קילומטר והוא עובר דרך ארבעה מעברי הרים וחוצה ארבעה עמקים, בהם ואל גרדנה. 

הרי הדולומיטים באיטליה
 

עמק אאוסטה ממוקם בצלן של הגבוהות בפסגות האלפים. הוא מרוחק יחסית ממרכזי היישוב של איטליה ולכן פחות פופולרי, וגם פחות יקר. האתר הסואן ביותר בעמק הוא פילה, וזאת בשל קרבתו לאוטוסטרדה החוצה את העמק, שהיא הנתיב העיקרי מצפון איטליה לצרפת דרך מנהרת מון בלאן. מרתק יותר הוא האתר בסרוויניה, שהוא שכנם של האתר השווייצרי צרמט ופסגת המטרהורן. אתר זה הוא פחות יוקרתי, אך מספק את הסחורה העיקרית לחובבי הסקי – השלגים מובטחים כל העונה בזכות גובהו היחסי. לא הרחק משם נמצאים מסלולי הגלישה הנרחבים למרגלותיו של ההר השני בגובהו באלפים, מונטה רוסה (4,634 מטר). תמונות הנוף מעוררות השתאות, אך את הגולשים מעניין יותר ששלושת העמקים שם מבטיחים מאות קילומטרים של גלישה על כל גווניה. האתרים בגרסוני, אלנה וקמפלוק הם הנהנים ממתת טבע זאת.
 

מתחמי אזור הסקי השלישי, ויה לאטה, קרובים גם הם לגבולה של צרפת. היו אלה משחקי החורף האולימפיים ב־2006 שאירחה בירת חבל פיאמונטה, טורינו, שהציבו אותם על מפת הסקי האירופית. אתר הסקי Sauze d’Oulx המוקף ביער עצי מחט הוא שער הכניסה ל”שביל החלב”, והוא מרחק אך שעת נסיעה מן העיר ששמה נקשר מיד עם שמות מותגים מוכרים כפיאט ויובנטוס, ובעבר זכה להיות בירתה של ממלכה. אירוחה של אולימפיאדת החורף חייב את האיטלקים לשדרג את אתרי הסקי בכל היבט – החל ממשטחי הגלישה, עבור באמצעי התעבורה שכללו התקנת מעליות מהירות עם קיבולת מספקת וכלה ברמת מקומות האירוח והלינה. האיטלקים אינם מתביישים להפעיל תותחי שלג כדי לספק לגולשים תנאי גלישה ראויים במסלולים הציוריים. ראויים לציון הם אלה שבמורדות מונטה מוטה, שאומנם אינו גבוה כאחיו הצפוניים ממנו (רק 2,823 מטר) אך מעניק לגולשים תמונת נוף נהדרת. אתר הסקי ססטיירה שבקרבתו מבטיח למנוסים שבגולשים מסלולים שחורים מלהיבים. 400 קילומטר של מסלולים בסקי־פס אחיד מאפשרים לגולשים במתחם “שביל החלב” לעבור מאתר סקי אחד למשנהו עם הזדמנות לעבור את הגבול לצרפת בגלישה וללא הצגת דרכון.

מסלולים מלהיבים. אתר הסקי ססטיירה באיטליה
 

אילת של האלפים




באחד ממסעות הסקי שעשינו דילגנו על יעדי החורף המוכרים ועשינו דרכנו לחבל ארץ פחות מפורסם, אלטה־ולנטינה, בצפון לומברדיה, שאתרי הסקי שלו חולקים אותו רכס אלפיני עם אלה של סנט מוריץ בשווייץ. אחד הבולטים באתרי חבל ארץ זה הוא בורמיו, ואנו הכרנו את שמה של העיירה בזכות קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב, שנהגה בעבר להתאמן שם לפני תחילת עונת המשחקים המתישה.
 

בורמיו הייתה אטרקציה תיירותית עוד בימי הרומאים, בזכות המעיינות החמים הסמוכים. אתר המרפא הזה ששמו Bagni Vecci מציע כיום היסטוריה בדמות בריכות רומיות עתיקות ובצדו ספא מודרני. פרנסי התיירות המקומיים ידעו לשלב בין הספא לשלג, ולכן ניתן לרכוש סקי־פס משולב לגלישה ולטבילה. עבור העיסוי שילמנו בנפרד. 
 

ברומיו, הממוקמת בגובה של 2,001 מטר מעל פני הים, ישבה על אם הדרך לשווייץ ושגשגה כתחנת מכס ומרכז מסחרי. לכן אין זה מפתיע שמרכזה של העיירה עטור בקתדרלה, עם פיאצה ועם מדרחובים משופעים בחנויות, ברים ומסעדות. כאתרי תיירות איטלקיים המוכרים בחבלי ארץ אחרים מציעה העיירה למבקריה מבנים מהמאה ה־17 ורחובות מרוצפים. לצד הניחוח מן העבר יש בבורמיו את כל מה שצריך כדי להיחשב יעד סקי מוערך. בשנת 2005 היא אף אירחה את אליפות העולם בסקי של ה־FIS.

מרחב הגלישה של בורמיו לבדה מצומצם יחסית (50 קילומטר), אך הוא כולל מסלולים גבוהים עם שלג מובטח לצד מסלולים מיוערים שטובים לימי ערפל. החל מהשנה הסקי־פס כולל גם את המדרונות של העיירות השכנות סנטה קתרינה וסנט קולומבמנו, והרחבה נוספת של הסקי־פס תאפשר גלישה גם בליוויניו הגבוהה (115 קילומטר של מסלולים).
 

העיירה ליווניו זוכה להצלחה כלכלית דווקא בשל היותה ממוקמת בקצה עמק נידח ורחוקה יחסית ממרכזי התחבורה. שלוש דרכים מחברות את העיירה לעולם בקיץ ורק שתיים מהן עבירות בחורף. מיקומה העניק לה סטטוס של מקום פטור ממע”מ. החל למן המאה ה־16 העיירה נהנית ממעמדה זה ושליטיה, האוסטרים ולאחר מכן האיטלקים, הכירו בו ברצותם לעודד את תושבי המקום העניים. מזכיר את אילת? גם לפי הכללים באיטליה אין להוציא מן העיר את המוצרים שנרכשו בפטור ממס, ואפילו יש נקודת ביקורת. ולמרות זאת, מספרן של החנויות הוא רב יחסית בהשוואה למספר התושבים.
 

העיירה צמחה לאורכו של רחוב מרכזי אחד שאורכו כ־15 קילומטר, כשמרבית המבנים הם בתי עץ בני קומותיים ושלוש קומות. בתי מלון, חנויות, ברים ומועדוני ריקודים הם בהיצע והעיירה תוססת בלילות, שהרי המשקאות החריפים זולים כמים.