חמישה מספריה של הסופרת והמאיירת האנגלייה ביאטריס פוטר תורגמו לעברית. המפורסם שבהם, שהוא גם הראשון שחיברה, ב־1902, הוא “פיטר הארנב", שזכה לשתי גרסאות תרגום. אלא שבעידן הנוכחי זה לא מספיק ואי אפשר ללא טלוויזיה. ערוצי הילדים הכינו גרסה עברית לסרטים המצוירים המבוססים על יצירותיה של הסופרת, שהשבוע, ב־26.7, צויינו 150 שנים להולדתה.

דמותה של Beatrix Potter (6681־3491) ופועלה הם אחת האטרקציות התיירותיות העיקריות של אזור האגמים (Lake District) שבצפון מערבה של אנגליה. 15 מיליון תיירים פוקדים מדי שנה את הגן הלאומי לייק דיסטריקט, ולצד ביקור באתרים שבהם יצרו פוטר ועמיתיה לכתיבה, כמשורר ויליאם וורדסוורת (Wordsworth), מציע האזור יישובים ציוריים ונופי טבע, שמשכו אליהם במאה ה־19 הרבה יוצרים רומנטיים.

העיירה אמבלסייד מרוחקת משדה התעופה של מנצ'סטר כ־150 ק"מ והיא ממוקמת בקצה הצפוני של אגם וינדרמיר. Ambleside היא מן היפות בעיירות אזור האגמים. בתיה בני מאות שנים, יש בה שפע בתי מלון וחדרי אירוח, וכעיירה תיירותית היא עמוסה בחנויות ביגוד וציוד ספורט, מסעדות ופאבים. בחרנו להתגורר מחוץ למרכז, לגדות נחל. הבית עצמו נטוע בלב גן אנגלי משופע בעצים גבוהי צמרת המקיפים מדשאה רחבת ידיים. בתוככי הבית סדורים בקפידה פריטי נוי וקישוט, ממש אתר צילום אידיאלי לסרט תקופתי.





ההליכה ברגל אל העיירה בצמוד לנחל ושמו רותיי (Rothay) היא לכשעצמה טיול מקסים בטבע. בית הגשר הצר הניצב על אחד מפלגיו הוא האתר המצולם ביותר באמבלסייד, אך אין באטרקטיביות שלו כדי לבטל את יופיים של מבנים עתיקים נוספים הבנויים מאבני צפחה. אחד מהם הוא מלון "קווינס", הניצב בכיכר השוק (מרקט פלייס). סביב הכיכר מצאנו פאבים ומסעדות לרוב וגם את לשכת המודיעין המקומית. כיכר השוק היא גם נקודת מוצא למסלולי הליכה סביב העיירה, ויש רבים כאלה. אחד הפופולריים שבהם הוא הטיפוס למפלי סטוקגיל. זהו מסלול בן שעה לאורכו של רצף מפלים הזורמים בעוז אל מרכז העיירה.

שירים מעטרים ערוגות

מקצת ממסלולי ההליכה הם מעגליים, אחרים אפשר לעשות בכיוון אחד ולשוב לנקודת המוצא בתחבורה הציבורית. בחרנו להתחיל את מסעותינו בשביל המוליך אל העיירה גראסמיר (Grasmere) המרוחקת מאמבלסייד שישה קילומטרים. תחילתו היא ב־Pelter Bridge, שהוא גשר אבן קשתי וצר מעל ל־Rothay. השביל מעפיל בין שיחי שרך על צלע ההר המשקיפה על אגמון הנושא את השם רידל, כשפה ושם ניצבים עצים עתירי צמרת. הטיפוס מוליך למערה, לרידל קייב. קרקעיתה היא בריכת מים, והמבקרים בעלי שיווי משקל פסעו ללבה על אבני סלע שהונחו לשם כך. צלילי זמרה א־קפלה נשמעו שם נפלא, והמקומיים התלהבו למשמע "בוא ואשק לך" שזומר בעברית בשני קולות על ידי שתי תיירות ישראליות. היה זה יום שבת מוצף שמש, עובדה שהבטיחה מטיילים רבים, כמעט כולם בני הארץ והם בני כל  הגילים. לא היה אפשר להתעלם מכמות הכלבים הרבה. כולם התנהגו למופת, הולכי ארבע והולכי שתיים. כאשר גברת אחת עשתה סימנים של מצוקה בעומדה על סלע במרכזה של בריכת המים, נמצא מיד הג'נטלמן שנכנס בבגדיו למים לחלצה.



העיירה גראסמיר היא פנינה תיירותית, וכנסיית סיינט אוסוולד (642 לספירה), שניצבת במרכזה ולגדת הנחל, היא משכן קבר משפחתו של ויליאם וורדסוורת, שנחשב לאחד מגדולי המשוררים בארצו. גם הוא, כביאטריס פוטר, נחשב לאטרקציה תיירותית, ונקודות שונות של מסלול חייו הן אתרים מושכי קהל. הוא נולד בעיירה Cockermouth שבצפון חבל האגמים ובית הולדתו פתוח לקהל. לבית גינה עשירה בצמחי תבלין ושורות משיריו מעטרות את הערוגות. עצי תפוח מזנים שונים נטועים בה ובתחילת הסתיו הם היו עמוסי פרי בגוונים שונים. הבית ניתן לאביו של המשורר, ששימש מזכירו של אחד מעשירי צפון אנגליה, שגם כיהן כחבר פרלמנט. כשהאב מת, נאלצה המשפחה לעזבו, והבית נרכש על ידי הקרן הלאומית (נשיונל טרסט) ורוהט בהתאם למקובל בתקופה הג'ורג'יאנית. נופך מיוחד לביקור מעניקים אנשי הנשיונל טרסט השופעים ידע ונכונות לשתף בו את המבקרים. ההסברים הללו הופכים את הביקור במקום לחוויה.

התחנה הבאה בנתיב חייו של המשורר הייתה העיר Penrith, שם למד בבית ספר יסודי שנים אחדות. הדרך מאמבלסייד לפנריט נושקת לאגם אולסווטר, המוגדר כאגם היפה מכולם. כאחיו, זהו אגם ארוך וצר וספינות קיטור מסיעות תיירים בין קצותיו. פנריט עצמה היא עיירת גבול ולכן יש בפאתיה שרידים של מבצר שהיה בנוי מאבן חול אדומה. צבע זה מאפיין גם את בתי העיר הישנים. הרחוב המרכזי הוא ציורי עם חנויות מקומיות. בכיכר המרכזית ניצב מגדל שעון ובקרבתו כנסיית סט אנדרו'ס, שסמוך לה היה בית הספר של המשורר. הכנסייה עצמה מיוחדת באשר אולם התפילה כולל יציע הנשען על עמודי עץ בשלוש מארבע פאותיו (מזכיר את בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם). בין פנריט לקוקמאוט מצויה העיר קסוויק, שהיא עיירת שוק לחופי אגם שבו שתולים איים מיוערים. הטיילת לחופיו היא בשולי העיר והיא מזמינה מטיילים. בשעת בואנו, לקראת שקיעה, האגם בהק בעוד ההרים והעננים נצבעו אדום.
האנגלית לפשוטי העם



סיפוריהם של וורדסוורת ופוטר נפגשים בעיירה הוקסהד (Hawkshead). כרגיל בחבל ארץ זה, דרך צרה בין חומות אבן, עם עיקולים, מעלות ומורדות, מוליכה אליה. המשורר למד בבית הספר המקומי, שנוסד ב־1585 ושכן במבנה צנוע בן שתי קומות. שמונה שנים בילה שם וורדסוורת, ששמו טבוע, לצד שמות תלמידים משועממים נוספים, על אחד השולחנות בכיתת הלימוד, אם כי איש לא מוכן להישבע שאכן היה זה המשורר עצמו שחרט את שמו בעץ. ספסלי הכיתה הם שם מיום היווסדו של בית הספר והמכתבות הן בנות מאתיים שנים. תושב המקום שמארח את המבקרים הפליא בסיפורים על ההווי ועל החינוך באנגליה. השפות והמקצועות שנלמדו עד סגירת בית הספר ב־1909 היו לטינית, יוונית ומתמטיקה בלבד וזאת בכל שעותיו של יום לימודים ארוך. האנגלית הייתה שפתם של פשוטי העם, ואנשי העט רכשו אותה מקריאת ספרים ולא בבית הספר. למוסד החינוכי הזה היו שתי כיתות – 70 תלמידים בשכבה הנמוכה ו־30 בעליונה - והבוגרים המשיכו היישר משם לקולג'ים באוקספורד וקיימברידג'.

אולם הכוכב המסחרי של הוקסהד היא ביאטריס פוטר. במשרדיו של בעלה העורך דין, שלו נישאה בהיותה בת 43, הקימה הנשיונל טרסט תערוכה שסוקרת את סיפור חייה ואת עבודתה הספרותית – 30 ספרים, ובהם 23 ספרי ילדים שגם איירה. בחנויות העיירה מוכרים מזכרות וספרים שכולם קשורים בה (מחיריהן בדרך כלל זולים יותר מאשר באתר הרשמי). הכנסייה של הכפר משקיפה ממעל על יישוב מטופח המוקף בשבילי הליכה. בית הקפה ממוקם בבניין מהמאה ה־12 ומבנים נוספים בני גילו מעניקים למקום אווירה מיוחדת. לא הרחק מהעיירה מצוי מעונה הכפרי של פוטר בחווה שהיא ניהלה, וגם שם אפשר לבקר. פוטר הגיעה לראשונה ללייק דיסטריקט בחופשות משפחתיות. היא התאהבה באזור, ובהיותה עשירה בזכות הצלחת ספריה רכשה חוות אחדות, כשאחת ממטרותיה הייתה למנוע השחתה של הנוף המקומי. בצוואתה היא הורישה את החוות לנשיונל טרסט.



שהות של למעלה משבוע בלייק דיסטריקט הבהירה לנו את האחיזה האיתנה של אותה קרן לאומית בנכסיה התיירותיים של אנגליה. לצד בתיהם של הסופרים והמשוררים, הקרן אחראית גם לטיפוחם של שבילי ההליכה וגם למגרשי החניה שממוקמים בנקודות המוצא שלהם. בכולם נדרשים המבקרים לשלשל דמי חניה למדחנים, גם אם המגרשים ממוקמים בשוליו של יער.

Tarn Hows הוא אגם זעיר שאחד ממגרשי החניה שממנו מגיעים אליו מצוי על הדרך בין הוקסהד לקוניסטון. הבטיחו לנו שזהו אגם זעיר ומקסים, אך לא ידענו למה לצפות. למזלנו, חנינו במגרש החניה המרוחק, על כביש 593A, כך שהתאפשר לנו לטפס אל האגם לצדו של נחל עתיר מפלים המוקף ביער ובחורש עם מגוון עשיר של צמחים. האגם הוא פנינת יופי עם שביל הסובב אותו ומדשאות המקיפות אותו. למעשה, מדובר באגם מעשה ידי אדם, תוצאה של חיבורן של שלוש בריכות. גם להפיכתו של האגם לאתר תיירותי אחראית פוטר, שרכשה את השטח והעבירה אותו לנשיונל טרסט. היישוב השכן, קוניסטון, יושב גם הוא לשפת אגם שהוא צר וארוך במיוחד. שם חי הסופר והמבקר בן המאה ה־19 ג'ון רסקין, אך את פרסומו רכש האגם בזכות דונלד קמפבל, שבשנות ה־60 של המאה הקודמת שבר במימיו את השיא העולמי במהירות של כלי שיט עם סירתו 'בלו בירד'. קמפבל מצא את מותו במי האגם בניסיונו לשבור את השיא שלו. המוזיאון המקומי מוקדש לשניהם, לסופר ולאיש הספורט.