בשהותי בניו יורק, ימים אחדים לפני בוא החורף ובטרם חשתי צמרמורת למשמע תוצאות הבחירות לנשיאות בארצות הברית, נפרדתי ליומיים מעמיתי לנסיעה. הם בחרו לבלות יום במרחבים הירוקים של פנסילבניה ויום נוסף במרחב האורבני של ניו ג’רזי (טיול שורשים ושיטוט בקניונים). אני העדפתי להשקיע את זמני במוזיאונים ספורים לאמנות שמציע התפוח הגדול.

אכן, יש לא מעט מטיילים שמוזיאונים לאמנות אינם מופיעים ברשימת אתרי הביקור המועדפים עליהם. וטוב שכך. בביקורי באחדים מחשובי המוזיאונים של ניו יורק נוכחתי לדעת שעדיין יש להם ביקוש רב, ואפילו נדרשת עמידה בתור כדי לבוא בשעריהם. ואין מדובר דווקא ביום גשום, שבו מחפשים המטיילים בסנטרל פארק מחסה באחד המוסדות הללו הממוקמים בשדרת "מייל המוזיאונים" בשדרה החמישית הנושקת לפארק.

מרבית המוזיאונים הוותיקים הם בעלי שטח תצוגה גדול, ובהם אוספים עשירים שמוצגים דרך קבע. המפורסמים שבהם, כלובר הפריזאי, אוצרים יצירות אמנות מימי קדם ועד העת הנוכחית. אחרים בוחרים להתמקד והאפשרויות מגוונות: זרם אמנותי, עידן תרבותי או התרכזות באמן יחיד. בבד בבד לתצוגות הקבע, יוזמים המוזיאונים תצוגות עתיות, שבהן בכותרת שנבחרה הם מציגים יצירות שאינן בדרך כלל ברפרטואר שלהם. התייר, שכבר אסף קילומטרז’ של תצוגות קבע, וכך גם תושבי הכרך שבו ממוקם המוזיאון, הם הנהנים מן היצירתיות ומכישרון האיסוף של מנהלי המוזיאון ואוצריו.



הפתעה במרתף

אני נמנה עם הסוג השני של מבקרי המוזיאון. אולם, אפילו שכבר ראיתי את תצוגות הקבע במפורסמים שבמוזיאונים, החל מההרמיטאז' בסנט פטרסבורג, דרך ה-Kunsthistorisches בוינה, הפראדו במדריד וכלה במוזיאון גטי בלוס אנג'לס, עדיין בהיכנסי לאחד מהם איני מחמיץ את המבוקשים באולמות התצוגה. וכך בהגיעי ל”מט” (המטרופולין מיוזיאום) של ניו יורק פסעתי דרך האולם המוקדש לפסלים ויצירות דקורטיביות של אמנים אירופאים ומשם המשכתי לאולם שבו מוצגים פסלים מיוון ורומא. בין התערוכות העתיות שראיתי והתעכבתי בהן הייתה זו שכותרתה "ירושלים של השנים 1000-1400" המתארת את המגוון התרבותי-דתי של עיר הקודש. מרשימה ומפעימה ממנה הייתה תערוכה של יצירותיו של הצייר הצרפתי בן המאה ה-17, ולנטין דה בולון, שנחשב לממשיכו של קראווג'יו. אפשר לראותה עד 16 בינואר.

ה"מט" נטל בחסותו את המבנה שפינה מוזיאון ויטני בשדרת מדיסון השכנה והפכו ל"מט ברואר" שמציג אמנות עכשווית. ההצלחה הנוכחית שלו היא עבודותיו של קרי ג'יימס מרשל, אמן שחור יליד 1955, שחווה בהיותו בן עשר את המהומות ברובע וואטס בלוס אנג'לס. מרשל מלווה זה שנים את המאבק של בני הקהילה האפרו-אמריקאית לשוויון. ציוריו גדולי ממדים, עשירים בצבע והדמויות המופיעות בהם הן על טהרת השחורים. את התערוכה אפשר לראות עד 29 בינואר.



למוזיאון גוגנהיים לאמנות מודרנית, גם הוא במייל המוזיאונים, צריך להיכנס לפחות פעם אחת ולו רק כדי לחוות את התכנון הייחודי של פרנק לויד רייט. לא התעכבתי לראות את התערוכה שהוצגה על הכתלים של הספירלה, אולם שבתי ופקדתי את האוסף המשפחתי והעשיר של מייסדי המוזיאון המוצג בדרך קבע. ה"נויה גאלרי" השכן הוא צנוע בממדיו אבל ענק ביצירות שנאצרו בו. המוזיאון הזה הוא פרויקט של רון לאודר, שאסף עבודות של גדולי הציירים בגרמניה ואוסטריה. עד 16 בינואר 2017 מוצגת שם התערוכה המופלאה של "הנשים של גוסטב קלימט" ובהם דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר - "האישה בזהב". התורים הארוכים מעידים על איכותה. אחריה, במלאת 15 שנים למוסד זה, יוצגו מיטב יצירות האמנות הגרמניות שמצויות באוסף בכותרת
Masterworks from the Neue Galerie. בית הקפה של המוזיאון עם עוגותיו המשובחות הוא אטרקציה בפני עצמה עם תור משלו (רמז: בתום הביקור רדו לקומת המרתף).



בביקור נחשפתי לראשונה ל-Morgan Library & Museum בשדרות מדיסון 225. בראשית המאה ה-20 הייתה בבניין שנבנה בסגנון קלאסי ספרייתו של ג'"פ מורגן, שנחשב לגדול הבנקאים של אמריקה ואשר תרם בפועלו ליצירת התאגידים הגדולים. בספריה המדהימה ביופייה נאגרו כתבי יד וספרים בעלי ערך היסטורי, החל מכרכים נדירים של התנ"ך וכלה בשירים שכתב בוב דילן.

לאחר שיפוץ שנעשה ב-2006 הוסיפו אולמי תצוגה לבניין, ועד השבוע הראשון של ינואר מוצגות שם שתי תערוכות ראויות לביקור. אחת מביאה את סיפורן של שרלוט ברונטה ("ג'יין אייר") ואחיותיה, והאחרת מציגה את המפורסמות ביצירותיו של הצייר הנס ממלינג, הגרמני-בלגי בן המאה ה-15. אחריהן יבואו עוד שתי תערוכות מעניינות. האחת עניינה יהיה המשוררת בת המאה ה-19, אמילי דיקינסון (עד 21 במאי), והאחרת תציג את "אוסף תסין" של המוזיאון הלאומי של שבדיה (עד 14 במאי).

מהאוסף של אלטון ג'ון

עונת החורף היא עונת השפע של המוזיאונים שמציגים תערוכות חדשות. הסקירה להלן תציג אחדות מהמעניינות שבהן.

עדיין בניו יורק: ב-MoMA, המוזיאון לאמנות מודרנית, תוצג תערוכה שתוקדש לפרנסיס פיקאביה הצרפתי (1879-1953) וזאת תהא תערוכה מקיפה ראשונה בארצות הברית של יצירותיו. האמן לא קשר עצמו לשום סגנון ויצר בתחומים מגוונים: ציור, שירה, הופעות וסרטים. הוא נחשב לאחד מחשובי היוצרים של זרם הדאדא, אך לאורך הקריירה נגע בזרמים אמנותיים שונים.

גם המבקרים בלונדון יוכלו ליהנות מתערוכות שהושקעו בארגונן מחשבה ומאמץ. הטייט מודרן, על גדות התמזה, יציג את The Radical Eye שמעניקה "הזדמנות חד פעמית להיחשף לאחד מאוספי הצילום הפרטיים העשירים בתבל, מהעידן המודרני הקלאסי, משנות ה-20 ועד לשנות ה־50 של המאה הקודמת". מדובר בצילומים שאלטון ג'ון אסף ובהם צילומי הפורטרטים שנעשו בידי מאן ריי, שהיה אמן אוונגרדי רב גוונים אבל התפרסם וזכה להכרה ברחבי תבל בזכות צילומיו החדשניים והמופשטים. בתערוכה 150 יצירות פרי עבודתם של 70 אמנים. התערוכה תוצג עד 17 במאי.

נשיונל גאלרי בכיכר טרפלגר תציג תערוכה שכותרתה Australia’s Impressionists. השמות אינם מוכרים, אך הנופים הבהירים של היערות והחופים, של חיי היום-יום במלבורן וסידני, נושאים את הקסם של היבשת החמישית, שיצירות שלארבעה מחשובי צייריה מוצגות לראשונה בהיקף כזה מעבר לים. התערוכה תוצג עד 26 במרץ.

בבריטיש מיוזיאום יציגו מ-9 במרץ את The American Dream, Pop to the present. מהפכת הפופ באמנות בארצות הברית החלה לפני שישה עשורים בפרץ של יצירה גרפית חדשנית, שבין סמליה אנדי וורהול ורוברט ראושנברג. יצירות ההדפס שלהם ושל חבריהם התגרו בציור ובפיסול וזכו לתפוצה נרחבת. המוזיאון מציג את אוסף יצירות הפופ שלו לא בלי קשר לבחירות שנערכו מעבר לים.

סקירה כזאת אינה יכולה לדלג על פריז. בלובר תפתח ב-22 בפברואר Vermeer and the Masters of Genre Painting. ורמיר הוא הבולט בציירי עידן הזהב של ארצות השפלה, והתערוכה מציגה מיטב מיצירותיו לצד אלה של חבריו באותו עידן.

במבנה החדיש והמדהים של קרן לואי ויטון בפאתי יער בולון מציגים את Icons of Modern Art. סרגיי שוקין היה תעשיין רוסי ממוסקבה, שבשלהי המאה ה-19 יצר קשרים עם סוחרי אמנות בפריז וגם עם ציירים, בהם מאטיס ומונה. הוא רכש אוסף של עבודות שנחשבו אז רדיקליות. התערוכה היא שיתוף פעולה עם ההרמיטאז' ומוזיאון פושקין בסנט פטרסבורג ומוצגות בה 130 יצירות, בהן כאלה של גוגן, סזאן, מאטיס, פיקאסו ומונה. התערוכה תוצג עד 20 בפברואר.

במוזיאון אורסיי, המוזיאון ובו האוסף המרשים של יצירות אימפרסיוניסטיות, תוצג תערוכה שכותרתה The Youth of Impressionism והיא תוקדש לפרדריק בזיל (1841-1870), צייר וחברם של מונה ורנואר. בזיל נפל בקרב ב-1870 בהיותו בן 28 ולמרות גילו הצעיר היה בין הבולטים ביוצריו של האימפרסיוניזם. בתערוכה יוצגו 60 מעבודותיו והיא תוצג עד 8 במרץ.

מוזיאון פיקאסו הפריזאי מציג את Cubism and War, תערוכה שבה מוצגות יצירות של אמנים כהנרי מאטיס, דייגו ריברה המקסיקני, הפסל היהודי-ליטאי ז'אק ליפשיץ וכמובן, פיקאסו, שלא הסכימו להיסחף עם תאוות המלחמה והלאומנות, כפי שציפו מהם מנהיגי ארצותיהם וגם חלק נכבד מבני עמם, בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. התערוכה תוצג עד 29 בינואר.



ב-Städel Museum בפרנקפורט מציגים תערוכה בשם מושך: Battle of the Sexes: Franz von Stuck to Frida Kahlo. התערוכה בוחנת את השפעת הג’נדר מאמצע המאה ה-19 עד תום מלחמת העולם השנייה, ובה מבט על תפקידים של הגברים והנשים בתחומים שונים. בתערוכה יוצגו 150 יצירות בתחומי אמנות שונים – ציור, גרפיקה, סרטים וצילומים - ובין האמנים שיצירותיהם יוצגו נכללים אדוארד מונק, אוגוסט רודן, אדוארד מאנה, גוסטב קלימט ומקס ליברמן. התערוכה תוצג עד 19 במרץ.



ועוד קצת: בתערוכה Albertina Contemporary במוזיאון אלברטינה שבווינה הדגש הושם על יצירות פוסט-מודרניות מהמחצית השנייה של המאה ה-20. עד 19 במרץ; פראדו של מדריד מציע למבקריו את Mata A-Painting Journey to the Idea of Art. תערוכה זאת היא אחת בסדרה שהחלה לפני שנים אחדות ובה מציג המוזיאון גישה שונה ליצירות שבאוסף. היא תוצג עד ה-19 בפברואר.