עשרות הקופים שהסתערו על הבננות היבשות שנזרקו לעברם מבעד לסירת הדייג גילו משמעת משפחתית למופת. הם זינקו והגיחו במרוצה מבעד לענפי העצים הסבוכים באי הקטן, ורק לאחר שראש המשפחה אכל את הבננה הראשונה, החלו האחרים לאכול בתיאבון רב. הקטנים והחלשים מבין הקופים, אלה שלא הצליחו לנגוס משאריות הבננות הטעימות על גדת האי, זינקו למים ושחו ואז השיגו את מבוקשם.



המחזה המרהיב, שנראה כלקוח מסרטי הנשיונל ג'יאוגרפיק, לא התרחש באזור נידח בקצה העולם, אלא בסמוך ל"עיר המלכים" – הואה הין (Hua Hin) בתאילנד - שהפכה לשילוב נדיר בין טבע וג'ונגלים וכפרי דייגים ציוריים, שבהם הזמן עמד מלכת, לחופי ים עם שווקים תוססים, חיי לילה ובתי מלון מפוארים. אבל למרות הפאר, הואה הין, שנחשבה לאתר הנופש של המעמד הגבוה בתאילנד, עדיין לא נכבשה בידי המוני התיירים מרחבי העולם, מה שמאפשר לבעלי החיים שבג'ונגל הסמוך ליהנות מהשלווה שגם הנופשים חשים בה.



גם התיירים הישראלים, שבולטים למרחקים באתרי התיירות המובילים בתאילנד ובכל מקום על פני הגלובוס, עדיין לא כבשו את הואה הין. בחלק מהמקומות שבהם ביקרתי בעיירת הקיט, המקומיים עדיין לא רגילים לתיירות בינלאומית המונית, והסוחרים בשוק הלילה עדיין לא למדו את רזי השפה מארץ הקודש. אומנם פה ושם נשמעו קולות בעברית, אבל בינתיים מדובר ב"חלוצים" מקרב התיירים הישראלים.



כדי להכיר את תאילנד המרתקת על כל גווניה, יש צורך במסע ממושך שמתחיל בבנגקוק וממשיך בנופים האקזוטיים של הצפון והחופים הקסומים באיים בדרום. בהואה הין, מרחק של כשלוש שעות נסיעה מעיר הבירה, אפשר לטעום מכל הטעימות יחד ובמינון סולידי ופחות המוני.



המשפחות שמתגוררות בכפר הדייגים הציורי מנקות, מבשלות ואורזות בבתיהן את דגי המקרל שעלו ברשתות. בנו, המטיילים, הן התבוננו כאורחים מעולם אחר, והמצלמות הסלולריות שלנו נראו עבורן ככל הנראה כמדע בדיוני. למקום אפילו טרם הגיע היזם שיפתח חנות מזכרות קטנה, שתהיה מקור הכנסה נוסף לתושבי המקום. עם זאת, יש לציין שבעיירה עצמה יש מרכזי קניות, שהמפואר והגדול ביותר בהם – "בלו פורט" - נפתח לפני חודשים ספורים.



 מסאז' של דגים


כפר הדייגים הואה הין הפך לעיירת נופש ותיירות בזכות משפחת המלוכה התאילנדית, שהחליטה בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת להקים בה את ארמון הנופש המשקיף לעבר הים ובשל כך אף זכתה לכינוי "עיר המלכים". הסוד התאילנדי שנשמר במשך עשרות שנים, הופך לאט-לאט לאתר תיירותי שוקק ומרתק ומשווק כעת כאתר המשלב בתוכו את כל הפסיפס התאילנדי במקום אחד.



הואה הין מתפרסת על פני שטח נרחב ומאופיינת בבנייה נמוכה ובבתי מלון מפוארים הנושקים לרצועת החוף, שאורכה כעשרה קילומטרים.


תוך זמן קצר מהגעתנו פגשנו את חיי הלילה של העיירה בכמה סמטאות בלבה, שבהן צצו ברים, פאבים, בתי קפה ומועדונים כפטריות לאחר הגשם. התופעה של בליינים צעירים שותים ומערבבים יינות ובירות בכמויות ולעתים אף משתכרים, ולצדם תיירים מבוגרים המבלים את חופשתם האקזוטית עם צעירות מקומיות, המגיעות לרוב מהכפרים – נראתה גם היא בהואה הין, אבל במינון נמוך יותר מבאזורי הבילויים הענקיים בבנגקוק. “זו עיירה שיש בה הכל, אבל לא בהמוניות”, הסביר המדריך המנוסה והמומחה למזרח הרחוק, ד"ר גבי זוהר.



בעיירה ישנם גם מקומות בילוי סולידיים, כמו על הגג בקומה ה-17 של מלון הילטון המשקיף על הים. אומנם זה מעט יותר יקר, אבל במונחים שלנו, הישראלים, מדובר בתוספת של עוד כמה שקלים. גם מכונים המציעים מגוון מסאז'ים וטיפולים פזורים לאורך הרחובות הראשיים, ובאזור הבילויים אף אפשר לעשות מסאז' ברגליים באמצעות הכנסתן לאקווריום מלא באלפי דגים קטנים.



"מסאז' של דגים". צילום: משה כהן, ד"ר גבי זוהר



הניידות בין מתחמי הבילויים היא במרחק הליכה, ולאלו שרוצים חוויה תאילנדית – מומלץ לקחת נהג טוק-טוק במחיר של עשרה שקלים לנסיעה.


בבוקר הראשון לאחר המפגש הלילי עם הואה הין יצאנו למסע במנהרת הזמן. על רקע שדות אננס ענקיים ונשים מבוגרות, שעוטפות בשקדנות את הפרי בעיתונים כתחליף לריסוס נגד מזיקים, הגענו לכפר הדייגים "כפר הסרטנים". ואז החל החלק האתגרי במסע: הליכה חווייתית למערת הנטיפים המיובשת, שבלבה ניצב המקדש הבודהיסטי שהקים המלך ראמה החמישי בשנות ה-30 של המאה הקודמת. עד ההגעה ליעד, עלינו בשטח מורכב, שגובהו כ-430 מטרים ואשר במהלכו היה עלינו לטפס על פני כ-800 מדרגות במסלול המרתק, עם עצירות בדרך על רקע הנוף הקסום. המקדש בלב המערה הפתוחה, שמפאתיה טפטפו כל העת מי הגשמים שירדו יום לפני כן, מרשים ומעורר התרגשות ותחושת סיפוק על הצלחת המסע.



ביקור ספונטני באחד מבתי העץ במקום הפגיש אותנו עם תעשיית המקרל המקורית: נשים ונערות מנקות את הדגים שהוצאו מהרשתות, ואז הם מועברים לבישול במים רותחים ולאחר מכן, בעבודת שרשרת, הם נארזים בקופסאות.



מרציף העץ העתיק יצאנו לשיט של 20 דקות דרומה, לשמורת המנגרובים. השיט בסירה ארוכת הצוואר היה על רקע נופים אקזוטיים של לטאות גדולות, נחשים וקופים המקפצים על גדות תעלת KAHAO DEANG, ומעל נראות במלוא עוצמתן הפסגות האדומות של שרשרת הרי הגיר הלבנים והאדומים.


בדרך חזרה עצרנו בשוק אוכל מקומי אותנטי ותוסס, כ-20 דקות נסיעה מהואה הין. המקומיים אוכלים כל היום, אבל בכמויות קטנות, וחלקם מתגוררים בדירות קטנות, שאין בהן אפילו מטבח, ולכן, שוקי האוכל משגשגים.



בערב יצאנו לארוחה תאילנדית והמשכנו לשוק האוכל תמרין. הבליינים שרצו להמשיך לשתות עד השעות הקטנות של הלילה המשיכו את הלילה כל אחד לפי טעמו – לברים השוקקים או למקומות סולידיים יותר.



ביום השלישי יצאנו לשני אתרים הנחשבים לחלונות הראווה של הואה הין: תחנת הרכבת ההיסטורית וארמון הנופש של המלך. תחנת הרכבת הציורית, שנבנתה ב-1924, בנויה מעץ טיק טרופי, מהעצים הנפוצים בג’ונגלים של תאילנד ואשר גם זכה לכינוי "טיק בורמזי", שניתן לו אצל השכנה הסמוכה למחוז – בורמה.



עץ הטיק קשה, חסין ועמיד מפני מים, ולכן הוא משמש את תעשיית העץ המקומית לבניית סירות, מבנים, לייצור פורניר ולגילוף. התחנה נבנתה בעקבות החלטת המלך ראמה השישי להקים לעצמו ארמון "קיץ" ליד כפר הדייגים של הואה הין. בחזית התחנה תלוי צילום ענק של המלך ראמה התשיעי, שמאז מותו ב-13 באוקטובר 2016 תמונותיו מעטרות את החוצות ואף מבנים. בכל בוקר, בשעה 7:00 תזמורת מקומית מנגנת בחזית תחנת הרכבת שירי אבל, ותושבים מקומיים מביאים מנחות ומבקשים בקשות.



היעד הבא היה במרחק של כמה דקות נסיעה – ארמון הקיץ הבנוי מעץ טיק, שראמה השישי בנה ב־1929. המלך הספיק להיות בארמון פעמיים והלך לעולמו באופן מפתיע.



הארמון, המשקיף לעבר הים בין עצים גבוהים בני מאות בשנים, הפך לא מכבר למוזיאון, הפותח צוהר לחיי המלך והמלכה, ובו מוצגים בין היתר פריטים אישיים.



כיום שולט בתאילנד המלך ראמה העשירי, ותאילנד עדיין שרויה באבל הרשמי על מות אביו, שידע לתמרן בין שני הציבורים הגדולים במדינה – העשירים ובני מעמד הביניים העירוניים מול הכפריים.



כל הפסיפס התאילנדי במקום אחד. העיירה הואה הין. צילום: משה כהן, ד"ר גבי זוהר



 ספר הג'ונגל


לאחר עוד ארוחת צהריים אותנטית, המשלבת מטבחים נוספים מהמזרח הרחוק, הפעם במלון מרקאש, יצאנו בערב למפגש ראשון עם שוק הלילה התוסס של הואה הין. השוק ססגוני וסולידי. הוא קטן יותר מהשווקים הענקיים בבנגקוק, וסוחריו עדיין לא למדו להתמקח בעברית.



ביום הרביעי ערכנו מסע לפסלו של הנזיר הבודהיסטי הגדול ביותר בתאילנד – TAUD LUANG PU – שלו מייחסים התאילנדים ועמים נוספים באזור קסמים וכוחות-על. המלכה האם (אשתו של ראמה התשיעי) יזמה את הקמת פסלו לפני כ-12 שנים, ומאז הוא הפך למוקד עלייה לרגל ולבקשת משאלות.


התחנה הבאה הייתה מרתקת – שמורת הטבע KAENG KRACHEN, המשתרעת על פני שטח ענק של כ-3,000 קמ"ר (שביעית משטחה של מדינת ישראל)ואשר נחשבת לגדולה ביותר בתאילנד.



השמורה המשתרעת מהמורדות המזרחיים של הרי TENASSERIN, המהווים את הגבול עם בורמה, עשירה ביערות גשם ובאתרי טבע קסומים בלב הג’ונגל.



מסע ב"יער הבמבוק" שבאזור נמשך למפל קסום הזורם בתוך נקיק בהרים. האזור מכוסה ביער ירוק-עד, המכיל מינים רבים של חיות בר, בהם פילים, נמרים, קופים, ציפורים ושלל פרפרים במגוון צבעים מרהיב.



מפלי ה-U-PALA הם בעלי 15 שלבים, כל שלב שונה באופיו ובמראהו. עד המדרגה החמישית אפשר לפלס את הדרך בשביל החוצץ בין המים הזורמים לעצי וסבך הג'ונגל בקלות יחסית וללא צורך במדריך צמוד. אבל רצוי להיזהר לנוכח הסלעים ולהיעזר בחבלים שהוצבו בחלק ממסלול הטיפוס.



השיא במסע היה במפגש בתחנה החמישית, במפל בגובה של כעשרה מטרים ובריכה שבה אפשר להשתכשך. הבריכה עשירה בדגים שחורים, שנראים כקרפיונים תאילנדיים. מי שרוצה להמשיך את הטרק האתגרי לתחנות הבאות של המפל, רצוי שיעשה זאת בליווי מדריך מקומי. את היום המרתק סיימנו בעמק של גפנים. את תשומת הלב משכו כעבור זמן קצר שני פילים, שהלכו להם בנחת מאזור הגפנים לסבך הג'ונגל הסמוך. הפילים העוברים הליך של השבה לטבע לוו במסירות רבה בידי המטפל הצמוד.



השוק הססגוני. צילום: משה כהן, ד"ר גבי זוהר



היום האחרון של המסע היה עבורי המרתק ביותר - יציאה לספארי בג'ונגל. לאחר התבוננות בזריחה המרהיבה של הים בהואה הין, יצאנו בשעת בוקר


מוקדמת בנסיעה בוואן, כדי להספיק לפגוש את שלל בעלי החיים, שלקראת הצהריים נעלמים במעמקי הג'ונגל.



שמורת KAENG KRACHAN, מיושבת בדלילות, והיא אחת מהיפות ביותר בתאילנד. לאחר כשעתיים נסיעה מהואה הין הגענו לג'ונגל ופגשנו שלל מיני בעלי חיים. קופי ה"דסקי לנגרד" (קופי המשקפיים) קיפצו בין ענפי עצי העד הענקיים ובעלי הגזעים ברוחב של כחמישה מטרים והשורשים הצומחים לגובה - במראה שנראה לקוח מסרטי טרזן או ספר הג’ונגל בגרסתו העדכנית.



השמורה עשירה בציפורים, נחשים, פרפרים ולטאות, ופגשנו מבקרים שעשו בה בלילה קמפינג וסיפרו על מפגשים עם פילי בר ונמרים.



את השמורה המרתקת מבתרים שני נהרות – נהר ה-PRANBURI בחלק הדרומי ונהר PETCHBURI בחלקה הצפוני. מסלולי ההליכה אתגריים ואינם מיועדים לכל הגילים. אבל רפטינג קל ונינוח על נהר ה-PETCHBURI החוצה את השמורה הופך לחוויה לכל גיל.



מאחר שאזור השמורה עשיר במים, הזרימה בנהר PETCHBURI נשלטת על בידי סכר ענק, שהוקם לפני כ-50 שנים, והוא מקור המים לכל הכפרים באזור. שטנו בין האיים, והמפגשים עם מאות קופים שקפצו לטעום מהבננות המיובשות, יצרו חוויה מיוחדת. על גדות הנהר מצויות מסעדות ונקודות יציאה לרפטינג ואפילו מגלשות מים ואומגות. השיט הוא לאורך של כשמונה קילומטרים, ולכל סירה מתלווה מדריך מקומי מנוסה. מהג’ונגל חזרנו לרצועת החוף של הואה הין. הרצועה מציעה רכיבה על סוסים, מסעדות ובתי קפה, פארק מים ענק הממוקם בסמוך ואף יציאה מיוחדת לשיט שנמשך כארבע-חמש שעות ואשר כולל שנורקלים או סירת דייג ואפשרות לחוות דיג עם דייגים מקומיים.



למי שיש עוד זמן פנוי ומעדיף פחות לבלות בטן-גב בחופים ובשלל הבריכות של בתי המלון המפוארים, יש אפשרות לעצור בדרך לבנגקוק בשוק הצף (דאמאן סאדק) ואולי גם לקפוץ לביקור בגשר על הנהר קוואי בקאנצ'אנבורי ולסיים את המסע האקזוטי בהשלמת שופינג באחד ממרכזי הקניות הענקיים בבנגקוק.



הכותב היה אורח חברת אל-על ואשת טורס