השבוע הגיעה התשובה של רשות התיירות של תאילנד, אבל היא לא עוסקת באף אחד מאלה. היא סרטון הומוריסטי שמסביר לישראלים איך להתנהג.
"הנה הוא בסביבתו הטבעית", אומר הקריין בטון השקט של סרט טבע, והמצלמה עוברת לישראלי בלי חולצה ברחובות. זה הסרטון המרכזי בקמפיין שהרשות העלתה בסוף השבוע ברשתות החברתיות. בהודעה שפרסמה רשות התיירות של תאילנד בישראל, תחת הכותרת "התשובה של תאילנד", הקמפיין מוצג כתגובה ל"דיווחים בשנה האחרונה על מספר תקריות של התנהגות שאינה מותאמת לתרבות התאילנדית". כלומר, מבחינת הרשות, התשובה לגל השנאה עוברת דרך ההתנהגות שלנו.
אותם כללים, הפעם עם בדיחות
בספטמבר השנה, אחרי פגישה עם שר החוץ התאילנדי, הפיצה גם שגרירות ישראל הנחיות דומות בעברית, דרך חברות התעופה וסוכנויות הנסיעות. מסמך "עשה ואל תעשה" כזה היה אחת הדרישות של המפגינים מול השגרירות בבנגקוק.
ועכשיו, שנה אחרי הכללים הראשונים, אותם שני כללים הפכו לבדיחות. בינתיים ההפגנות רק גדלו, והשלטים נעשו אנטישמיים יותר.
למה דווקא פונדק
הבחירה בכוכב הסרטון לא מקרית. דן פונדק מוכר לגולשים הישראלים בעיקר מ"סרטוני הערים" שלו, פרודיות על מקומות בארץ, ובראשם ערים מוזנחות, שבהן הקהל צוחק על עצמו. זה בדיוק הז'אנר שאמור לעבוד טוב על הישראלי הממוצע: מישהו "משלנו" שצוחק עלינו. כשישראלי לועג לישראלים, הביקורת נשמעת כמו הומור עצמי ולא כמו האשמה, וקשה להיעלב ממנה. גם ההפקה ישראלית: מאחוריה עומדת טרנובה, החברה שמייצגת את רשות התיירות של תאילנד בארץ כבר יותר מ-25 שנה.
בסרטון פונדק הוא כתב של "סרט דוקומנטרי" שחוקר את "השבט הישראלי". הישראלים בו "שורצים" בסניפי סבן אילבן ומסתובבים בלי חולצה ברחוב ובמסעדות, רחוק מהחוף. באחת הסצנות מסביר הקריין ש"שולחן לשניים הכוונה לשני אנשים, ולא לזוג פטמות". הישראלים קולניים, נוגעים, ומברכים לשלום בצ'אפחה, ומולם מוצגים התאילנדים כמאופקים, כאלה ששומרים על מרחב אישי. הם נוסעים בפראות על אופנועים עד שהם נפצעים קשה, ובשוק הלילה מגיעה החוצפה הישראלית לשיא, במיקוח שהמוכרים כבר לא מוכנים לסבול.
ברשות מסבירים שהמטרה היא לגשר על פערי תרבות. לפי ההודעה, התאילנדים שרואיינו במהלך ההפקה ביקשו מהישראלים לנהוג ב"קרנג ג'אי" (Kreng Jai), מושג שפירושו רגישות מתמדת לרגשות של האחר ומאמץ להימנע ממבוכה או מעימות.
מה שהסרטון לא מראה?
ההתנהגות של חלק מהישראלים היא באמת חלק מהסיפור, אבל רק חלק ממנו. לצדה פועלים בתאילנד כוחות אחרים, ואף אחד מהם לא קשור להורדת חולצה ברחוב.
הראשון הוא הנרטיב של ה"פלישה". בקופנגן ובפאי מתפשטת כבר תקופה טענה שהישראלים משתלטים על המקום. באוקטובר 2025 הורה מושל מחוז סוראט תאני על חקירה רחבה של עסקים בבעלות זרים, שהתמקדה בטענות שמשקיעים ישראלים קונים קרקעות דרך אנשי קש כדי להקים מה שהמבקרים מכנים מובלעת יהודית. ברשתות התפשטו פוסטים שטענו ש-30 אלף ישראלים הציפו את פאי, עיירה של 38 אלף תושבים, וכינו אותה "הארץ המובטחת החדשה". חלק מהטענות פשוט מומצאות: באוקטובר השנה הפריכה שגרירות ישראל דיווחים על דגלי ישראל שהונפו ברחבי קופנגן. לדבריה, אלה היו תמונות מזויפות שנוצרו בבינה מלאכותית
השני הוא הפוליטיקה הלאומנית. בראש המחאות עומד סונתי לימטונגקול, אחד ממנהיגי תנועת "החולצות הצהובות", שמארגן את ההפגנות תחת הסיסמה "להחזיר לנו את תאילנד". לפי מקורות בקהילה היהודית, גם הפוליטיקה הפנימית משחקת כאן תפקיד: קבוצות שמנסות להחליש את הממשלה טוענות שהיא דואגת לזרים במקום למקומיים, ומארגנות הפגנות כדי להביך אותה.
השלישי הוא המיעוט המוסלמי. בתאילנד חיים כ-7.5 מיליון מוסלמים, ורבים מהם אוהדים את הפלסטינים. בהפגנות נגד הישראלים בבנגקוק ובפוקט השתתפו לצד הפעילים הלאומנים גם קבוצות מהקהילה המוסלמית.
על כל זה אין בקמפיין מילה. נציג רשות התיירות של תאילנד בישראל, אמרי קלמן, נציג רשות התיירות של תאילנד בישראל, אמר שהתקריות הן "אירועים של יחידים שאינם מעידים על הכלל", ושהפעילות האנטי-ישראלית היא "תופעת שוליים שלא מתארת את המיינסטרים בתאילנד". אם כך, לא ברור למה התשובה היא קמפיין שמכוון לכל הישראלים כ"שבט".
ובכל זאת, ממשיכים לטוס
הישראלים, מצדם, לא נבהלים. לפי נתוני רשות התיירות של תאילנד, מתחילת השנה ועד סוף אוקטובר נרשמו 355,266 כניסות של ישראלים, עלייה של 4% לעומת 2025, שהייתה שנת שיא בעצמה. זה קורה בזמן שבסך הכול נכנסו לתאילנד באותה תקופה כ-25.5 מיליון תיירים, ירידה של 4.6%. באוקטובר לבדו הייתה ירידה של 12%.
כלומר, אחד השווקים הבודדים שעוד צומחים בתאילנד מקבל עכשיו, בפעם השלישית, הסבר שהבעיה היא בו. אפשר לצחוק מפונדק, ואפשר גם לקחת לטיול הבא קצת "קרנג ג'אי". אבל מי שיראה רק את הסרטון יחשוב שהכל מתחיל ונגמר בחולצה.
התרעות פיקוד העורף