העיר מנטובה שבחבל לומברדיה באיטליה תיזכר תמיד בקרב חובבי המוסיקה כמקום הראשון שבו הוצגה אופרה. זה היה לפני 410 שנים, ב־24 בפברואר 1607, באחד מחדרי פאלאצו דוקאלה, שם הועלתה יצירתו של קלאודיו מונטרוורדי "ל'אורפאו" (אורפאוס). למעשה, המונח אופרה לא היה מוכר עד מחציתה של המאה ה־17, וכמובן, זו לא הייתה היצירה הראשונה שבה זומרו הטקסטים, אולם בני אנוש אוהבים לציין תאריכים ראשוניים, וזכה מונטוורדי שהיצירה שחיבר תוכתר כראשונה.

מונטוורדי (1567־1643) הוא יליד העיר קרמונה שעל גדות נהר הפו. בהיותה ממוקמת מצפון לנהר היא מצויה בתחומו של חבל לומברדיה. אנו התארחנו בחודש שעבר באגרוטוריסמו (B&B) "פינסטרה סול פו" – חלון על הפו - ממש על גדת הנהר אך בגדתו הדרומית, ולכן משכננו הזמני היה בחבל אמיליה רומנה. גשר מתכת שטוח, המזכיר גשרי ביילי ואורכו מאות מטרים, מחבר בין שתי הגדות מעל הנהר הרחב, המעניק חיים לשני חבלי הארץ.



כיוצרים רבים, גם השכלתו המוזיקלית של מונטוורדי נרכשה בכנסייה של עיר הולדתו. לאחר שזכה להכרה מסוימת, פנה אליו דוכס מנטובה, בן משפחת גונזגה, ולכבוד חתונת בנו הזמין אצלו יצירה בסגנון מוזיקלי, המבוססת על המיתוס של אורפאוס, שהתאהב בנימפה אורידיקה. על פי הסיפור המיתולוגי, ביום חתונתם אהובתו נפטרה מהכשת נחש, אזי הוא החליט להחזירה מארץ המתים, שאסורה לבני תמותה. אורפאוס, שהיטיב לשיר ולנגן, הצליח להפנט בזכות כישוריו אלה את שומרי הסף של השאול ולחלצה, וזאת בתנאי שבצאתו לא יביט לאחור, אליה, עד לשובם לעולם החיים. אולם בצאתו, בעוד היא בפנים, הוא לא עמד בפיתוי ואורידיקה נעלמה.

יוצריו של הסיפור האופראי במנטובה העדיפו להתעלם מהסוף המיתולוגי המר והעניקו לאורפאוס סוף טוב, וכך הוא נעשה אל. הנה כי כן, האהבה והמוזיקה ניצחו את המוות. בשלטונם של בני משפחת גונזגה, שהעניקו את חסותם לאמנים, ידעה מנטובה שנות פריחה במאות ה־15 וה־16. האתרים הבולטים שלה הם פאלצו דוקאלה (ארמון הדוכס) ובזיליקת סנט אנדריאה.

367 המדרגות

העיר קרמונה, שכנתה של מנטובה המרוחקת ממנה שעת נסיעה, אומנם גאה במלחין האופרה בן העיר, ושניים מפסלי דמותו של מונטוורדי מוצבים בכיכרותיה, אולם את פרסומה העולמי רכשה העיר בזכות הקשר מוזיקלי אחר – היא עיר הכינורות. בקרמונה נולד אנטוניו סטרדיברי (1644־1737), שההיגוי הלטיני של שמו, סטרדיבריוס, הוא שם המותג של הכינורות שיצר. האמן יצר כ־1,100 כלי מיתר, מהם שרדו כ־650. כמובן, אחת מכיכרותיה של קרמונה היא ככר סטרדיבריוס, ושם גם ניצב אחד מפסלי דמותו. את המלאכה למד סטרדיבריוס מבני משפחת אמאטי, שיצרו כלי מיתר בקרמונה ממחצית המאה ה־16 ועד למחצית המאה ה־18, ואחד מבניה, אנדראה, נחשב ל"אבי הכינור". 




גם כיום קרמונה היא המקום שבו מיוצרים הכינורות הטובים והיקרים ביותר, ובעיר מצויים עשרות בתי מלאכה וגם בית ספר ייעודי. מוזיאון הכינור של קרמונה ממוקם בבניין מודרני וגדול, המציע תערוכה מקיפה בשמונה מערכות שמספרת על ההיסטוריה של כלי המיתר, את הטכניקה של בניית הכינור ואת הפיכתו לכלי נגינה מוביל בכל רחבי תבל. לאורך מסלול התצוגה רואים מאות כינורות ועל מרביתם חתומה משפחת אמאטי. המוזיאון מארח מדי שנה תחרות עולמית לבניית כלי מיתר.

הרחובות בחלקה העתיק והתיירותי של קרמונה צרים, וחלקם מרוצף חלוקי אבן. העיר מאופיינת במבנים רבועים גדולי ממדים, שמקיפים חצרות פנימיות. הם בנויים מלבני טרה־קוטה, וקירותיהם נמתחים לאורך עשרות מטרים. ארמונות ששימשו בעבר למגורי משפחות עשירות פזורים בחלק זה של העיר, ויש בהם כאלה שאפשר להציץ לחצרם הפנימית. יש שם חצרות שנעשו למגרש חניה, בעוד אחרות שימרו גינות ועצים או מזרקות במרכזן. מרפסות מקורות הנתמכות בקשתות או נישאות מעל אכסדראות מוסיפות ממד של יופי לחצרות הללו. מנופי בניין אחדים שהוצבו במרכזה של קרמונה מלמדים שהבניינים הללו מקבלים ייעוד חדש. יהיו כאלה שייעשו לבתי מגורים או משרדים, אחרים משמשים כבר עתה את המינהל המקומי.

פיאצה קומונאלה היא הכיכר המרכזית והמרשימה של קרמונה, ושם ניצב הדואומו. קשה לתאר את חזית הקתדרלה על שפע פסלי השיש, עמודי התמך והקשתות המפארים אותה. בתוככי הקתדרלה די חשוך, אבל החזית כה מרשימה עד שאפשר להסתפק בכך. לצד הדואומו ניצב מגדל (Torrazzo) עם שעון קיר-שמש ענקי ובפסגתו מרפסת פנימית עטורת עמודים. כדי לצפות על העיר ממעל אפשר לטפס לראש המגדל (367 מדרגות). עוד בפיאצה - מבנה מתומן שהוא בית הטבילה (Battistero) וגם הפאלצו קומנואלה, המארח את המוזיאון של העיר.

השנה מציינים בקרמונה 450 שנים להולדתו של מונטוורדי, אולם בירת האופרה של המאה ה־17 הייתה ונציה. שתי מאות מאוחר יותר, בחודש מרץ 1851, התקיימה בעיר התעלות, ב־Teatro La Fenice, הצגת הבכורה של האופרה “ריגולטו”, שעלילתה מתרחשת בדוכסות מנטובה, שחדלה להתקיים 150 שנה לפני כן. ג’וזפה ורדי (1813־1901), המלחין הנחשב לגדול מחברי האופרות, ביקש לבסס את העלילה על מחזהו של אלכסנדר דיומא "המלך משתעשע". המחזה נאסר להצגה בצרפת, כי הייתה בו ביקורת על המלך פרנסואה הראשון רודף השמלות.

הצנזור האוסטרי, שארצו שלטה בוונציה, רצה למנוע את העלאת האופרה, כדי לא לפגוע ביחסי הקיסרות ההבסבורגית עם הכתר הצרפתי. ורדי השתכנע וניאות לשנות את מיקום העלילה מצרפת לאיטליה ואת המלך הוריד בדרגה ועשהו דוכס. בביקורנו האחרון בוונציה האזנו ליצירה אחרת של ורדי, ל"לה טרוויאטה". עלילת אופרה זאת, שנכתבה בסמיכות זמנים ל"ריגולטו", מבוססת גם היא על יצירה צרפתית - ספרו של אלכסנדר דיומא הבן "הגברת עם הקמליות". אלא שלא כמקובל, המופע הקאמרי שבו צפינו במסגרת "מוסיקה א־פאלצו", נע בין שלושה אולמות בארמון הצופה על הגרנד־קנלה.

תחושה של דיכאון

Teatro Regio שבעיר פארמה, שאחד הכפרים בקרבתה, רונקולה שמו, הוא מקום הולדתו של ג'וזפה ורדי, היה הבמה שעליה הוצגו כל 28 האופרות שהלחין. העיר בחבל אמיליה רומנה, שהביאה לעולם את גבינת הפרמיג’נו־רג’יאנו ואת הפרשוטו קרודו, ידועה גם כעיר האופרה, ומדי שנה בשנה, בחודשי הסתיו, מתקיים בה פסטיבל הנושא את שמו של ורדי. בניין התיאטרון ניצב במרכזה של העיר, והוא בולט בחזיתו הניאו־קלאסית, ובה עשרה עמודי גרניט, היוצרים אכסדרה בפתחו.

פארמה, כעריה האחרות של איטליה, סוגרת את מרכז העיר בפני כלי רכב (אזור הנודע בשמו כ־ZTL), ולכן חנינו בקרבת כביש הטבעת הפנימי. הארמון הראשון שפגשנו בדרכנו אל הכיכר המרכזית, כיכר הדואומו, היה קאזה דל־מוסיקה, ושם נכנסנו למוזיאון האופרה. המופע הראשון בעיר היה ב־1632 והמוזיאון הצנוע מנסה לשמר את המסורת האופראית של פארמה

באמצעות הצגתם של מסמכים, קטעי עיתונות וכרזות. במבנה שכן, כנסייה בעברו, ממוקם מוזיאון הקול. המוזיאון מציג שש תחנות בהתפתחות השידור, ההקלטה וההאזנה, באמצעות הצגה של מכשירים שונים, החל מרדיו המנורות ועד לעידן הדיגיטלי, כל עידן מאופיין באמצעות גיבוריו האנושיים. המוזיאון הוא אינטראקטיבי, והביקור בו הוא חוויה לכל חובב מוזיקה. עוד מוזיאון עירוני שעניינו מוזיקה הוא מוזיאון ארתורו טוסקניני, בן העיר פארמה והמנצח המפורסם בן המאה ה־20, שהניף את שרביט הניצוח בהופעת הבכורה של התזמורת הפילהרמונית (אז שמה היה התזמורת הארצישראלית) בתל אביב ב־1936.

נוסף לאתרי קאזה־דל־מוסיקה והיותה מרכז קולינרי, מציגה פארמה היצע תיירותי עשיר. מגדל הקתדרלה נראה מעל לגגות העיר, ולכן לא היה קשה לנווט אל הפיאצה דל־דואומו. חזית הקתדרלה של פארמה, שנבנתה לראשונה ב־1074, אינה מפוארת וייחודה הוא בכך שהשנים ניכרות באבני השיש. הקתדרלה עצמה היא רחבת ממדים, ואולם התפילה מקושט מן המסד ועד הטפחות בפרסקאות בגוון אפור וחום. בולטת ביופיה הכיפה מעשה ידיו של הצייר קרג'יו. מרפסת האורגן של הקתדרלה אינה מחזה שגרתי בכנסיות, וגם אולם התפילה שבקריפטה בולט ביופיו.



בפיאצה דל־דואומו ניצב גם בית התפילה המתומן, הבנוי שיש בגוון ורוד, והוא מדהים בגודלו וביופיו. בתוכו ניצב מזבח ההטבלה. סביבו שמונת הכתלים מעוררים השתאות בזכות עושרם האמנותי: פרסקאות, פסלי השיש וגם מרפסות שנדמה שאין דרך להגיע אליהן. ואת זה בנו ויצרו לפני מאות שנים, בראשית המאה ה־13, בסגנון רומנסקי שאפיין את התקופה.

בביקור בפארמה אי אפשר להחמיץ את ארמון פילוטה - מבנה עצום עם קירות עירומים, הבנויים לבנים חומות. הוא מרשים בגודלו אך משרה תחושה של דיכאון (גם השמיים האפורים תרמו לכך). גרם מדרגות ענקי מוליך אל הגלריה לאמנות, לאולם תיאטרון ולמוזיאון הארכיאולוגיה. הארמון נושק לנהר, טורנטה פארמה, ומן העבר האחר שלו פרוש הגן של פאלאצו דוקאלה, המשמש בימים אלה את הקרביניירי. אנו העדפנו להיבלע בתוך הסמטאות של העיר הישנה שם גילינו גלידריה ובה טעמי גן עדן.



גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.