תל אביב, העיר ללא הפסקה, היא יעד מבוקש מאוד בקרב התיירים שמגיעים ארצה במהלך כל השנה, ובמיוחד בקיץ. למשל, לקראת מצעד הגאווה, שהתקיים ביום שישי האחרון, הגיעו לעיר כ־40 אלף תיירים. יוקר המלונות בתל אביב גורם לתיירים רבים, חלק ניכר מהם חבר'ה צעירים, לחפש אופציות זולות יותר. כך למשל הפכה תל אביב למעצמת Airbnb שבה היחס הגבוה ביותר בין דירות Airbnb לחדרי מלון מבין הערים המתוירות הגדולות בעולם.
רונה (27) אינה חושפת את שמה מפני שהיא נמצאת ביחסים טובים עם בעל הבניין שלה. היא גרה שלוש שנים ברחוב פרישמן באזור הים, מיקום מאוד אטרקטיבי עבור תיירים. "זהו רחוב שקט בלא מעט ימות השנה", היא מספרת, "אבל בקיץ זה הופך להיות סיוט, ואני עוד בחורה צעירה שזה כביכול לא אמור להפריע לה. לא מדובר רק ברעש; כדי לקנות פיצה, למשל, את צריכה לחכות לפחות חצי שעה בתור, כי המקום הקטן פה פשוט מפוצץ".
התופעה של דירות שמושכרות לטווח קצר בתל אביב התפשטה לאחרונה גם לשכונת פלורנטין, שהפכה למאוד פופולרית עבור הצעירים המגיעים ארצה. "השכונה שלנו הפכה לאחרונה ליעד מאוד מבוקש בקרב השוכרים לתקופות קצרות, והתוצאה היא שלפחות בבניין שלנו יש תחלופה מאוד תכופה של תיירים", אומרת אור אלוני (46), בעלת משרד יחסי ציבור, תושבת פלורנטין וחברת ועד בבניין שבו היא מתגוררת. "אנחנו רואים בהחלט התגברות של נזקים לבניין. שוברים דברים, מלכלכים במעליות ובלובי, ויש כמובן מסיבות והרבה רעש. זוהי אומנם שכונה עם רוח צעירה, אבל ברגע שמגיעים תיירים הם פשוט פורקים כל עול ופחות אכפת להם מהנזק שהם משאירים אחריהם".
אלוני מתגוררת בבניין חדש בשכונה מזה שלוש שנים, ולתופעה היא עדה בעיקר בשנה האחרונה. "בכל פעם כשמגיעים תיירים חדשים, אני הולכת לדבר איתם", היא מספרת. "זה אולי עוזר לכמה ימים, אבל אחר כך הכל חוזר על עצמו. זה מעיק ואין שום סיבה שנסבול את זה. זה לא בית מלון. לעומת אנשים ששוכרים דירות לטווח ארוך, מי שמגיע לפרק זמן קצר, בא לעשות פאן ופחות אכפת לו מכל מה שמסביב. כמו כן, ידוע לנו גם שישנם מקרים שבהם בעלים של דירה משכיר אותה למישהו מקומי לטווח ארוך, אבל אותו אחד בעצם משכיר אותה לאחרים לתקופות קצרות, כשהבעלים של הדירה בכלל לא מודע לכך".
ז'ני דונר (44), קלדנית, תושבת פלורנטין, מתגוררת בשכונה עם בעלה ושלוש בנות. "בבניין שלי יש דירה שלפני כשנה עברה שיפוץ, ומאז כל הזמן התחילו להתחלף בה דיירים. לרוב הדיירים דוברי רוסית, איטלקית, צרפתית וגרמנית", היא מספרת, "זה גורם לכך שלפעמים מוקדם בבוקר או בלילה בשעות מאוחרות יש רעש בחדר המדרגות, יש מסיבות עם קולות רמים. למשל, אני לא יכולה בלילה לפתוח את החלון במטבח כדי שייכנס אוויר, כי המרפסת שלהם נמצאת ממש מתחת ויש רעש אל תוך השעות הקטנות של הלילה".
דונר מספרת שבסביבה הקרובה של הבניין שלה יש בניינים שכולם מיועדים לדירות מסוג זה. "אני בעד תיירות, אבל כשזה מתערבב לי עם היומיום, וכשהתיירים לא כל כך מתחשבים זה בעייתי", היא אומרת. "לכי תדברי עם שכן שלא מבין עברית ושמחר־מחרתיים הוא גם ככה לא יהיה כאן. בסוף החודש הזה אני עוברת דירה, אבל זה לא קשור לתיירים. אם הייתי נשארת בבניין, בטח הייתי פונה לבעל הדירה שלי ומבקשת ממנו לפנות לבעל הדירה שמושכרת לתיירים, כדי לנסות להסדיר את המצב".
יפית (שם בדוי, 55), גרה בדירה ששייכת לה באחד הרחובות המרכזיים בתל אביב. בבנין שלה יש דירה שמושכרת לפרקי זמן קצרים לתיירים. "זה נעשה בהתחלה בעורמה", היא מספרת. "כשהדיירת שהתגוררה בדירה הזאת נפטרה, התחילו לשפץ. אנחנו שאלנו לפשר השיפוץ, וענו לנו שנכנסים לגור שם, כי פחדו לומר את האמת. הם ידעו שאם יגידו לנו את האמת, נעצור אותם. הרי מי רוצה בית מלון בבניין דירות? בקיצור, מהר מאוד התברר לנו שאכלנו אותה. בהתחלה זה היה חמור מאוד. הם השכירו לכל אחד: כל הזמן אנשים היו עולים ויורדים, היה רעש ובלגן, אבל הצלחנו להשתלט על צורת ההשכרה. עשינו היכרות עם בעל הנכס שגר בחו"ל, ואנחנו, אנשי הוועד, נתנו לו רשימת הוראות: 'אתה תדאג שלא יהיה פה רעש ובלגנים, כי לא בא לנו ללכת להתלונן בעירייה'. גם המתווך שדואג להשכיר את הדירה הזאת מנסה להיות נחמד ולבוא לקראתנו. בכל פעם אנחנו מבקשים ממנו לא להשכיר לכל אחד, כי אם יעלו לנו על העצבים, אז אנחנו נתלונן".
"בכל הפרויקטים החדשים סביב הבניין שלי אפשר לזהות שהאכלוס הוא לא של דיירים, אלא של תיירים", מספרת שלי מבשוב (31), מורה ליוגה ועובדת סוציאלית, המתגוררת ברחוב יוחנן הסנדלר באזור לב העיר בתל אביב. "יש המון דירות להשכרה לטווח קצר באזור שלי. בערב את רואה את התיירים יושבים במרפסות, וכמובן עושים הרבה רעש. האווירה הופכת לא לאווירה של שכונה עם צורת חיים יומיומית, אלא למעין גטו של תיירות, ואני מרגישה שהכוח הקהילתי הולך ונעלם".
עניין נוסף שמציק למבשוב הוא העובדה שכתושבת העיר, קשה לה למצוא לעצמה דירה להשכרה. "כשאני פותחת לוח יד שנייה, אז מראש אני יודעת שיש 8,000 דירות פחות, כי המספר הזה עומד להשכרה לתיירים", היא אומרת. "זה פשוט מקומם. דירות מהסוג הזה הפכו להיות לעסק קפיטליסטי חזירי ולא חברתי. כמו כן, הרבה מבעלי הדירות לא משלמים מסים ומסתירים את העובדה שיש להם עסק שמגלגל אלפי שקלים בחודש. בעוד כחודשיים אני צריכה לפנות את הדירה שלי, והמחשבה שאולי לא אמצא דירה אחרת ממש מכניסה אותי לחרדה. אני מבינה את החשיבות של התיירות, אני מודעת לכך שבבתי מלון יש מחירים מופקעים, אבל הפתרון הוא לא דירות מהסוג הזה שחד־משמעית הורסים לתושבים את החיים. למשל בברלין, בניו יורק ובאמסטרדם כבר התחילו להגביל את התופעה ומציבים מכסה למספר החודשים שאפשר להשכיר את הדירה לטובת תיירים. אז בטח שבתל אביב, עיר מיניאטורית שחסרה בדירות, חייבים להגביל את התופעה הזאת ולעשות לה רגולציה".
התרעות פיקוד העורף