עבור הוריהם של תלמידים וילדי גנים יציאה לחו"ל בחופשת הפסח היא רק בגדר אימון הכנה לקראת החופשה הגדולה בקיץ. נסיעות הפסח אינן ארוכות בדרך כלל ואינן מתפזרות על פני הגלובוס גם בשל העובדה שמדובר בתחילתו של האביב. בילוי של ימים אחדים על החוף, כאן באגן המזרחי של הים התיכון, עושה תיאבון לצאת לחופשה במקום שהשמש תחמם ותשזף במידה, לפני להט יולי־אוגוסט. אז אם לא נסעתם לאכזיב, אילת או נתניה, מוגשת לכם תזכורת קצרה לארבעה יעדי חופים לא רחוקים עם אפשרות לגוון את הבילוי בטיולים בטבע במעט תבלין היסטורי. 

קפריסין:

על פסגת האולימפוס 



בעוד התיירים הצעירים נוהרים מזרחה לאיה נאפה, שם מובטחת להם - כך הם מקווים - חופשה של הוללות, אזי מומלץ לתיירים מן השורה שלא נשארו באחד מבתי המלון שעל החוף בקרבת לרנקה (ושדה התעופה) להתמקם במערבו של האי. כאן הם ימצאו חופים רגועים, כפרים לצד דרך יין, מנזרים ומסלולי הליכה רגליים בהרי הטרודוס.


העיר החשובה במערב קפריסין היא פאפוס. לאורך החוף שמצפון לעיר ולנמל שלה נבנו בתי מלון ובתי נופש לרוב. בטיולנו האחרון לאי נסענו בכיוון הזה ופנינו מערבה לכיוון החוף ולכנסיית איוס גורגיוס הנראית למרחוק. משם אפשר לנסוע כחמישה קילומטר על דרך כבושה למפרץ לארה. מצאנו שם מסעדה הצופה על ים הטורקיז. לא רבים מגיעים לשם והטיול על הצוקים הוא חוויה. כמובן שאפשר לשתות בירה אל מול הים ואפשר גם לטבול במים הקרירים.



הרי הטרודוס, ששיאם הוא הר אולימפוס המתנשא ל־1,951 מטרים, הם אתר תיירות פופולרי. בקיץ נמלטים רבים להרים מן הלחות והחום של מישורי החוף. תחילתה של הדרך הראשית להרי הטרודוס היא בעיר הנמל לימסול ("למסוס" על השלטים, בעוד ניקוסיה היא "לפקוסיה"). נסיעה של 40 קילומטר ל"כיכר טרודוס" מביאה את התיירים למרכז מבקרים עם מסעדה, דוכני מזון, אכסניה, חנויות מזכרות ואפשרות 

לצפות על הנוף. הצבע השולט הוא ירוק בזכות עצי האורן הרבים ועצי הארז המעטים. מן הכיכר הדרך מזרחה מוליכה לניקוסיה, ואם פונים מערבה מגיעים לפסגת האולימפוס, שם יש שבילי הליכה, ומנזר בשם קיקו. זהו המרשים במנזריה של קפריסין וכנראה גם העשיר בהם. כאן למד נשיאה הראשון של קפריסין, הארכיבישוף מקאריוס, וקברו נמצא בסמוך. כך משלבים נופים, ים והיסטוריה.

כרתים: 

הבית של זאוס 



האי כרתים עשיר בהיסטוריה, ודי יהיה אם נציין שזאוס, ראש וראשון לאלי האולימפוס, השמיים והיוונים, נולד בכרתים. אולם החלק הארי של התיירים הבאים לאי מבקשים את השמש. באתרים אחדים על החופים הצפוניים הוקמו ערי מפלצת תיירותיות ויש בתי מלון שאף אימצו את שיטת "הכל כלול", בסטנדרט יווני שאינו משתווה לזה הטורקי. המהדרים יחפשו וילות ודירות באתרים פחות המוניים ויש אף כאלה שיעדיפו מקום שאינו נושק לחוף הים. ואכן, כרתים אינו רק חופים וים טורקיז. פסגות, קניונים, מפלים, יערות, כרמים, מטעים, שבילי הליכה וכפרים ציוריים כלולים גם הם ברשימת ההיצע. מרבית ביקורינו בכרתים היו בחלקו המערבי של האי, שם מצויות שתיים מעריו היפות ביותר, חאניה ורתימנו. החופים הדרומיים שם הם פראיים ומפורצים. 



באלי, שבחוף הצפוני, לצד דרך החוף בין הבירה (ושדה התעופה) הרקליון לחאניה, הוא אחד מכפרי הדייגים שהצליחו לשמר את האותנטיות שלהם. הוא נהנה מארבעה מפרצונים ובהם חופי רחצה חוליים מוסדרים. באחד מהם יש גם נמל סירות. רחובו המרכזי של הכפר מתפתל בין שיפולי גבעות ולצדדיו מוקמו בתי מלון וחדרי אירוח סולידיים שבהם נשמעים פעמי הצאן הרועה על המדרון שמנגד. מבאלי אפשר לצאת לטיולים יומיים לאתרים לא מרוחקים ובהם מנזר ארקדיו, שהוא אחד הסמלים הלאומיים של יוון. אטרקציה נוספת היא אגם קורנס שלחופו התפתחה תעשיית תיירות הכוללת סירות פדלים, טברנות ושפע של חנויות מזכרות.

העיר חאניה הצליחה לשמר את המורשת הארכיטקטונית של כובשי האי כרתים לדורותיהם, החל למן התקופה הביזנטית, עבור בכיבושים הוונציאניים והעותמניים וכלה באיחודו ב־1913 עם המולדת היוונית. חלקה העתיק והתיירותי של חאניה נצור בתוככי קו החומות הוונציאני לחופם של מפרץ ונמל שעליהם משקיף מגדלור המצטלם נפלא. אף שמדובר במתחם תיירותי, עם שפע של חנויות ומסעדות, לאורכן של הסמטאות הצרות המעוטרות במרפסות עץ שומרת חאניה על איכותה הציורית והמרתקת.

מלטה: 

ותודה לאבירי המסדר 



חופיה של מלטה אינם מבטיחים יותר מאלו שבאיים אחרים בים התיכון, אולם לאי, הממוקם בין איטליה ללוב, יש ייחוד בזכות ההיסטוריה שלו. מלטה ידעה גם היא כובשים רבים ונזכיר מהם את הפיניקים, הרומאים, המוסלמים ואת אבירי המסדר ההוספיטלרי, הידועים כאבירי מסדר מלטה. השפה הנשמעת בפי תושבי מלטה, שדתם היא קתולית, היא עירוב של שפות כשהדומיננטית בהן – לפחות לפי משמע אוזניים - היא ערבית צפון אפריקאית עם תוספת של השפעה איטלקית. העובדה שהבריטים ישבו שם החל מראשית המאה ה־19 עושה גם את האנגלית לפופולרית.



אבירי מסדר מלטה, שנחתו באי ב־1530, השאירו חותם משמעותי, ולתקופת שלטונם, עד לכיבוש האי בידי נפוליאון, יש לייחס את מרבית אוצרותיו התיירותיים של האי ובראשם עיר הבירה ואלטה. גולת הכותרת של הביקור בעיר היא קתדרלת סנט ג'ון, על שמו של פטרון מסדר האבירים. המבנה הפנימי של הקתדרלה הוא שיר תהילה לסגנון הבארוק והוא מדהים בססגוניותו ובעושר יצירותיו. הקתדרלה ממוקמת ברחוב רפובליקה, שהוא רחובה הראשי של ואלטה, ובו ממוקמים מוזיאון הארכיאולוגיה, הספרייה הלאומית, בית המשפט, מוזיאון המלחמה וארמון ה"גרנד מאסטרס", המשמש כיום כארמון הנשיאות והוא פתוח לביקורים. הרחוב מוליך משער העיר עד למצודה המרשימה החולשת על הכניסה למפרץ.

לא נשכח לציין כי מלטה מציעה בתי מלון ברמה גבוהה, כשבקרבתם ימצא התייר מסעדות, אתרי בילוי ליליים, חנויות וגם קזינו. מרבית החופים הם סלעיים, עתירי מערות, והבולטת בהן היא המערה הכחולה, שאליה אפשר להפליג כשהים רגוע. ממדיה של מלטה מאפשרים טיול עצמאי בן יום באי, אם ברכב שכור ואם בעזרת אוטובוס תיירים שלו מסלול קבוע.

דרום איטליה: 

נאפולי או פומפיי? 



דרך החוף של אמלפי (Costiera Amalfitana), על כפריה, מפרציה הטורקיזיים, נקודות התצפית, הווילות והגנים, היא אחת המפורסמות בתבל, ולא בכדי. אורכה של הדרך, שנמצאת מדרום למפרץ נאפולי, מסלרנו לסורנטו, הוא 56 קילומטר. היא עולה אל צוקים, מתפתלת ויורדת למפרצים, נושקת לים וחוצה עיירות המפתות את הנוסע לטעום מהן. אמלפי, רבלו ופוזיטנו הן המפורסמות שבהן, ויעיד על כך מספר הסרטים שצולמו שם.   הקטע המרשים של דרך החוף, כ־30 קילומטרים שהוכרזו בידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, הוא בין אמלפי לפוזיטנו, שעל החוף שלהן נהננו לראות את דיאן ליין, מצטרפת לסעודה שערכה משפחתו של מאהבה, מרסלו, בסרט "תחת שמי טוסקנה". 

המראה הראשון של פוזיטנו, הנגלית במפתיע ממרום הצוק בתום עיקול נוסף של הדרך, הוא מרשים. בתיה הצפופים, המונחים על המדרונות, נראים כקוביות צבעוניות. אמלפי מכבדת את מבקריה עם טיילת חוף, שבקרבתה מצויה הקתדרלה הצופה אל הפיאצה. הרחובות המובילים אל הכיכר מהווים את המרכז ההיסטורי של העיירה, והיום הם משופעים בחנויות המחכות לתיירים. רבלו בנויה בקצה שלוחה של רכס ההר, ומגובה של 365 מטרים היא צופה ממעל על המפרץ. רבלו טובלת בירק, סמטאותיה מעוטרות במעברים מקורים ולאורכן פעורים פה ושם שערים המוליכים לגני וילות. וילה צ'ימבורנה ווילה רופולו ליד הקתדרלה המקומית שנבנתה במאה ה־11, מול הפיאצה, הן המפורסמות שבהן ואפשר לטייל בגניהן.

שהות בת ימים אחדים באזור זה – אפשר להתמקם שם בחדרי אירוח פשוטים או במלונות בוטיק הגובים מחירי עתק - מעניקה הזדמנויות לגיחות לאתרי תיירות סמוכים. עיר הקיט סורנטו, בקצה המערבי של דרך החוף, משרה רוגע עם גניה היפים. היא משקיפה על נאפולי והיא נמל היציאה של המעבורות היוצאות לאי קפרי. כמובן שגיחה לנאפולי היא אופציה, אבל על ביקור בעתיקות פומפיי אסור לוותר. "העיר המתה", שנקברה תחת אפרו של הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה, נותנת מושג על החיים לפני אלפיים שנה, ואפשר לחוש בכך גם אם לא מבקרים בכל הווילות ומסתפקים במפורסמות שבהן. מבין מבני הציבור, מקדשו של אפולו הוא הפופולרי, וכך גם הפורום, שניצב במרכז שרידי העיר. יצירות פרסקו ארוטיות, שהעניקו לפומפיי ממד מפורסם נוסף, יימצאו בשרידי בית הזונות, אך לא רק שם. בחנות שבשער העיר מצויים ביטויים שונים ליצירות הללו. אמנות נועזת אך גם מכובדת.