מעשיות רבות נקשרו במדבר, מקום שבו המושג אינסוף מקבל משמעות. יצר ההרפתקנות מושך לא מעטים לצאת לדיונות ולשטחים הפתוחים, לאתגר את הגוף והנפש, וגם הרצון להתנתק מהציביליזציה. הבדואים זיהו בשנים האחרונות את הצרכים האלה.

מתוך הבנת הצורך הזה, בשנים האחרונות הבדואים מארגנים מסעות במקומות האלה, היכן שעשו קילומטרים על קילומטרים בלי לפגוש נפש חיה או מקור מים. ואתם, המטיילים, נחשפים לדרך החיים שלהם ולפיתוחים החקלאיים שסייעו להם לשרוד בתנאים הקשים.

מי שפחות בולטות, לפחות כלפי חוץ, הן הנשים הבדואיות. במשך שנים הן שמרו על צניעות, אבל לאחרונה הן נחשפות ומספרות על עצמן ועל תפקידן בחברה שבה הן חיות.



באזור הדרום, בתל שבע, רהט וכפרי הפזורה הבדואית, מרגישים את רוח החלוציות של התיירניות החדשות.


הדרך של מרים


מרים שעומדת מאחורי חברת הקוסמטיקה הטבעית "בת המדבר" היא פורצת דרך אמיתית. היא נולדה באוהל בכפר לא מוכר, שבו התגוררה עם משפחתה עד גיל 14. לאחר מכן כולם עברו לתל שבע, היישוב הבדואי הראשון בנגב שהוקם על ידי המדינה, משום שאב המשפחה רצה שילדיו ילמדו בבית ספר ויזכו להשכלה.

בני הדור הוותיק במשפחה, בהם הסבתא, התקשו להשלים עם המעבר לחיים חדשים. אבל אביה של מרים דאג שהסבתא תגור בסמוך אליהם, באוהל שבו חייתה עד יום מותה. סבתא פטמה, שהייתה מרפאה בצמחים, השפיעה רבות על חייה של מרים. ממנה היא למדה את העבודה, כשטיפלה במבוגרי השבט.
לאחר שסיימה את הלימודים בבית הספר התיכון, מרים קיבלה מלגה ללימודי מינהל עסקים באוניברסיטה בלונדון. היא כנראה הייתה הבדואית הראשונה שיצאה ללימודים בחו״ל, והכל בתמיכת אביה, שהאמין בה וביכולות שלה. מרים חייתה אצל אישה שטיפלה ברייקי ולימדה את התחום. היא קיבלה החלטה שכשתחזור לארץ, תלמד את כל התורה של סבתא שלה. אחרי שלוש שנים בלונדון, שבהן גם חלמה לפתוח עסק, מרים חזרה לישראל. ההורים לחצו שתתחתן, אבל היא סירבה לעשות זאת באמצעות שידוך, מה שגרר עימות משפחתי. היא נאבקה על זכותה לבחור את בעלה במשך כ־15 שנים, ובשנים האחרונות נישאה לגבר שלה.

בשנת 2005 החלה מרים בהקמת העסק שלה למוצרי טיפוח וקוסמטיקה, המבוססים על הידע של סבתא שלה. בתחילת דרכה היא עשתה הכל בביתה: יצרה סבון ושמן - סבון חלב נאקה ושמן משמונה צמחים המסייעים למי שסובל מבעיות עור. בהמשך היא החלה למתג את עצמה כ״בת המדבר״. היא בחרה בשם זה משום שהוא לא מזוהה עמה ולא יגרור ביקורת על כך שהיא חושפת את עצמה וחורגת מהצניעות המתבקשת.

כיום מרים מחזיקה במרכז מבקרים - שהיה המוסך של אחיה - ובו היא מוכרת את מוצריה למטיילים רבים שפוקדים את המקום בשנים האחרונות. אפשר לשבת במקום ולשמוע את הסיפור שלה, שמאחוריו מסר המדגיש העצמת נשים. מרים גם מעבירה סדנה להכנת קרם פנים בעזרת עלי ומכתש - כותשים צמחים (רוזמרין, לבנדר, מרווה) ומערבבים אותם עם שמן אתרי ושעווה. מחיר הסדנה הוא 55 שקל, הסיפורים על חשבון הבית. בסיום אפשר לקנות מוצרים טבעיים.

אפשר גם להצטרף לסיור בנחל באר שבע, שם מרים מסבירה על צמחי המדבר ואיך מזהים מקורות מים מתוקים ומלוחים. מחיר ביקור במרכז וסיור בנחל: 35 שקל. טלפונים לתיאום ביקור: 08-64880288, 050-4443926. “בת המדבר" בווייז.


העתיד נמצא בחקלאות


על כביש 31 מזרח בכיוון ערד נמצא ואדי עתיר, חווה בת־קיימא, פרויקט שהוקם על ידי הפזורה הבדואית. מאחורי המיזם עומד הרצון ללמד חקלאות אורגנית ולשלב אותה בענפים שונים שבהם עסקו גברים ונשים בדואים לאורך ההיסטוריה.

בחווה עוסקים בגידול בעלי חיים ובייצור גבינות ומוצרי חלב, בגידול צמחי מרפא וירקות ובפיתוח קו מוצרי קוסמטיקה. במרכז המבקרים אפשר לצפות בפיתוחים אקולוגיים, ובשדות - בבעלי החיים הגדלים בשלווה המדברית.

הפרויקט מבקש גם לקדם את הנשים הבדואיות ולהחזירן למעגל העבודה. נשים בדואיות עבדו לכל אורך ההיסטוריה בחקלאות ובמסחר, אבל לאחר המעבר לערים הן נדרשו להישאר בתוך הבתים. כשהנשים חיו במרחב של השבטים, הן היו “בטוחות" מבחינה חברתית. במרחב העירוני יש לכאורה יותר פיתויים וסכנות, והגבר הבדואי ביקש להגביל את אשתו. 


ואדי עתיר. צילום: מיטל שרעבי

בחווה אפשר לראות את הנשים המקומיות מלקטות צמחים בשדות, מייבשות תבלינים ועוסקות בפעילות היומית השגרתית. תוכלו לצאת לסיורים בדיר, במכון חליבה לכבשים ועזים ובשדות, וגם לשמוע הסבר על הפזורה הבדואית המתחדשת ועל אתגריה. למי שמעוניין להעמיק את הידע שלו, מתקיימות במקום סדנאות של צמחי מרפא בעלות של 25 שקל.
כניסה, סיור והרצאה עם קפה - 550 שקל לקבוצה של 20 איש. טלפון לתיאום: 08-9170040.


ייבוש תבלינים. צילום: מיטל שרעבי


החצר של חליל


אי אפשר לדבר על העצמת נשים בחברה הבדואית בלי להזכיר את אלהאם אלכמלאת. היא גדלה ברמלה, חיה היום ברהט ונחשבת לאישה צבעונית שלא חוששת לנפץ מוסכמות. אלהאם מוציאה סיורים ברהט, מספרת על האישה הבדואית, בעיקר על עצמה, ולא חוסכת בתיאורים ססגוניים.

אלכמלאת תכניס אתכם לבתים ולבתי מלאכה של נשים בדואיות. בדרך תעצרו בשוק, בחנות תבלינים ובשכונה של קהילת הבדואים השחורים. היא מספרת על הבדלי המעמדות בחברה שבה היא חיה ולא חוששת להפריך מיתוסים.

במהלך הסיור שלנו נפגשנו עם חליל אבו זיאד, שגר בשטח פתוח ליד רהט. חליל אוהב לאסוף חפצים ישנים, ובחצר שלו יש תצוגה מעניינת: שמיכות ארוגות, כלי נגינה ושאר מציאות. אחת הסיבות להגיע אליו היא המערה המקסימה שבני משפחתו חצבו לפני שנים רבות, שבה שיכנו את העדר שלהם. 

אלכמלאת הכירה לנו את חוסניה אבן ברי, יוצרת ואם לשמונה ילדים. חוסניה למדה עיצוב ותפירה לפני 25 שנה אצל נהדה עוקבי, שעוסקת בקידום נשים. לפני שנתיים חוסניה למדה יזמות ב״מעוף״ ודרכם השתתפה בשוק הבדואי שפעל בפסטיבל דרום אדום. היא הקימה שם דוכן שבו מכרה כדי חרס, ואז הבינה שעתידה במסחר ובתיירות. היום היא מארחת בביתה ומספרת את סיפורה ואת סיפור האישה הבדואית. במקום יש תצוגה של שיטת התפירה והאריגה המסורתית, ואלכמלאת מוכרת את הבגדים שלה.

בונוסים נוספים אצלה: ארוחות על פי הזמנה, סדנאות להכנת פיתות בדואיות וכמובן סדנת אריגה ותפירה.
מחיר כניסה למרכז המבקרים והשתתפות בסדנה: 45 שקל. פרטים בטלפון: 052-4838983.


איפה אוכלים?


אי אפשר כמובן להעביר יום שלם במדבר בלי לעצור לארוחה בדואית אותנטית. אנחנו עצרנו אצל סבריה אבו ג'עפר, בשלנית בחסד ומארחת ברוחב לב. בחצר ביתה היא מגישה אוכל בסגנון מזרחי, מקלובה, בשר על האש (כבש או עוף), ממולאים, סלטים ומשקאות קלים.

סבריה התחילה לארח מטיילים בביתה לפני שלוש שנים. היא ביקשה להגדיל את ההכנסה על מנת שתוכל לסייע במימון לימודי הרפואה של בנה בחו״ל. הצעד הראשון היה קייטרינג ומכירת אוכל לבתים. לאחר שהדרישה גברה היא החלה גם לארח בביתה. כלומר בחצר, שם יש מאהל שבו מוגשת הארוחה, מה שמעצים את החוויה. ארוחה ממוצעת עולה 150 שקל לאדם. שווה כל שקל. 
בתיאום מראש בטלפון: 050-5223111, 050-8940498.