הוא התקרב לעברי עם אקדח שלוף. בכלל לא הבחנתי בו בתחילה, בעודי מטפסת על חורבות הפירמידות של תרבות המאיה בדרום־מזרח מקסיקו בניסיון להשיג סלפי הגון. לאחר כמה שניות, כשזיהיתי בין בליל המשפטים בספרדית שפלט את המילה האנגלית “אאוט”, הבנתי שהשוטר הזה, שנראה די מפחיד למראה, מזהיר אותי מהמשך הטיפוס. אסור לטפס פה על העתיקות. אופס. 


אז נכון, לשוטרים כאן יש נטייה לרגזנות ולאקדחים שלופים, אך מקסיקו היא ארץ שגדולה מסך השמועות עליה. היא עשירה בתרבות פייסטות ובטקילה משובחת, ומתהדרת באחת הריביירות היפות ביותר בעולם. עוד טרם כהונתו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, נתפסה המדינה השלישית בגודלה באמריקה הלטינית בעיני האמריקאי הממוצע כמדינה שאזרחיה ובעיקר מהגריה נחותים. אך כ־35 מיליון תיירים בשנה, ובהם עשרות אלפים מישראל, לא טועים, וספק אם הם היו ממהרים לבנות חומה בינה לבין מדינותיהם. אם כבר, כנראה שהיו מעדיפים גשר. 

פירמידת אל־קסטיליו. צילום : אינג אימג'.

ריביירת המאיה, הממוקמת באזור יוקטן, היא רצועת החוף הכי טובה במקסיקו. עיר הנמל המרכזית שלה, קנקון, הוקמה במימון ממשלת מקסיקו לאחר מחקר איכויות חוף, והיא נתפרה למידותיו של התייר האמריקאי הממוצע. כיום קנקון היא עיר נמל תיירותית לכל דבר ועניין, הדוגלת בשיטת הכל כלול. התיירים האירופאים והישראלים מעדיפים בדרך כלל להתרחק מהעיר, אם בשל המחירים המופקעים (200־250 דולר ללילה לזוג במלון טוב בעונה) ואם בשל ריח ניצול העובדים שעולה ממנה, ומתחילים את הטיול שלהם באחותה הצעירה והתוססת, עיירת החוף פלאיה דל כרמן, שנחשבת לקנקון של פעם, הרבה לפני שהושחתה על ידי נערי קולג' מתלהבים. 
 



עם זאת, אם נחתתם בקנקון רק בערב, מומלץ ללון במקום לילה אחד, ולו כדי להשתתף בחינגה המפורסמת של מועדון "קוקו בונגו", שתפיל מצחוק גם את הבליין עם הפאסון הגדול ביותר, באמצעות קברטים גרנדיוזיים, רקדניות ורקדנים ועוד תופינים. 

 
השרידים בטולום. צילום: עינת אליבייר

מי שהתפנק במלון טוב, יוכל כבר בבוקר שלמחרת לעלות על שאטל מסודר עד לפלאיה, או להסתפק כמוני בנסיעה של כ־40 דקות באוטובוס במחלקה שנייה מהתחנה המרכזית במחיר של 5־10 דולר (100־200 פזו). אגב, השמועות על כך שמקסיקו היא מקום מסוכן אינן תקפות באזור, ורוב הנהגים והתושבים אדיבים ומעניינים. הסיכון היחיד הוא נהגים שיכורים ממסקל (המשקה המקסיקני המשכר המיוצר מאגבה), אבל על זה אין לכם ממש שליטה. 

פלאיה עצמה תפורה לקלולסים בזכות הרחובות הממוספרים ובנויים בצורת שתי וערב. ככל שהשדרות המקבילות לחוף מתרחקות מהים, המספר עולה. גם אין לכם חוש כיוון מפותח במיוחד, תוכלו להתמצא בעיר בקלות ולמצוא את בת או בן הזוג נוברים בחנויות כמו "פוראבר 21", "אמריקן איגל" או בחנות התכשיטים "סברובסקי", שם הם ייהנו ממחירי רצפה. שלא כמו בקנקון, החופים בפלאיה נגישים ומהפנטים, ותמצאו בה חלקים עמוסי מלונות ומסעדות וחלקים בתוליים לחלוטין. החלק השני יצריך מכם מעט הליכה. 

לקבל את כל החבילה

האוכל המקסיקני אינו מגוון, ורובו טורטיות במגוון צורות וגוונים הנקראים גם טאקוס או נאצ'וס. אם גם הגוואקמולי כבר יצא לכם מהאף, תוכלו ליהנות מאוכל ארגנטינאי ואיטלקי בשדרה החמישית של העיירה. אם המצב ממש גרוע, תמצאו גם שני בתי חב"ד - האחד בשדרה ה־20 והשני בשדרה העשירית - שם תוכלו, בין היתר, להתכבד בג'חנון. מעט קדימה יותר, קרוב לשדרה הרביעית, על רחוב 6 לכיוון הים, תוכלו להתענג גם על מטעמים ישראליים טבעוניים ו/או כשרים במסעדת "מאמא סבבה", ולטעום פלאפל במחירים של הארץ. במקום יש סוכנות נסיעות ישראלית בשם" ויוה גוביבה" שיכולה להיות לכם לעזר רב. הסוכנות אף מארגנת פעילויות ישראליות רבות למטיילים ולמהגרים הישראלים שמנסים במקום את מזלם, בעיקר על ידי מכירה של טורטיות עם שוקולד. 

אפשרויות הלינה במקום מגוונות, ואפשר להתפנק ב־100־120 דולר ללילה, או לישון כמו התרמילאים בדירות שכורות או באכסניות במחירים של 30־70 דולר לחדר. אני ישנתי באכסניה משפחתית וחמה בשם "קאזה דה פאפא", במחיר של כ־15 דולר ללילה. 
 

פלאיה דל כרמן היא בסיס יציאה מעולה אל אתרי המאיה בטולום, אל האיים קוזומל (אי הצוללנים) ואיסלה מוחרס ולפירמידה של צ'יצ'ן איצה. הכל במרחק נסיעה ב"קולקטיבו" מקומי - הגרסה המקסיקנית למוניות שירות, רק בלי הצורך המעצבן להעביר כסף מיד ליד. 

מי שהזמן אינו מצוי בידו בשפע, יכול להתמקד בטולום, שנמצאת במרחק של כ־30 דקות נסיעה דרומה מפלאיה, ולקבל בה את החבילה כולה: חופים יפים, היסטוריה מרשימה ואפשרויות שנרקול טובות. מדובר בעיירת חוף שמראה צבעי הים בה יעלה חיוך מטופש על פרצופכם. החול בטולום, כמו בכל הריביירה, אינו חול לבנטיני ים־תיכוני, אלא עשוי משברי אלמוגים. ככזה, הוא אינו נדבק לבגדים - יתרון עצום למי שאוהב להשתרע על החוף בגרסת הלונג. גולת הכותרת היא צבי הים, שיפתיעו אתכם בעת שכשוך תמים, ולשם כך לא תצטרכו אפילו לשכור ציוד צלילה, אלא רק משקפת ושנורקל, שבעזרתם תזכו לחוויה תת־מימית שלא תשכחו. 


 

למי שאיתרע מזלו ולא הצליח לראות את הצבים, מומלץ שלא לוותר ולעלות על ספינה מפלאיה לקוזומל. המעבר מעט מתיש בשל התורים הארוכים לספינה, אך שם תוכלו ליהנות מפארקי מים לילדים, וגם להתנדב עם הצבים ולקחת חלק בשימור הריף.  לצוללנים מכורים, מומלץ במיוחד לבצע צלילה במערות התת־קרקעיות בטולום, שבתוכן מים מתוקים ובחלקן מים מלוחים. הצלילה במערות הנקראות סינוטסו מתבצעות עם מדריך מורשה. 

 יוקטן כולה, וטולום בפרט, אינן כוללות רק חופים מרהיבים; במקום נמצאים גם שרידים של סגנון הבנייה המדויק והמרשים של תרבות המאיה, שהחלה במאה השלישית לספירה. שמם של המבנים המרשימים, שחלקם היו ארונות קבורה למלכים, ושל פירמידת אל־קסטיליו הממוקמת בצי'צ'ן איצה ונבחרה ב־2007 לאחד משבעת פלאי תבל החדשים, יצא למרחוק, והם מהווים אתר עלייה לרגל למטיילים באזור. כאמור, במרכז הלאומי של טולום, שכניסה לתחומו עולה כ־15 דולר, אסור לטפס על החורבות, והשומרים לוקחים מאוד ברצינות את המפרים חוק זה. ראו הוזהרתם.

הפנינה הסודית


מטיילים עם ילדים ומחפשי אטרקציות יכולים לבקר בפארק המים Xel-Ha, הנמצא בין פלאיה לטולום. מדובר בלגונה טבעית וגדולה, שבה תוכלו לשחות עם דולפינים, לשנרקל, לשחות, לשוט באבובים ובקיאקים, לעשות טיולי אופניים ועוד. עלות הכרטיס לפארק היא כ־90 דולר, במתכונת הכל כלול. אני ממליצה להמיר את הפארק בפנינה סודית שנקראת לגונת בקלר. האגם נודע בעובדה כי יש בו את כל גוני הביניים - מצהבהב־ירוק ועד כחול עז - והמים בו צלולים כמו באיים המלדיביים. הוא נמצא דרומית לטולום, כ־40 דקות מהגבול עם בליז, ובמרחק נסיעה של כשלוש שעות באוטובוס. בעיירה בקלר עצמה אין הרבה מה לעשות, אך תוכלו לקחת מהתחנה המרכזית מונית שתוביל אתכם אל האכסניות הבנויות על האגם. אני ישנתי באכסניה "קאזה טורטוגה" (“הצב”), שם זכיתי לאירוח מלכותי, והתעוררתי לארוחת בוקר פירותית על גדות האגם המנצנץ. מומלץ לקחת אבוב או קיאק ולתור בכל קשת צבעיו של האגם. 

החוף באיסלה מוחרס. צילום: עינת אוליבייר

איסלה מוחרס הוא המקום שבו תרצו לסיים את הטיול, כי אם תתחילו בו - לא תרצו לעזוב לעולם. אל האי הצר והמוארך תגיעו במעבורת מפלאיה דל כרמן, לצלילי גיטרה של מקומי. משמעות השם של האי הוא "אי הנשים", ואם חפצתן להרגיש כמו נימפות - זה בדיוק המקום. את האי אפשר לתור באמצעות אופניים, ומקום הלינה המבוקש ביותר בו הוא דווקא הגסטהאוס "פוקנה", שבו בכל ערב מתקיימת מסיבת חוף עד אור הבוקר. האכסניה מציעה גם שיעורי יוגה, לימודי ספרדית, פעילויות ספורט ועוד. עם הגיעכם לאי, שבו מכוניות גולף קטנות הן כלי התחבורה המועדף, לא תרצו להפסיק לבהות במים ובעצי הקוקוס המעטרים אותו. זה המקום להתאהב מחדש בבירה קורונה ובבן הזוג שלכם, או להכיר אחד חדש. 

הכתבה נכתבה בסיוע אלעד נעים, מרצה ברשת "למטייל"