אחרי כמה קיצים שעמדנו בתורים בסנטוריני, התלוננו על צפיפות ולחות ברומא והתבאסנו על המחאות נגד תיירים בברצלונה, משהו בתפיסה שלנו השתנה. בסקר שערכה נציבות התיירות האירופית בקרב 6,000 נוסעים מעשר מדינות, 44% אמרו שהם מעדיפים יעדים פחות פופולריים, ועוד 10% בחרו במקומות מרוחקים, הרחק מהמסלולים המוכרים. כלומר, יותר ממחצית הנוסעים מחפשים מקום שעוד לא כולם גילו.
יוון, אבל לא כבר חרשתם
יוון היא המדינה היחידה שמופיעה בכל שלוש הרשימות. אבל אף אחת מהן לא ממליצה על סנטוריני, על מיקונוס או על כרתים. ההמלצות הן דווקא על המקומות שהישראלים עוד לא חרשו.
קרפטוס הוא אי מוארך ופראי בדודקנס, בין רודוס לכרתים. יש בו חופים כמעט ריקים, כלבי ים נזיריים, וכפר הררי בשם אולימפוס. שם עדיין לובשות נשים מבוגרות בגדים מסורתיים, ומדברים בניב עתיק. האי קטן מספיק כדי לחקור אותו ברכב בכמה ימים, ופראי מספיק כדי למצוא מפרץ ריק גם באוגוסט. timeout
אלוניסוס, באיים הספוראדיים שבצפון הים האגאי, היא ההפך הגמור מסקיאתוס השכנה, אחד האיים העמוסים ביוון. הפער במספרים גדול: ב-2024 ביקרו באלוניסוס כ-70 אלף איש, לעומת 500 אלף בסקיאתוס. סביב האי משתרע שמורת טבע ימית גדולה, והאווירה בו שקטה ומשפחתית. globetrender
הפלופונס, חצי האי שבדרום-מערב יוון היבשתית, מציע שילוב שקשה למצוא במקום אחד: אתרים עתיקים כמו אולימפיה ומיקנה, חופים ארוכים ועיירות חוף ציוריות. בשנים האחרונות נפתחו בו גם כמה מאתרי הנופש היוקרתיים ביותר בים התיכון. מאתונה מגיעים אליו ברכב תוך שעה-שעתיים, כך שאפשר לשלב אותו בטיסה רגילה לבירה.
גאורגיה: תשכחו מטבלסי ובטומי
גם גאורגיה, אחד היעדים האהובים על הישראלים, מופיעה ביותר מרשימה אחת. אבל ההמלצות לא נוגעות בטביליסי או בבטומי, אלא בהרים.
הכביש הצבאי הגאורגי עולה מטביליסי צפונה לעבר קזבגי, עיירה למרגלות פסגות הקווקז. זו אחת הנסיעות היפות באזור: מעבר הרים גבוה, כפרים קטנים, מבצרים עתיקים ועצירות משונות בצד הדרך. אפשר לנסוע בה ביום אחד, אבל כדאי ללון בקזבגי לפחות לילה אחד. timeout
מסטיה, בחבל סוונטי שבצפון-מערב המדינה, רחוקה יותר וקשה יותר להגיע אליה, וזה בדיוק הקסם שלה. העיירה ההררית ידועה במגדלי האבן העתיקים שלה, ומשמשת נקודת יציאה למסלולי הליכה בין כפרים וקרחונים.
האיים האזוריים: הוואי של אירופה
היעד הנוסף שמופיע ביותר מרשימה אחת רחוק יותר, אבל שווה את הטיסה. האיים האזוריים, ארכיפלג פורטוגלי באמצע האוקיינוס האטלנטי, הם איים וולקניים עם צפייה בלווייתנים, מפלים ומעיינות חמים. רוב המבקרים מגיעים לאי הגדול, סאו מיגל. מי שרוצה שקט אמיתי יכול להמשיך לאיים הקטנים, פיקו ופאיאל. בפיקו יש כרמים שגדלים בין קירות של אבן וולקנית, ובפאיאל יש לוע הר געש ודרכים שמשני צידיהן פורחות הורטנזיות.
ועוד כמה הפתעות
הרשימות כוללות גם כמה יעדים שכמעט לא מדברים עליהם בארץ. במקום הראשון באחת מהן נבחרה בוקובינה שבצפון-מזרח רומניה. זה אזור של כפרים, יערות ומנזרים מצוירים ונופי הרים, הרחק מההמונים של טרנסילבניה. הקירות החיצוניים של המנזרים מכוסים בציורי קיר צבעוניים בני מאות שנים.
בקרטחנה שבדרום-מזרח ספרד, לא זו שבקולומביה, יש תיאטרון רומי, אמנות רחוב וחיי נמל, בלי ההמונים. בסקופיה, בירת צפון מקדוניה, תמצאו שילוב מוזר של אנדרטאות קיטשיות חדשות ובזאר עות'מאני עתיק.
ולמי שמוכן לטיסה ארוכה יותר, בסרי לנקה, יעד שישראלים כבר מכירים, ממליצים על "שביל הפקו". זהו מסלול הליכה ארוך בין מטעי התה וכפרי ההרים, הרחק מהחופים העמוסים.
לפני שאתם רצים להזמין, הרשימות האלה מבוססות בעיקר על שיקול דעת של עורכים ומומחי תיירות. ובכל זאת, יש להן ערך: הן מסמנות את המקומות שבהם עוד אפשר ליהנות בלי להצטופף בתור. והניסיון מראה שזה לא נשאר ככה לאורך זמן. יעדים שהופיעו ברשימות כאלה בשנים קודמות התמלאו מהר מאוד בתיירים. מי שרוצה ליהנות מהם כשהם עדיין חבויים יחסית ושקטים, כדאי שיעשה זאת בהקדם.
התרעות פיקוד העורף