מאז 1984, מדי שנה בשנה בסוף שבוע אחד של חודש ספטמבר, מציינות מדינות אירופה היבטים מגוונים של ערכיהן ההיסטוריים והתרבותיים. תרגומו של המונח "מורשת" לצרפתית הוא Patrimoine, ואת ההיכרות עמו עשינו לפני פחות משנה בשהותנו בפריז. התברר לנו שבימי המורשת (Heritage Days) נפתחים לביקור הקהל הרחב וללא תשלום שעריהם של מוסדות לאומיים, כאלה שבדרך כלל אין אפשרות להיכנס אליהם בשאר ימות השנה, כמשכן הנשיא בארמון אליזה או בית ראש הממשלה בהוטל מטינון.

כך זכינו לראשונה לדרוך על מרצפות היכל הדעת של צרפת בסורבון. משם מיהרנו לארמון לוקסמבורג, משכנו של הסנאט (הבית העליון) הצרפתי, וגם חדרנו למפקדת המשטרה של צרפת באיל דה לה סיטה כדי לראות היכן ממוקם משרדו של המפקח מגרה, גיבורו של ז'ורז' סימנון. בסופו של יום הענקנו כבוד לגיבורי האומה הצרפתית הקבורים במרתפי הפנתיאון.

הפנתיאון. צילום: רויטרס

לא נחדש דבר, בוודאי לא לקוראיו המזדמנים של מדור זה, שפריז היא מטמון ללא גבולות של יופי אמנותי וארכיטקטוני שמוצאים ביטויים בארמונות, במבני הציבור, בכנסיות, במוזיאונים, בגנים ואפילו בבתי הקברות, וכולם מהווים אטרציות תיירות פופולריות. אלא שלצד היופי הזה נחבאים מן הציבור אוצרות גנוזים לרוב. היינו שם, וכמאמר סיסמת הפרסומת "אם נותנים, לא תיקח?", לקחנו והרווחנו. במילים פשוטות, אם תזדמנו לפריז בימים הקרובים, אל תחמיצו את יום המורשת הפריזאי שיחול ב־16־17 בספטמבר.



ניצחון הדמוקרטיה

מחלון בית המלון הקבוע שלנו בבירת צרפת נצפים חלונות כיתות הלימוד של אוניברסיטת סורבון שברובע החמישי (הלטיני) בגדה השמאלית. עשרות פעמים חלפנו על פני שער הכניסה לחצרה הפנימית מול פלאס דה לה סורבון, הכיכר המחברת את המבנה המרשים לבולוואר סן מישל. בכל פעם שביקשנו להציץ אל החצר, הביע השומר צער על כך שהמקום סגור לביקורים. כשהתוודענו ליום המורשת, מיהרנו להתייצב בסוף התור הארוך ב־Rue des Écoles (רחוב בתי הספר) עם מאות צרפתים ותיירים (בשאר ימות השנה יש אפשרות לבקר בסורבון בסיורים מאורגנים מראש ובתשלום).

אוניברסיטת סורבון, המתמחה במדעי הרוח, נוסדה במאה ה־13 בידי רוברט דה סורבון. המכללה לתיאולוגיה שהוקמה בלב פריז של ימי הביניים עם 16 תלמידים זכתה ברבות השנים להערכה, וב־1885 הוכרה כמוסד האקדמי הנבחר של המדינה. הקרדינל רישלייה (1585־1642), שעמד בראשה של האוניברסיטה ולאחר מכן נעשה המוציא והמביא של ענייני המדינה בתקופתו של המלך לואי ה־13, החליט שראוי לשקם את הקפלה של הסורבון כדי שתהיה ראויה לשמש מקום קבורתו. באותה הזדמנות שוקמו והוקמו מבנים נוספים. כיום מאוחדים תחת שם התואר "אוניברסיטת סורבון פריז" 11 מוסדות לימוד אקדמיים פריזאיים, ובהם UPMC, האוניברסיטה פייר ומרי קירי, שהיא המובילה במקצועות ריאליים. UPMC צפויה להתאחד עם סורבון ההומנית בשנה הבאה.


אולם הסנאט. צילום: מאיר בלייך

המבנה של הסורבון פרוש על פני בלוק שלם, ובמרכזו חצר רחבת ידיים כשאחת מפאותיה היא הקפלה עם כיפתה הנישאת. הסיור בתוככי האוניברסיטה מספר את סיפורה של ההשכלה בצרפת. אולם הכניסה, הגרנד הול שבו התקיימו קבלות הפנים, על פסלי הומרוס וארכימדס, עמודי השיש ולוחות ההוקרה, מבשר על הצפוי. משם מטפס גרם המדרגות המרשים אל הקומה שממעל, שם נכנסים אל האולם הראשי של האמפיתיאטרון המרשים. ה"גרנד אמפיתיאטר" נבנה ב־1895, והוא מדמה אולם אופרה או תיאטרון מן הדור הישן. פסלים של גדולי הרוח של צרפת הוצבו שם, ומובן שסיסמת המהפכה "חירות, שוויון ואחווה" לא נשכחה. בגב הבמה ממוקם ציור רחב־ממדים, "העץ הקדוש", המפאר את הרוח, האמנות והמדעים.
גרם המדרגות מוביל אל אכסדרה עם עמודי שיש שארבעת כתליה משופעים באיורים שמתארים את ההיסטוריה של האמנות ושל המדע. המבקר מן המזרח התיכון מביט בהשתאות על האולמות וחדרי הישיבות ההדורים, ועל הספרייה העשירה והמפוארת. האורח הזה אינו יכול להימנע מהרהור על הניגוד בין רוממות הרוח שחש סטודנט צרפתי בפוסעו בהיכלות הללו, שהיו בית לרעיונות פורצי דרך, לעומת עמיתו הישראלי הכלוא במבני בטון המעודדים היעדר השראה ורוח מרד.

מן העבר האחר של בולוואר סן מישל, ברובע השישי, ממוקמים גני לוקסמבורג, הגדולים בתחומה של פריז, שאליהם אני נוהג לפנות מיד אחרי ההתמקמות בבית המלון. על הגנים משקיף ארמון שמשמש משכנו של הסנאט הצרפתי, שהוא הבית העליון של הפרלמנט, בעוד שהאסיפה הלאומית היא הבית התחתון. האסיפה נבחרת בבחירות רגילות, וחברי הסנאט נבחרים בידי נציגי המחוזות. הסנאט עבר תהפוכות היסטוריות מאז שנוסד ב־1795 (שמו הראשון היה “מועצת הזקנים”), וכיום החוקה קובעת שכל דבר חקיקה חייב את אישורו.

בנייתו של ארמון לוקסמבורג החלה ב־1612 ביוזמתה של מריה דה מדיצ’י, אלמנתו של המלך אנרי ה־4, שניהלה את הממלכה עד לבגרותו של בנם לואי
ה־13. דה מדיצ’י לא הספיקה ליהנות הרבה מן הארמון, כי בשל מאבקי כוח היא הוגלתה בידי המלך הצעיר. לימים תיווך הקרדינל רישלייה בין האם לבנה. שמה של דה מדיצ’י, שהנחתה את האדריכלים לדמות את מעונה לארמון פיטי שבפירנצה, מפאר עד היום את המזרקה הצמודה לארמון. לאחר המהפכה (1789) הפך הארמון לתקופה קצרה לבית כלא, ומאז 1799 הוא נעשה לביתו של הסנאט בתלבושותיו השונות. בתקופת הכיבוש הנאצי שימש הארמון את מפקדת הלופטוואפה (חיל האוויר) הגרמני, ומפקדו הרמן גרינג דאג שתהיה לו שם דירת שרד.

ספריית סנט ז'בייב. צילום: MBZT

ארמון לוקסמבורג הוא אחד המקסימים שביקרתי בהם בצרפת - קטן מוורסאי, אך מרשים באותה מידה. אין שם פיסת בטון חשופה, והכל עטוף ביצירות אמנות. מבט מן הגן משקף את יופיו של הבניין הסימטרי שבמרכזו כיפה שתחתיה ממוקם אולם הנבחרים, שנבנה במחצית המאה ה־19. מושביהם סדורים כקשת אל מול שולחן הנשיאות, שבגבו ניצבים שמונה עמודי שיש, וביניהם שבעה פסלים של מחוקקים. הספרייה, שגובה התקרה שלה הוא 52 מטרים, משקיפה על הגן. תקרותיה שזורות ציורים של אחד מגדולי הציירים של צרפת, דלקרואה. תוך כדי הסיור עוברים באולמות נוספים, כולם מעוטרים בקישוטי זהב, בפסלי שיש ובשפע של ציורים ופסלים. 

הסנאט הוא גם מעונה של מריאן, שדמותה מסמלת את ניצחונם של הרפובליקה הצרפתית וערכיה הדמוקרטיים. מאז 1792 גולמו פניה בידי גיבורות או יפהפיות הדור שבו כיכבו. בעידן האחרון היו אלה פניהן של בריז’יט ברדו, קתרין דנב, סופי מרסו והזמרת מיריי מאתיה, שפסלי דמותן הוצבו בבנייני העירייה ובבניינים ממלכתיים ברחבי המדינה. תערוכה מאלפת של פסלי מריאן שנעשו בידי טובי הפסלים מקשטת את בניין הסנאט. ארמון לוקסמבורג הוא גם ביתו של מוזיאון הסנאט, שהוא אחד ממוזיאוני האמנות האיכותיים של פריז.

כמו תחנת רכבת

לאחר הביקור בארמון לוקסמבורג שבתי לרובע החמישי ולפנתיאון שנבנה במקור ככנסייה שיועדה לסנט ז'נבייב, הקדושה הפטרונית של פריז. כיום הוא
מקום קבורתם של גדולי האימפריה והרפובליקה, והמבנה הקלאסי, שנבנה בדמות הפנתיאון של רומא, עם חזית עמודי שיש וכיפה ענקית, צופה על העיר בהיותו ממוקם על גבעה. הבניין המרשים, שפתוח לקהל כל ימות השנה, מוקף במוסדות חשובים נוספים שמאפשרים לקהל הרחב לבקר בהם ללא תשלום בימי המורשת. אחד מהם הוא בית הספר “אנרי ה־4”, ששוכן במבנה מפואר שהיה מנזר. מן העבר האחר של הרחוב ניצבת ספריית סנט ז’נבייב, הספרייה של פריז (בימים רגילים אפשר לבקר בספרייה ללא תיאום במשך עשר דקות, בין שתיים לשש אחרי הצהריים).


הסורבון. התמחה בלימודים הומניים. צילום: רויטרס

הבניין הרבוע והגדול של ספריית סנט ז'נבייב מכיל שני מיליון ספרים ומסמכים, והוא משמש את תושבי העיר ואת תלמידי הסורבון. חזית הבניין הפונה אל הפנתיאון מאופיינת בחלונות קשתיים המאירים את אולמות הקריאה, ובנוסף היא מציגה 810 שמות של סופרים שנטבעו על הקיר העצום בשנת 1848. בתוככי הבניין, גרם מדרגות קלאסי מוביל אל אולם הקריאה העצום שנושא את שמו של אנרי לאברוסט (1801־1875), אדריכל הבניין. גובה תקרתו הקשתית מזכיר תחנת רכבת, אך הדממה האופפת את ארונות הספרים הצמודים לכתלים ואת עשרות שולחנות העץ עם מנורות הקריאה התכולות מבהירה כי מדובר בספרייה. הסורבון, צוין בראשית הדברים, מתמחה בלימודים הומניים, והצרפתים מעניקים להם חשיבות (הפילוסופיה היא מקצוע חובה בבחינות הבגרות). אלה הם המקצועות שעל בסיסם חרתה הרפובליקה על דגלה את עקרונות זכויות האדם, השוויון והדמוקרטיה.

גילי בר־הלל, מתרגמת סדרת "הארי פוטר", מציינת בעבודת סמינריון שכתבה כי בני הנוער של ימינו עוסקים בשלל פעילויות מקוונות המרוחקות צעדים אחדים מקריאה קלאסית, אבל לדעתה קיימת בלב הפעילות שלהם זיקה חזקה לקריאה ולספרים. קביעה זו מעלה את השאלה אם סדרות פופולריות כ"משחקי הרעב" מעניקות לדור הצעיר ערכי יסוד של דמוקרטיה והומניזם. לנוכח המתרחש במדינות אחדות בעולם המכונה “נאור”, נדמה שהתשובה היא שלילית. לעומתן, צרפת אמרה את דברה האחר בבחירות האחרונות, שנערכו במאי 2017. לספריות, למוזיאונים ולאוניברסיטאות יש תרומה נכבדת לכך.