האירועים במתחם, במסגרת "ערבי ילד המערה" במהדורתו התשיעית, יתקיימו בשני סבבים: ב-2 עד 6 בדצמבר וב-10 עד 13 בדצמבר, בשעות 17:00 עד 22:00. עמותת אלמאוכב מארגנת אותם בשיתוף הקהילה הלטינית. בתוכנית מופעי בתי ספר, פעילויות לילדים, הופעות מוזיקליות של תנועות הצופים ואמנים בליווי תזמורת נצרת. בין נושאי הערבים: "חג המולד לכל הדורות", "כוכבי חג המולד" ו"חג המולד מסביב לעולם".
מחיר כרטיס יחיד הוא 50 שקלים מגיל שש, וכרטיס לילדים בגילי שלוש עד שש עולה עשרה שקלים. ילדים מתחת לגיל שלוש ייכנסו ללא תשלום.
ב-6 בדצמבר יואר ליד הכנסייה האורתודוקסית עץ חג המולד, שלדברי בוטו וגרייב הוא הגדול במזרח התיכון. לפי גרייב, גובהו 35 מטרים והוא מורכב מחמישה חלקים. לדברי בוטו, לאחר הארתו יפעלו סביבו דוכנים עד 16 בדצמבר, לצד המסעדות והחנויות באזור.
החל מ-16 בדצמבר מתוכנן כריסמס מרקט נוסף בחצר אלמוטראן, ליד המוסקוביה, ובו דוכנים ובמה מרכזית למופעים. לדברי בוטו, רצף אירועי השווקים והמופעים בעיר יימשך עד 20 בדצמבר.
לצד השווקים, ב-17 עד 19 בדצמבר יעלה המחזמר "מוכרת הנרות" באודיטוריום סנט ג׳וזף, בשעה 20:00. מחיר הכרטיס הוא 100 שקלים. ב-24 בדצמבר, בשעה 14:00, תתקיים תהלוכת חג המולד ה-41, "תהלוכת השלום והאחווה", ברחוב פאולוס השישי עד בזיליקת הבשורה.
גם לפני פתיחת חגיגות דצמבר מתקיימת פעילות בעיר העתיקה. לדברי בוטו, במהלך נובמבר נערכים בה מופעי אמנים וקבוצות תרבות בימי חמישי, שישי ושבת.
"העיר הזאת צריכה לשגשג כל השנה, לא רק בדצמבר"
עבור גרייב, שהמכולת שלו נמצאת ליד הכנסייה האורתודוקסית, זו התקופה שלה מחכים לאורך השנה. אביו פתח את החנות ב־1969. גרייב, שגדל בחיפה והגיע לנצרת בצעירותו כדי לסייע לאביו החולה, נשאר בה ושמר גם על הפריטים הישנים שבתוכה. לצד עבודתו במכולת, הוא מספר על התמחותו בערק ממדינות המזרח התיכון ועל הסדנאות שהוא עורך סביב המשקה.
ממקומו על ציר הצליינים המוביל לעיר העתיקה, הוא זוכר את התקופות שבהן הרחוב התמלא בתיירים. כיום, לדבריו, התנועה רחוקה מכך. הוא מתאר פגיעה מצטברת בעקבות הקורונה והמלחמה, ומוסיף שגם הפשיעה והגזענות משפיעות על המבקרים. "זה כמו שרשרת, אחד ישפיע על השני", הוא אומר.
עם זאת, הוא מדגיש כי ישראלים מגיעים גם עכשיו, נכנסים לחנות ומחמיאים לעיר, לאוכל ולאנשים. מבחינתו, חג המולד הוא הזדמנות להזכיר שיש בנצרת סיבה לבקר בכל עונות השנה: "העיר הזאת צריכה להיות משגשגת כל השנה. עיר תיירות".
גרייב, הנמנה עם בני העדה האורתודוקסית, מספר כי הרכבת העץ שליד חנותו מתוכננת ל-29 בנובמבר. הוא מעריך כי העלות השנתית של העץ וקישוטו מגיעה ל-350 עד 400 אלף שקלים, ומדגיש כי בני העדה נושאים בה באמצעות תרומות.
"העדה שלנו עושה את זה על חשבונה. עושה קישוטים לכל האזור על חשבוננו", הוא אומר. "אנחנו תורמים כסף לכנסייה, והם עושים את זה. יש אנשים מכובדים שעובדים בחינם אפילו". לטענתו, העירייה אינה משתתפת במימון העץ. בוטו מצדו מתאר את אירוע הארת העץ כשיתוף פעולה בין העדה האורתודוקסית לעירייה.
גם בוטו הבחין, לדבריו, במבקרים יהודים שחזרו לעיר. "התחילו לחזור. זה משמח", הוא אומר, אך מודה כי בעיר העתיקה "עדיין אין הרבה תיירים". לדבריו, העסקים והמארחים באזור מקווים לראות את המבקרים חוזרים ללון, לאכול ולטייל בנצרת.
לצד ההכנות, בעירייה עדיין ממתינים לתשובה בנוגע לתמיכת משרד התיירות בקמפיין הפרסום. לדברי בוטו, המשרד הביע כוונה לתמוך, אך נכון למועד הריאיון טרם התקבלה תשובה סופית, ולכן עדיין לא יצא לדרך קמפיין רחב כפי שנעשה בשנה שעברה. "מה שחשוב לנו היה להיות בחברה היהודית ובחברה הערבית, בקמפיין גדול", הוא אומר.
"המדינה שכחה את נצרת": הביקורת שמאחורי החגיגות
גרייב רואה בקשיים בעיר גם תוצאה של הזנחה ממשלתית, שלדעתו נובעת משיקולים פוליטיים ומיחס מפלה לאוכלוסייה הערבית. "המדינה הזאת שכחה את נצרת. שמה אותה בצד", הוא אומר. "זה ערבים, אני אומר את זה בגלוי. זו גזענות, נגד האוכלוסייה הערבית".
הוא תוהה מדוע, לתפיסתו, הפוטנציאל התיירותי של העיר אינו זוכה לשיווק מספק: "יש הרבה מה לראות בנצרת. זו עיר היסטורית. אני לא יודע למה לא משווקים אותה בעולם". הוא חושד שגם שיקולים דתיים משפיעים על כך. "ככה אני חושב", הוא מדגיש. "פוליטי ודתי".
בינתיים, בחנות הוותיקה, הוא ממשיך להתכונן לחג ומחכה לראות את הרחוב מתמלא. "כשבאים התיירים הישראלים, הם באים ומסתובבים בכל העיר. קונים ממגוון הדברים, וזה באמת מרגיע את הסוחרים", הוא אומר. התקווה שלו היא שהתנועה שתתחיל ליד העץ תימשך גם אחרי שיפרקו את הדוכנים.
מבחינתו, המפתח להתאוששות הוא החזרת התיירות והשקעה בשוק העתיק, שבו בילה בילדותו. "אני נכנס לשם, אני בוכה. הילדות שלי הייתה שם, אני יודע מה היה שם", הוא אומר. שחברי מבקש לקדם שיקום הדרגתי בשיתוף בעלי העסקים, מניקיון וצביעה ועד תיקונים ועיצוב הרחובות, ומדגיש כי לצד היוזמה המקומית נדרש גיבוי מהרשויות. "אני מאמין שאפשר להתחיל לאט לאט. לעשות ניקיון, לאחר מכן צבע, לאחר מכן תיקון". עד אז, הוא מחכה לדצמבר: "אני מחכה לכל רגע שיבוא תחילת חודש דצמבר, ואני אראה שמחה על הפנים של כל האנשים".