השנה מציינת הרפובליקה האירית 100 שנים להתקוממות חג הפסחא, שהייתה אירוע מפתח להשגתה של עצמאות מלאה ב־1921. מועד חג הפסחא השנה הוא ב־27 במרץ, אך כבר בשבוע הבא, ב־3 במרץ, תיפתח במוזיאון הלאומי בדבלין, בירת אירלנד, תערוכה ושמה “מכריזים על רפובליקה", שתציין את האירוע ההיסטורי.

האי האירי על תושביו היה נתון לשליטת בריטניה מאות שנים. במאה ה־19, עם התעוררות הלאומיות באירופה, גם באירלנד שאפו לכל הפחות לשלטון עצמי תחת הממשלה שבלונדון. הפרלמנט בווסטמינסטר אכן קיבל החלטה ברוח זאת, אולם מימושה נדחה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. קבוצות של שוחרי עצמאות אירים קיוו שהמלחמה תסייע להם לממש את שאיפתם בדמות סיוע שיקבלו מגרמניה. ב־24 באפריל 1916 השתלטו חבריהן על בית הדואר בדבלין, והכריזו על הקמתה של הרפובליקה האירית ועל כינונה של ממשלה. המהפכנים לא סחפו אחריהם את תושבי העיר, ובתוך שבוע ריסקו חיילי הצבא הבריטי את ההתקוממות.

הבריטים לא הסתפקו בכך. הם הכריזו על משטר צבאי, 15 מראשי המתקוממים הוצאו להורג וכ־1,800 נאסרו. צעדים אלה עוררו את זעמם של תושבי האי. בבחירות הכלליות שנערכו ב־1918 זכתה מפלגת “שין פיין" הקתולית במרב המושבים שהוקצו לאירלנד בפרלמנט בלונדון. הנבחרים, שמצעם קרא לעצמאות רפובליקנית, סירבו ליטול מושביהם, הכריזו על פרלמנט חלופי בדבלין ויחידות חמושות של המחתרת האירית, ה־IRA, פתחו במלחמת גרילה, שגבתה 1,300 קורבנות. כבר ב־1921 הסכימו הצדדים על הפסקת אש והתיישבו סביב שולחן הדיונים. בחלוף שנה הוכרה אירלנד כמדינה עצמאית תחת הכתר הבריטי, בעוד שישה מחוזות, שבהם התגורר מיעוט פרסביטריאני נותרו נאמנים לממלכה המאוחדת. ב־1949 התנתקה אירלנד מחבר העמים, אך את השפה הגאלית הם לא הטמיעו ונותרו נאמנים לאנגלית. בהיבט זה הם מקנאים בישראל, שהצליחה להחיות את השפה העברית.
 



ביקור בבית הכלא




ביקורי הראשון בדבלין היה ביוני 1985. היינו שלושה נציגים של כלי תקשורת ישראליים, שממשלת דבלין הזמינה לביקור לקראת מסעו של חיים הרצוג, נשיאה השישי של מדינת ישראל, לעיר שבה גדל (הוא נולד בבלפסט). מהביקור הזה איני זוכר הרבה באשר מארחינו, פקידים אחדים של משרד החוץ, העדיפו לעשות לנו היכרות עם הפאבים והמסעדות של בירתם על חשבון משלם המסים האירי. שבועיים מאוחר יותר, כאשר הצטרפנו לשיירת הנשיא הרצוג, יכולנו להיווכח שלדבלין יש מה להציע בתחום התיירות. לא מיותר להזכיר שב־2010 הוכרזה העיר בידי אונסק"ו כעיר ספרותית, ולא בכדי ניתן תואר זה לעיר שממנה יצאו ג'יימס ג'ויס, אוסקר ווילד, סמואל בקט, המשורר וו.ב. ייטס, ג'ונתן סוויפט וג'ורג' ברנרד שו.

העיר, הממוקמת בחופו המזרחי של האי, ראשיתה כהתיישבות קלטית. היא צמחה לעיר תחת הוויקינגים עד שב־1171 השתלטו עליה האנגלים. במאה ה־17 הייתה דבלין העיר השנייה בממלכה אחרי לונדון ובמאות שלאחר מכן נבנו בה בתים בסגנון ג'ורג'יאני, המאפיין אותה עד היום. את העיר חוצה הנהר ליפי. חלקה הצפוני מאופיין ברחובות מסחריים בעוד בחלקה הדרומי מצויות מרבית האטרקציות התיירותיות.



בית הדואר, שם החלה התקוממות חג הפסחא, מצוי דווקא בחלקה הצפוני, ברחוב או'קונל, לא הרחק מהנהר. הבניין הזה נבנה לפני 200 שנה וחזיתו “היוונית" הקלאסית נשמרה למרות ההפגזות של הצבא הבריטי. מכל מקום, הבניין שוקם ועד היום הוא מתפקד כסניף דואר לצד אירוח מוזיאון הדואר, שם שמור מסמך ההכרזה המקורי של הרפובליקה. לא הרחק משם, עדיין בגדה הצפונית, ניצב Kilmainham Gaol, בית הכלא שבו נכלאו רבים ממתנגדי השלטון הבריטי וכיום הוא אתר תיירות ואחד מסממני המאבק לעצמאות (כמו כלא עכו בישראל).

אבל המקום הראשון לתחילת טיול ההיכרות עם דבלין הוא טריניטי קולג'. המוסד האקדמי הראשון במעלה של אירלנד ממוקם במרכזה של העיר. הוא מקיף שטח של כ־160 דונמים משופעים מדשאות, כיכרות ושבילים מרוצפי אבן וגם מבנים קלאסיים המאכסנים את אוצרותיה של האוניברסיטה הראשונה באי, שנוסדה ב־1592. הללו כוללים 200 אלף ספרים המצויים על מדפי "החדר הארוך", שמדהים את רואיו, ובהם מסמכים עתיקים בעלי חשיבות היסטורית כ־Book of Kells, מהמאה התשיעית. 

גשר הא'פני שעל נהר הליפי נחשב גם הוא לאטרקציה תיירותית פופולרית. הוא נבנה לראשונה מעץ ב־1816. כיום זהו גשר מתכת קשתי שאורכו 43 מטרים והוא משמש הולכי רגל בלבד. מדרום לגשר וממערב לקולג' מצוי מתחם הנושא את השם טמפל בר, על שמו של אחד מנשיאי הקולג' במאה ה־16. אזור זה נחשב לרובע התרבות של דבלין ומצויים שם מוסדות אחדים כגלריית הצילום, ארכיב הסרטים, בית ספר למשחק וגם בורסת ניירות הערך. אזור זה פופולרי גם בזכות המסעדות, המועדונים, הברים והפאבים הפזורים בו. לא הרחק מהקולג', מדרום לו, ממוקם רחוב גרפטון, שנחשב לרחוב הקניות היוקרתי בדבלין, שבנוסף לכך עשה לו שם בקרב התיירים בזכות מופעי הרחוב של אמנים, שחלקם, כלהקת 2U, התחילו שם את מסעם אל התהילה. ברחוב זה, שבו בניינים היסטוריים, ניצב גם פסלה של מולי מלון, הנערה המפורסמת מן השיר שהיה להמנונה הלא רשמי של דבלין. בשל עבודות תשתית הועתק הפסל באורח זמני והוצב מול לשכת התיירות. הוא יוחזר לרחוב גרפטון ב־2017.
 

לשבור שיאי גינס




שני אתרים היסטוריים הפופולריים מאוד בקרב תיירים הם טירת דבלין וקתדרלת סט. פטריק. המצודה, שבמרכזה מבנה עגול המוקף חומה, הייתה מרכזו של השלטון הבריטי עד ל־1922. כיום היא מארחת תערוכות, קונצרטים וקבלות פנים רשמיות. ממוקמת שם גם ספריית צ'סטר ביטי המכילה אוסף עצום של כתבי יד וספרים בשפות רבות ובהם פרקים מכתבי הקודש ושירי תפילה מהמאה השנייה שמקורם בארץ ישראל. קתדרלת סט. פטריק, הקדוש של אירלנד, היא הכנסייה הגדולה באירלנד. אולם התווך שלה הוא עצום ורצפתו היא מלאכת מחשבת של מוזאיקה. קתדרלת סט. פטריק היא גם הכנסייה החשובה של המדינה, אף על פי שהארכיבישוף של אירלנד יושב בכנסייה הגדולה הנוספת בעיר, קתדרלת כרייסט, ששוקמה במאה ה־19 וגם היא ראויה לביקור.

בתחום המוזיאונים נציין את המוזיאון לאמנות מודרנית, IMMA, המתארח במבנה מן המאה ה־17, ששימש בעבר כבית חולים, ואת המוזיאון הקטן של דבלין המספר את תולדותיה של העיר במאה ה־20. תצוגת המוזיאון מבוססת על חפצים, יצירות אמנות, כרזות וצילומים שנאספו בידי תושבי העיר, ולכן הוא מכונה מוזיאון העם. אגף חדש במוזיאון מוקדש לגיבורי העיר, חברי להקת 2U. המוזיאון נושק לאחת הריאות הירוקות של דבלין, סט. סטפן גרין. זהו פארק המקיף כ־90 דונמים ובו אגם, מפל, מזרקות, פסלים ומדשאות. הוא נפתח לשימושו של הציבור ב־1880 בידי בעליו משפחת גינס, בעליה של מבשלת הבירה המפורסמת.
 

 
 

גם מבשלת גינס היא סוג של מוזיאון העורך סיורים מודרכים למבקרים באתר, שבהם לומדים את תהליך ייצור הבירה המפורסמת וגם את ההיסטוריה של המותג והצלחתו ברחבי תבל. מהבר שבקומה השביעית של מבנה המבשלה נשקף מראה פנורמי של דבלין. הביקור מסתיים, איך לא, בחנות המפעל. אירלנד אינה מתמחה רק בבירה, אלא גם בוויסקי. מבשלת ג'יימסון הישנה היא המקום שאליו ילכו חובבי “המים של החיים" – התרגום של ויסקי מגאלית עתיקה. מבשלת ג'יימסון הישנה החלה לפעול במרכזה של דבלין ב־1780 וב־1971 הועבר תהליך הייצור לאתר חדש.

סיור מאורגן במבשלה הישנה נמשך כשעה, ובו מתוודעים להיסטוריה של המשקה בכלל ושל ג'יימסון ויסקי בפרט, וגם זוכים לכוסית. למעשה אפשר לבלות שם שעות אחדות, אם בארוחה במסעדת המבשלה המלווה במופע בידור או בהשתתפות במבחן טעימה של סוגי וויסקי שונים.

המוזיאון הלאומי (לאמנות דקורטיבית והיסטוריה) שוכן בקסרקטין ששימש את הצבא, לא הרחק מבניין הפרלמנט והגלריה הלאומית. המוזיאון מחזיק 150 אלף מוצגים מכל תחום ועניין ובהם מעילו של מייקל קולינס, מנהיג התקוממות חג הפסחא והמלחמה בבריטים, שנרצח ב־1922, ככל הנראה בידי שליחיו של יריבו אמון דה־ואלרה. המוזיאון הזה יארח את תערוכת “מכריזים על רפובליקה". יהיה זה אירוע ראשון בשורה של רבים.